למה ההחלטה הטובה הבאה שלך תכשל?
תקציר
הפרולוג של הספר (הכלב פיקו) ו"הדרך הארוכה והקצרה": למה החלטות טובות על התוצאה נכשלות, ולמה עבודה על המנגנון הפנימי מביאה לחיים טבעיים יותר
הרב אפרים ארנברג פותח את הלימוד בספר מההתחלה: הפרולוג על הכלב פיקו, שבורח שוב ושוב ופוגע בעצמו, ואי אפשר להסביר לו שזה לא כדאי לו. הסיפור מוביל לשאלה למה ההחלטה הטובה הבאה שלנו (דיאטה, קימה מוקדמת, לא להתעצבן) נכשלת בדרך כלל. התשובה: כל התנהגות היא תוצר של "אלגוריתם" פנימי, וניסיון לשנות רק את התוצר בלי לשנות את המנגנון הוא כמו לנסות להוציא יין ממכונה שמייצרת בירה. הרב מסביר בעזרת סיפור הגמרא על רבי יהושע בן לוי ו"דרך ארוכה וקצרה" שהדרך שנראית קצרה היא בעצם ארוכה. הפרדוקס המרכזי: מי שבוחר בעבודה שטחית עושה זאת כדי לשמור על הטבעיות שלו, ודווקא בגלל זה הוא חי חיים לא טבעיים של מאבק ו"אתכפיא" מתמדת. השיעור מסתיים בדימוי המנוע: לעדן את מנגנון הנפש כך שפחות אנרגיה תייצר יותר תנועה, והתוצאה היא חיים טבעיים, נעימים ואף יעילים יותר.
מהלך השיעור
פתיחה: הפרולוג וסיפור הכלב פיקו (00:40)
- מתחילים את הספר מההתחלה. הפרולוג, עם הכלב פיקו, הוא "החלק הכי כיף בספר" (00:42).
- הסיפור "חצי אמיתי": לרב באמת היה כלב כשהיה ילד. הכלב היה בורח החוצה, חוזר פצוע ממכות עם כלבים, ולפעמים היו צריכים לחפש אותו (01:12–01:59).
- הסיבה האמיתית לבריחות (כלבה מיוחמת) הוחלפה בספר ברגישות לרעמים וברקים, כדי לא לפתוח את הספר באווירה לא מתאימה (01:28–01:44).
- מה שנשאר אמיתי: הרב זוכר כילד את הפליאה שצריך "להציל את הכלב מעצמו", ושאי אפשר פשוט להסביר לו שזה לא כדאי לו (02:06–02:27).
- למה לפתוח בכלב: אחת הקוראות של כתב היד יעצה לפתוח במשהו ש"מרחיק את הנושא" מהקורא, כדי שלא ירגיש שהספר הוא "כתב אישום" נגדו. אפשר לצחוק על "הכלב הטיפש", ורק אחר כך לחשוב על עצמך (02:38–03:17).
- הכלב נקרא באמת פיקו, על שם המושל המקסיקני האחרון של קליפורניה לפני הכיבוש האמריקאי (03:19–03:42).
"דרך ארוכה וקצרה": סיפור רבי יהושע בן לוי (03:49)
- הרעיון של הפרולוג הוא בעצם הרעיון של "דרך ארוכה וקצרה", שבו ספר התניא פותח בדף השער שלו, כשהוא מצטט את הגמרא (04:02–04:21).
- הגמרא: רבי יהושע בן לוי אמר שרק שלושה ניצחו אותו: אישה, תינוק ותינוקת. הסיפור האחרון הוא על ילד שפגש בדרך (04:26–04:39).
- רבי יהושע בן לוי שאל את הילד באיזו דרך הולכים לעיר. הילד ענה: דרך אחת "קצרה וארוכה" ודרך שנייה "ארוכה וקצרה". הוא הלך בדרך הקצרה, הגיע מהר לקרבת העיר, אבל גינות, פרדסים וחומות חסמו אותו. כשחזר והתלונן, ענה לו הילד: "אמרתי לך שהיא קצרה אבל ארוכה" (04:42–05:11).
- בגמרא ברור שמדובר בשתי דרכים: אחת ארוכה שבסוף מגיעים בה, ואחת קצרה שבסוף לא מגיעים בה וצריך "לעשות פרסה" ולחזור (05:59–06:17).
- בתניא, לעומת זאת, "דרך ארוכה וקצרה" היא דרך אחת: הדרך הנכונה. מפרשי התניא שניסו לקרוא שם שתי דרכים "עושים סלט" (06:20–07:06).
- המוסר הפשוט של הסיפור: לא לקחת את הדרך שנראית קצרה, אלא את הדרך שנראית ארוכה ודורשת יגיעה, כי בסוף היא באמת קצרה (06:39–06:54).
עבודה עצמית ו"החלטות טובות" (07:11)
- הז'אנר של הספר בחנות הוא "סלף הלפ" (עזרה עצמית), שהוא כמו גרסה מודרנית לספרי עבודת ה' (07:28–07:51).
- האינטואיציה המקובלת בעבודה עצמית: למקד את המאמץ קרוב מאוד לתפוקה. מי שרוצה לשפר עסק רוצה לראות תוצאה במאזן בסוף החודש (07:53–08:34).
- לכן אדם נמשך ל"ממשק הכי קרוב של האישיות עם המציאות", כלומר להחלטות טובות: לקום מוקדם, לעשות דיאטה, לבדוק את הספרים בעסק פעם בחודש (08:35–09:06). זו הדוגמה הכללית ל"דרך קצרה וארוכה" (09:14).
- אין שום בעיה עקרונית בהחלטות טובות. מי שהחליט לעשות דיאטה והצליח – מצוין (09:29–09:49).
- הרבי מליובאוויטש מאוד אהב החלטות טובות. זקני החסידים לא אהבו זאת בהתחלה, עד שהתרגלו לגישה המעשית והפרגמטית שלו (10:14–10:46).
- הבעיה היא רק עובדתית: "מעשים שבכל יום" רואים שזה לא תמיד עובד. "הדבר היחיד שיש יותר מסוגים של דיאטות זה החלטות על דיאטות" (10:51–11:10).
המנגנון שמאחורי התוצר: "לא מוציאים יין מזיתים" (11:14)
- הטענה המהותית: כל דפוס שאני חי בתוכו (דפוסי אכילה, מתי אני מתעצבן, מתרגש או מתפעל) נוצר על ידי מנגנון. יש סיבתיות מאחורי המצב הקיים (11:14–11:46).
- להתמקד בשינוי התפוקה זה לנסות לקחת אותו אלגוריתם ולהפיק ממנו תוצר שונה. אם יש מכונה שמייצרת בירה, יהיה מאוד קשה להוציא ממנה יין (11:52–12:11).
- מי שמאחר כל החיים – משהו "רץ" אצלו ומביא את התוצר הזה. להתמקד רק בהחלטה זה במידה מסוימת לנסות "להוציא יין מזית" (12:11–12:22).
- הרב מסייג: לפעמים זה כן מצליח, והוא לא אומר את זה באופן חותך. אבל זו הסיבה שהחלטות רבות "לא שוות את הנייר שהן נכתבו עליו". בלי להסתכל אחורה ולהבין מה מוליד את ההתנהגות, לא סביר לצפות לתוצר אחר (12:34–12:55).
- מילת המפתח של הספר: "counter-intuitive" (כמעט נקרא כך הספר). בשפת החסידות: "אתהפכא" – משהו הפוך מהמתבקש ומהטבע הראשון של האדם (13:06–13:40).
למה אנחנו בוחרים בדרך הקצרה: שמירה על הטבעיות (13:43)
- בתנועה האינטואיטיבית לשנות רק את התוצר יש, ברקע, הסכמה לא מודעת שהמערכת היא נתון: "אני חותם על כל האלגוריתם" (13:43–14:39).
- ההסבר הרגיל לעבודה שטחית: אנשים רוצים תוצאות מהירות, "דור האינסטנט" (14:47–15:01, 15:44).
- ההסבר העמוק יותר: האדם לא רוצה לשנות את המערכות ולערער הנחות וקומות עמוקות בנפש. הקפיצה לתוצאות "מכשירה" ברקע את כל הדפוס: "ככה אני, ככה עשו אותי, זה טבעי". נשאר רק "למשוך את ההגה", לא לפתוח את מכסה המנוע ולהחליף מנוע (15:04–16:29).
- כך גם בדרך הקצרה של רבי יהושע בן לוי: לא רק שזה לוקח יותר זמן, אלא שזה מאמץ יותר, פחות נוח, ומוציא מאזור הנוחות (16:41–17:08).
- זו גם הסיבה שאנשים לא נמשכים לעבודת ה', לחסידות או לעזרה עצמית. הרב מודה שהוא עצמו כמעט אף פעם לא התעכב על מדף ספרי העזרה העצמית. יש הנחה טבעית שהחיים "זורמים", והזרימה הטבעית של הנפש יקרה לאדם. ההצעה להפוך את החיים ל"פרויקט מלאכותי" של שיפור עצמי מעצבנת (18:06–19:05).
הפרדוקס: מי שלחוץ להיות טבעי חי חיים לא טבעיים (19:08)
- בגלל שאני לחוץ לשמור על הטבעיות שלי, אני מתמקד רק בתוצר. ואז כל מה שאני משיג נשאר תמיד לא טבעי (19:10–19:24).
- דוגמת הכעס: מי שלא רוצה להתעצבן בבית ואוסף עצות, סביבה תומכת או שיעורים מעוררים כל בוקר – בעצם אומר "אני אדם עצבני עם פיוז קצר, זה מה יש" (19:55–20:26).
- עבודה כזו קשה, דורשת הרבה תחזוקה, ויש סיכוי גדול שלא תצליח (20:34–20:53).
- דוגמת הדיאטה: המנגנון הפסיכולוגי מכויל כך שהוא מביא אותי למקרר. אם אני תוקף רק את הקצה, המנגנון נשאר כמו שהוא, ואני עושה "קומבינות" כמו מנעול על המקרר (20:53–21:42).
- גם כשזה מצליח, אני חי כל הזמן "על העצבים", רעב וחסר, כי המנגנון עדיין רץ אותו דבר (21:47–22:22).
- דווקא הנכונות להתעמת עם הטבעיות הראשונית, למרות שזה לא נוח, מביאה לתוצאה טבעית. אם הצלחתי להזיז משהו בכיול, אמצא את עצמי פשוט לא רץ למקרר (23:00–23:30).
- "אם אתה מכייל את האלגוריתם, אז התוצר מגיע מעצמו" (23:47–23:51). זו "חרב פיפיות": מי שלחוץ לשמור את האלגוריתם חי כל הזמן בעצבים, באתכפיא ובהתגברות (24:07–24:30).
- הסיכום: עבודה קונטרה־אינטואיטיבית פנימה יוצרת אורח חיים טבעי. עבודה רק על התוצר, תוך שמירה על הטבעיות פנימה, יוצרת אורח חיים לא טבעי (24:47–25:10).
- זה הסוד של "אתהפכא" ו"המתקה": רק מי שמוכן לוותר בדרך על טבעיות ראשונית יגיע לטבעיות אמיתית (25:29–25:46).
"מטא־הרגלים" ומקומה של האתכפיא (26:04)
- בפרולוג כתוב שאפשר להסתכל סביב ולראות אנשים נורמטיביים שמתנהלים נגד האינטרסים שלהם, כמו פיקו. על עצמנו קשה יותר לראות זאת. לדוגמה: מי שלא מצליח לשתוק וזורק עוד עקיצה, למרות שהוא יודע שלא ייצא מזה כלום (26:15–27:02).
- כל העצות הגנריות של פודקאסטי העזרה העצמית (לקום מוקדם, להרחיק את הסלולרי, יותר ירקות ופחות סוכר) נכונות וכדאיות. אבל להתמקד בהן זו "דרך קצרה וארוכה": זה קשה, לרוב לא מצליח, וגם כשמצליח משאיר אותך "על העצבים" (27:02–27:50).
- ביטוי שנוצר בעבודה על הספר: "מטא־הרגלים", כלומר הרגלי־על. לאכול מאוחר בלילה זה הרגל קטן. מעליו יש מטא־הרגל שמנהל את הלך הרוח של האישיות ומסליל לכל ההרגלים הקטנים (28:14–28:47).
- זה ההבדל בין "אתכפיא" ל"אתהפכא". אתכפיא מצוינת והספר לא נגדה: אל תאכל את העוגה. אבל אם זה לא הולך – זה לא אמור להפתיע (28:52–29:08).
- הספר "דרך הבינוני" של הרב על התניא כלל בגרסה מסוימת הערה "עיין בספר שעתיד לראות אור", לפני כשש־שבע שנים. הספר הזה הוא אותו ספר: הוא מתכתב עם התניא, אבל בשפה פשוטה ונגישה לכל נפש (29:19–30:06).
גם הדרך הקצרה מגיעה בסוף (30:09)
- שאלה: האם בדרך הקצרה־ארוכה לא מגיעים? התשובה: מגיעים, בדיוק כמו בגמרא. בסוף מתייאשים, עושים פרסה והולכים בדרך הארוכה. מי ש"דופק את הראש בקיר" מספיק – בסוף מסתובב (30:18–30:45).
- לכן אין ייאוש: "סוף ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים" (30:46–30:50).
- קריאה נוספת בסיפור: הוא לא רק ממליץ ללכת בדרך הארוכה. הוא אומר לך שזה שאתה מוצא את עצמך מתפתל בדרך הקצרה – גם רבי יהושע בן לוי היה כך. אין מנוס מזה, כמו שנאמר "אין אדם עומד על דברי הלכה אלא אם כן נכשל בהם" (31:11–31:32).
- המטרה אינה "לא לעשות ככה", אלא לשים לב שאתה עושה ככה, לא להיבהל, ולתקן (31:34–31:48).
- גם אחרי ששומעים אלף פעמים "יגעת ומצאת – תאמין", עדיין ננסה למצוא בלי להתייגע. עד שלא מתנגשים במציאות, האסימון לא נופל. יש גבול לכמה אפשר לסדר את הראש במילים (32:27–32:50).
- הספר מסתיים במשפט שהחידוש העיקרי הוא ש"הטבע השני" טבעי יותר – לא רק יעיל ונעים יותר (33:19–33:35).
מה הופך אתכפיא לאמיתית: "המוחין" (33:44)
- במאמר בספר "דרך הבינוני" מוסבר שגם אתכפיא אמיתית היא תמיד חלק מהדרך הארוכה (33:48–34:03).
- דוגמאות לאילוצים חיצוניים: מנעול אלקטרוני על המקרר שננעל בשבע בערב ("צריך להמציא סטארט־אפ כזה"), ומקווה שנסגר בשעה קבועה. אילוצים כאלה טובים לאדם ומשרתים אותו (34:09–35:30).
- אבל אילוצים לא משנים את המנגנון: מי שמגיע לסופרמרקט עשר דקות לפני הסגירה יגיע עשר דקות לפני הסגירה גם אם יזיזו את השעה. בתלמוד תורה שבו תמיד איחרו, הזזת שעת הפתיחה לא עזרה – הרבע שעה של האיחור פשוט זזה איתה (35:36–36:31).
- לכן, מה שכתוב בספר: העיקר באתכפיא הוא ה"מוחין" – מה עומד מאחוריה (36:51–36:58).
- דוגמת הפיצה בישיבה: מביאים פיצה ל־30 בחורים בני 16, והרב לא קופץ עליה כי זה לא מתאים לתדמית שלו. זו לא אתכפיא. להפך – לקפוץ כמו ילד בן 16 זו אתכפיא גדולה יותר (37:39–38:17).
- אז מה לעשות? אולי דווקא לקפוץ. העיקר שמה שתעשה יערער את הפוזה ויתעמת עם האלגוריתם (38:22–38:43).
- הביטוי החסידי: "אתכפיא המביאה לאתהפכא". אתכפיא שלא מביאה לאתהפכא אינה אתכפיא (38:49–38:57).
- מי שלא אוכל פיצה כדי להיות יפה ורזה, או מי שהתלבט בין פיצה להמבורגר ובחר המבורגר – לא עשה אתכפיא. "לא כל פעם שלא אוכלים פיצה זה אתכפיא. השאלה מה זה מחזק בנפש" (38:57–39:29).
- הציור הפשוט: מניחים לפניך משהו ו"בא לך". ההנחה האקסיומטית היא ש"מה שבא לי – זה מה שעושים". אתכפיא אמיתית מערערת את ההנחה הזאת (39:47–40:03).
- ילד בכיתה עם יד מורמת: התגלית ש"לא חייבים להגיד גם אם יש לך מה להגיד" היא חידוש בנפש. אם השתיקה מערערת את האימפולסיביות – זו אתכפיא. אם הוא שותק כי "כולם פה לא שווים את המילים שלי" – זה רק עוד חלק מאותו אלגוריתם (40:04–40:51).
למה קשה למדוד בתוצאה, ולמה הדרך הארוכה דווקא קלה יותר (40:56)
- גם העבודה השטחית ביותר בחסידות חייבת לשבת על "מוחין מתוקנים". אחרת היא לפעמים אפילו מזיקה (40:56–41:13).
- הספר מדגיש שהעיקר הוא הדרך הארוכה, כמו התניא. דרך קצרה טובה רק אם היא מביאה לארוכה – אם היא מערערת את האימפולסיביות, הגסות וה"ידענות" בנפש (41:18–41:49).
- להמליץ למישהו לשנות התנהלות זו "מלאכת מחשבת". לאדם שמדבר יותר מדי, "כדאי לך לשתוק" אינו משפט פשוט: אם הוא שותק כי הבין שהוא לא יודע הכול – מצוין. אם שכנעת אותו ש"כולם טיפשים", לא רק שלא תיקנת, החמרת את העיוות (42:06–42:39).
- לכן קשה מאוד למדוד בתוצאה אם מה שעשית טוב לנפש (42:40–42:47).
- הדרך הארוכה דווקא קלה ונגישה יותר: על ילד שמתלבט בין תואר לעבודה, קשה מאוד להכריע מה הוא צריך לעשות. אבל קל יותר לומר מה היית רוצה שיהיו השיקולים שלו (43:03–44:25).
- כך גם בפיצה: קשה להכריע "לאכול או לא לאכול". קל יותר להבין מה עובר עליי ולכייל זאת בעדינות (44:27–45:44).
- דוגמת הבבא סאלי: לאדם בלי ילדים הוא אמר לשתות מאחיה. לגשר בין הבעיה לבין פתרון מעשי מסוים צריך "רוח הקודש" של צדיק גדול. לומר דבר מוסר כללי – גם אנשים פשוטים יכולים (44:50–45:30).
דימוי המנוע ושם הספר (46:47)
- שם הספר "לצוד פרות קדושות": בתו של הרב מצאה את התמונה של הכריכה, והוא מיד התאהב בה (46:57–47:17).
- באנגלית הביטוי "sacred cows" פחות שגור, ולכן חיפש דימוי אחר (47:19–47:27).
- הדימוי: פעם המערכות בעולם רצו על דלקים כבדים (קיטור, דיזל) עם המון חיכוך, פסולת ובלאי. ההתקדמות לא הייתה לדלק כבד יותר, אלא למערכות עם אפס חיכוך, שבהן מעט אנרגיה מייצרת הרבה תנועה (47:38–48:09).
- "המערכת היחידה שלא התייעלה ככה זה הנפש". אותה עדיין מריצים על דלקים מזהמים וכבדים, עם עליות וירידות, חיכוכים ותסכולים – והתפוקה גם לא גבוהה יותר (48:11–48:39).
- לעבוד נכון זה לא "לשפוך עוד בנזין" אלא לבנות ולכייל מנגנון עדין, עם פחות חיכוך (48:39–48:55).
- כמו רכב חשמלי: מתחילים בגלל פחות זיהום ובלאי, ובסוף מגלים שגם היעילות גבוהה יותר. כך גם בנפש: עולה לא רק הנעימות, אלא גם התפוקה הממשית (49:18–49:49).
- יש שלב ביניים: כשמחליפים מנוע במוסך, הרכב מושבת לזמן מה. גם בנפש יכולה להיות תקופה שבה "אני משותק, לא יודע לתפקד" (49:51–50:10).
- כותרת המשנה באנגלית: "mental metabolism" ("שיפור חילוף החומרים המנטלי") (50:16–50:57).
סיכום: לעדן את האלגוריתם (51:00)
- הפרולוג חשוב, כי כל הספר הוא "דרך ארוכה וקצרה": לעבוד על ה"אלגוריתם" שמכייל אותנו ולעדן אותו, כדי להפיק ממילא תוצר שונה (51:05–51:23).
- הרווח הראשון: חיים טבעיים יותר, כי התוצרים קורים מעצמם. הביטוי בחסידות הוא "איידן" – לעדן את המערכת (51:23–51:44).
- הרווח השני, שמובן רק בסוף הספר: גם התפוקה עולה. הביטוי "nice guys finish last" אינו נכון. קל יותר להסביר שזה נעים יותר לנפש, וקשה יותר להסביר שזה מפיק מהאדם יותר – וזה יוסבר בהמשך (51:45–52:22).
התובנות המרכזיות
- החלטה טובה על התוצאה בלבד נוטה להיכשל. כל התנהגות היא תוצר של מנגנון פנימי, וניסיון להפיק תוצר אחר מאותו מנגנון הוא כמו לנסות להוציא יין ממכונת בירה. (11:41)
- המניע העמוק לעבודה שטחית הוא שמירה על הטבעיות, לא רק רצון בתוצאות מהירות. מי שקופץ לתוצאה מסכים בשקט ש"ככה אני", ולא מוכן לפתוח את מכסה המנוע. (15:04)
- הפרדוקס: מי שלחוץ להיות טבעי חי חיים לא טבעיים. עבודה רק על התוצר משאירה אותך במאבק תמידי, ואילו שינוי המנגנון גורם לתוצר להגיע מעצמו. (23:47)
- לעבוד על "מטא־הרגלים", לא רק על הרגלים. מעל כל הרגל קטן יש הרגל־על שמנהל את הלך הרוח ומסליל להרגלים הקטנים. (28:22)
- אתכפיא נמדדת לפי מה שהיא מחזקת בנפש. "לא כל פעם שלא אוכלים פיצה זה אתכפיא". רק אתכפיא שמערערת את ההנחה "מה שבא לי זה מה שעושים" מביאה לאתהפכא. (39:22)
- אי אפשר לשפוט שינוי לפי התוצאה בלבד. לשכנע מישהו לשתוק מתוך זלזול באחרים יכול להחמיר את העיוות במקום לתקן אותו. (42:14)
- הדרך הארוכה דווקא נגישה וקלה יותר. קשה להכריע מה לעשות בכל מצב, אבל קל יותר להבין מה עובר עליי ולכייל זאת בעדינות. (44:40)
- אין ייאוש מהדרך הקצרה. כולם הולכים בה, גם רבי יהושע בן לוי. המטרה היא לשים לב, לא להיבהל, ולעשות פרסה. (31:34)
מקורות שהוזכרו
- גמרא: רבי יהושע בן לוי – "לא ניצחני אדם מעולם אלא אישה, תינוק ותינוקת", והסיפור על הילד ו"דרך קצרה וארוכה / ארוכה וקצרה" (מסכת עירובין, זיהוי לא ודאי של המקום המדויק) (04:21–05:11)
- ספר התניא, דף השער: "בדרך ארוכה וקצרה" כדרך אחת; ביקורת על מפרשי התניא שקראו שם שתי דרכים (04:16, 06:20–07:06)
- הרבי מליובאוויטש ויחסו ל"החלטות טובות", והתנגדות זקני החסידים בתחילה (10:14–10:46)
- המושגים החסידיים "אתכפיא" ו"אתהפכא", והביטוי "אתכפיא המביאה לאתהפכא" (13:19, 28:52, 38:51)
- "סוף ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים" (30:48)
- "אין אדם עומד על דברי הלכה אלא אם כן נכשל בהם" (31:27)
- "יגעת ומצאת – תאמין" (32:38)
- "דרך הבינוני" – ספרו של הרב אפרים ארנברג על התניא: ההערה "עיין בספר שעתיד לראות אור", ומאמר שם על כך שגם אתכפיא אמיתית היא חלק מהדרך הארוכה (29:19–29:57, 33:48)
- סיפור על הבבא סאלי שאמר לאדם בלי ילדים לשתות מאחיה (44:50–45:08)
- הביטוי האנגלי "nice guys finish last" (51:59)
לקחת הלאה
- כשאתה מקבל החלטה טובה, הסתכל אחורה ושאל איזה מנגנון פנימי מייצר את ההתנהגות שאתה רוצה לשנות. (12:48)
- שים לב מתי אתה הולך בדרך הקצרה. אל תיבהל ממנה; עשה "פרסה" ותקן. (31:40)
- לפני שאתה מוותר על משהו, שאל: האם זה מערער את ההנחה "מה שבא לי זה מה שעושים", או שזה רק עוד חלק מאותו אלגוריתם (למשל תדמית או זלזול)? (39:26, 40:43)
- כשאתה רוצה לעזור לאחר (ילד, חבר), חשוב קודם מה היית רוצה שיהיה הלך הרוח והשיקולים שלו, ולא רק מה הוא צריך לעשות. (44:10)
ציטוטים בולטים
- "הדבר היחיד שיש יותר מסוגים של דיאטות – זה החלטות על דיאטות." (11:07)
- "אם אתה מכייל את האלגוריתם, אז התוצר מגיע מעצמו." (23:49)
- "דווקא בגלל שאתה רוצה לזרום טבעי, אתה מייצר חיים לא טבעיים." (27:54)
- "לא כל פעם שלא אוכלים פיצה זה אתכפיא. השאלה מה זה מחזק בנפש." (39:22)
- "המערכת היחידה שלא התייעלה ככה זה הנפש." (48:11)
רעיונות מרכזיים
הדרך הקצרה היא בעצם ארוכה
4:42בסיפור הגמרא, רבי יהושע בן לוי בחר בדרך שנראתה קצרה ונתקע מול החומות. הרב ארנברג רואה בהחלטות הטובות על התוצאה את הדוגמה הכללית לדרך הזו.
החלטה טובה על התוצאה נוטה להיכשל
11:14כל התנהגות היא תוצר של מנגנון פנימי. מי שמנסה להפיק תוצר אחר מאותו מנגנון דומה למי שמנסה להוציא יין ממכונה שמכינה בירה.
מאחורי העבודה השטחית: שמירה על הטבעיות
15:04ההסבר הרגיל הוא רצון בתוצאות מהירות. ההסבר העמוק הוא שאדם לא רוצה לערער הנחות בנפש, ולכן הוא מקבל בשקט את הדפוס שלו כטבעי ומסתפק במשיכה בהגה.
מי שלחוץ להיות טבעי חי לא טבעי
23:47עבודה רק על התוצר משאירה את המנגנון כמו שהוא, ולכן החיים הופכים למאבק מתמיד. מי שמכייל את המנגנון מגלה שהתוצר מגיע מעצמו.
לעבוד על מטא־הרגלים, לא רק על הרגלים
28:22מעל כל הרגל קטן, כמו אכילה מאוחרת בלילה, יש הרגל־על שמנהל את הלך הרוח ומוביל להרגלים הקטנים. שם נמצא עיקר העבודה.
אתכפיא נמדדת לפי מה שהיא מחזקת
39:22לא כל ויתור על פיצה הוא התגברות. התגברות אמיתית מערערת את ההנחה שמה שבא לי הוא מה שעושים. ויתור שמשרת תדמית הוא רק עוד חלק מאותו אלגוריתם.
הדרך הארוכה דווקא נגישה יותר
44:27קשה להכריע מה לעשות בכל מצב, וקל יותר להבין מה עובר עליי ולכייל זאת בעדינות.
תמלול
0:00אז היום נתחיל בעצם מאפס, מה דיברנו שבוע שעבר? אמרנו משהו? לא זוכר מה דיברנו שבוע שעבר. אבל בסדר, בעצם מתחילים עכשיו, זה יכול להיות השיעור הראשון. כן, אה לא, כי דיברנו שבוע שעבר על ההערת המחדש. מה, מה היה פעם הקודמת? אז מה, מה, תזכיר לי שלא... לא, הייתי בסיפר. מה דיברנו עברי, אני לא זוכר מה... שאלה, אל תביא, אני לא יודע לציין, אני לא יודע לגזר. חברה שרפה למה תפילה למה להתפלל נכון. בושה ששואלים אותי ככה זה אומר על הרבה דברים.
0:39זה שמיר אחי טוב אז אנחנו נתחיל עכשיו מהתחלה התחלה קודם כל זה חלק הכי כיף בספר יש את הפולוג עם הכלב. עם פיקו אני לא מכרת הספר עדיין אז זה שכל הכל את הספר. אז זה גם היה גם היה סרטון הזה נכון הייתם את הסרטון רואית אני אשלח לך. אז זה גם קודם כל זה לא זה עוד לא בחנויות אז איך שכולם יפרסמו צריך לעלות את זה לסטטוסים וזה אז הפרולוג זה סיפור לא משנה איך הגענו לסיפור הזה לסיפור חצי אמיתי נגיד ככה כמו כל מה שקורה פה באמת אמיתי היה לי כלב שהייתי קטן הוא באמת היה נראה ככה
פתיחה: הפרולוג וסיפור הכלב פיקו
1:16וצנזרתי את הסיפור כי האמת הייתה שכל הכל לא מיתי היה לו קטע שהיה בורח כלב קטן שיק והיה בורח החוצה באתרף שהייתי ילד ומתי הוא היה בורח שהייתה כלבה מיוחמת זה היה לא רציתי לפתוח עם זה. כי זה נותן להביר רק כאילו הכל פה זה יצרה זה הרייס זה פילפול זה רציתי לא קשור למה שרציתי להגיד אז הפכנו את זה לזה שהוא היה רגיש לרעמים מוברקים אז מה הסיפור האמיתי שהוא היה בורח והוא היה קטן שהוא היה חוזר מת אם הוא היה חוזר לפעמים היינו צריכים לצוא אותו הוא היה מכות עם כלבים הוא היה חוזר
2:00והתוכן פה זה אמיתי אני באמת זוכר בתור ילד שזה עשה לי ממש כאילו השצנה הזאת בבית שכאילו צריך להציל את הכלב מעצמו זה עשה לי תמיהה בראש כאילו שזה היה פלא בעיניי שאי אפשר פשוט להסביר לו שלא כדאי לו כאילו זה היה לי לא שה oczywiście לא הבנתי את השפה אבל כי זה היה לי מוזר שמה מה כאילו למה אי אפשר להסביר לו שזה לא כדאי לו מה שאנחנו אז זה עבור פה כאילו בהתחלה של מה זה רוצה להגיד הסיפור הזה איך הגעתי לזה כי כשבסביבי של ספר זה עבר אחד האנשים שעבדתי את הגברת יוחדת ונחמדה.
2:42אז היא לא זוכה בדיוק אני חושב שהיא אמרה לי שאתה חייב לפתוח במשהו שמרחיק את הנושא מהקורה. כלומר שבאנם לא מרגיש שמדברים אליו כאילו צריך לדבר על איזה הרו אז כלף זה כאילו מרחיק את העניין מהבן אדם אתה יכול. הכלב הטיפש הזה אתה לא צריך לצאת מטומטם רק אחרי זה אתה יכול לשבת בבית לחשוב כשאתה קורא שלא תרגיש שזה כתב אישום עליך אז זו יצאה טובה שהיא נתנה לי שצריך לפתוח ספר עם משהו שמרחיק את ה... אז ככה הגענו לכלב הזה קראו לו באמת פיקו פיקו זה על שם גנרל המושל האחרון של קליפורניה המקסיקנית
3:30לפני הכיבוש לא יודעים שזה שטח כבוש צריך לעשות סמשלתים לגד הכיבוש אז הוא היה המושל המקסיקני אחרון של קליפורניה אז הכלב נקרא על שמו שיהיה לשניה מילוי נשמה לחיים אז מה אז מה יעבור נעבור תוצא להגיד שכמה דברים נגיד זה כי בעצם זה. אנחנו שמתאימים זה את אני עזוב את עבורת של דרך ארוכה קצרה כי הוא הרושם העיקרי שלנו אז כן פותח אתו כשאתם רוצים להסביר כי הוא את. את התואר שלה שלה על תירה בבדף השער ככה מנהג בחבאל שמתחילים אותניה גם כשמדנו פה התחלנו בדף השער.
"דרך ארוכה וקצרה": סיפור רבי יהושע בן לוי
4:20אז הוא מצטט שם את הגמרא, גמרא איפה זה פסוכים בחולי אני כבר לא זוכר שרבי ישוע בן לייבי אמר ששלושה רק שלושה ניצחות היא בחיים. אישה תינוק ותינוקת. מספר שלוש סיפורים הסיפור האפרון שם סיפור על ילד ילד קטן תינוק שהוא פוגש אותו בדרך הוא אומר לו באיזה דרך נגיעים לעיר. אז אומר לו דרך אחת היא ארוכה קצרה ודרך שנייה היא קצרה ארוכה. הוא אומר שאולך בדרך הקצרה וסיפור פרסם לא מצליח לה כי הוא מגיע מאוד מהר לחוצות העיר אבל יש גינות ופרדסים וחומות ומכשולים שלא מאפשרים לו לחדור פנימה לתוך העיר
5:01אז הוא חוזר אחורה הוא אומר לי כשעבדת עליה אז הוא אומר לי שאמרתי לך כי אמרת לי שהיא קצרה אז אני אומר אמרתי לך שהיא קצרה אבל רוקה זה אחד הפעמים שניצחו עכשיו הביטוי הזה דיברנו עוד עוד פעמים יש פה כמובן ונושא הסיוט, שיכר לקבל סומת לבנייה, להיות רובוגטיבי, חיות ביובני קלופה, בבנייה הפקץ, בנייה, בבנייה שזה ימיתי. אוקיי, יפה. זה הפך להיות מטבע לשון, כי הדבר הזה, ויש שאל תרד וכותב את זה על התניה, מטבע לשון נאשס, אבל אל תרד וכתב את זה על התניה, בתור, כי זה ממש הקריאת כיוון של הספר,
5:40שרוצים לבאר את הפסוק, כי קרוב אליך הדבר המורד, לפי חולה לבחן לעשותו, ולבאר אותו בדרך ארוכה קצרה. ערוכה זה הראשון rally מה מה זה בעבר שיש גם הרבה זה gesagt עכשיו לא זכור לי אני חושב שגם משהו משançaAST recuperater Turkey עכשיו שמה בגמרא זה ברור שיש שתי דרכים יש premierashiuther אבל קצרה באמת כי אתה בסוף מגיע אני אח êожд שהיא קצרה אבל בסוף הרוכה כי
6:15בסוף לא מגיע את חסות פרסה לחזור אחורה עכשיו באמת בהגמרה זה ברור שזה שתי דרכים אבל עדמור זה כן לא כותב כאילו שאתה כותב דרך ארוכה וקצרה כמובן שמפשט זה ברור שהוא לא מתכוון שתי דרכים הוא מתכוון לאותה הדרך שם שנקראת שם זה רק דרך אחת שנקראת ארוכה וקצרה שתי דרכים שונות דרך אחת בר שזה לא זה לא הבנה וכווה נגיד כמה דברים חוזר הסביר זכורה מה איך זה הסיפור של הכלב פה בהתחלה זה בעצם משהו בלגי. בצורה הכי פשוטה פשוטה זה רוצה להגיד שבדרך כלל כשמדברים על. עבודה עבודה עצמית.
עבודה עצמית ו"החלטות טובות"
7:25עוד עצמי זה נקרא סלפל כלומר אם אתה שם את זה במדף בחדר בחנות ספרים אז אני חושב שזה נכנס במדף של הסלפל אולי זה נכנס במדף היהדות. זה כנב יהודי אבל אז אני רכיבה רוח הדברים ספרי הדרכה זה נקרא סלפל סלפל זה כאילו גרסה מודרנית להבוא ידי ספר עבור ידדיק אז העבודה עצמית המקובל זה. בפשט הפשוט ככה גם את מורזקן פתח דתניה שמה שמקובל זה כאילו למקד נגיד בצורה כזאת למקד את העצומת לב או את המאמץ של האדם בחפיפה מאוד צמודה על התפוקה שלו.
8:12זה גם אם אתה עכשיו בא אליי אתה רוצה לא יודע מה לשפר את העסקים אתה רוצה לשפר את כל תחום בחיים שלך אז אתה באופן פשוט הולך למדוד את זה לפי התוצר שזה התאזיות. אם אתה באת לשפר את העסקים אז אתה רוצה לראות במאזן בסוף החודש או מקסימום בסוף השנה אתה רוצה לראות את התוצר ולכן באמת האינטואיציה הראשונית של האדם היא להתמקד בכאילו בממשק הכי קרוב של האישיות עם המציאות כי אני רוצה לראות תפוקה במציאות ולכן המקום שאני הכי נושק למציאות זה המקום שהכי אינטואיטיבית.
8:51אם אדם רוצה להשתפר אז הנטייה הכי פשוטה זה מה שנקרא החלטות טובות אני אחליט לקום במוקר אני אחליט לעשות דיאטה אני אחליט לא יודע מה לבדוק את הספרים פעם בחודש בעסק אני אקבל החלטה שהיא אמורה לייעל את ההתנהלות זה זה אולי השיקוף הכי כללי להסביר מה זה כדרך קצרה ארוכה. קצרה ארוכה זה זה. נגיד שנייה מה הבעיה בלעשות ככה קודם כל אין בעיה לעשות ככה נתחיל עוד יותר מוקדם האם יש בעיה בעבודה כזו לא שוב. בעיה מהים בנאושר רוצה לעשות דיאטה והוא מחליט עשות דיאטה אחלה.
9:40אממה יש תופעה שזה לא תמיד עובד אז לא שיש איזה בעיה אידיאולוגית שזה אם מישהו מחליט אני עכשיו מחליט לוקחת שלוק לוקח שלוק עבד אחלה מצוין. אין בעיה כבר יש איזה משהו נגד החלטות הרציונל הפשוט זה מאוד חשוב בכל הספר זה בנתניה. אז פסוף התנאי דורש איזשהו מתכון אחר נגיד זה עוד רגע כי משהו שהוא הולך בני חקיפה מאוד אפשר לחשוב שזה כאילו בא לשלול עבודה פשוטה אינטואיטיבית אז לא לא באים לשלול משהו אינטואיטיבי. זה שצריך כבר לך את הטובות זה מצוין. הרבי ראו את זה מאוד הרבי מאוד אהב. לתות טובות.
10:19כל כך הרבי היה כזה שזה קצת פלא. כאילו בתוך האווירה החבלית. ובאמת זקני החסידים מאוד לא אהבו את זה. בגלל זה. כך הרבה שנים בחבד. אנשים התרגלו למעשיות הפרקטית. הפרגמטית של הרבי. כאילו לא דיבורי הוואי. באמת זה היה מוזר בחבד. הרבי היה מאוד כזה. לא בטח לא באים לשלול פרקטיקה. זמינה. אז אם עכשיו בא מישהו אומר אני מחליט שאני קם יותר מוקדם בבוקר הוא קם יותר מוקדם בבוקר אחלה כל הספר הזה כל ספר התניה כל הרצף שעד מהו זקן זה רק להגיע זה מתוך הנחה שמה יש
10:54מעשים שבכל יום רואים שזה לא תמיד עובד פשוט כאילו אדם מחליט שעושה דיאטה נגיד זה דוגמה קלאסית זה לא נהליך כדאי לגבי ענדה יש שיש יותר החלטות מדי את עוד בעולם ונגיד בצורה כזאת היום יש המון סוגים של דייטות דבר היחיד שיש יותר מסוגים של דייטות זה החלטות על דייטות. אז אוקיי אז רואים שזה לא וזה רוצה להזמין למה אז מה אז מה הרציונה זה להגיד שיש איזושהי טענה מהותית שכל התנהלות שאני מוצא את עצמי חיים בתוכה.
המנגנון שמאחורי התוצר: "לא מוציאים יין מזיתים"
11:24כל תפוקה, אז אם זה תפוסי אכילה או אם זה מתי אני מתעצבן או מתרגש או מתפעל, כל מציאות שאני בסוף מתחוללת כרגע, אז יש איזשהו מנגנון שהוא מחולל אותה. זאת אומרת יש סיבתיות מאחורי המצב הקיים ולכן לשנות את או להתמקד בשינוי התפוקה זה בעצם בקמה רמות זה קודם כל לנסות לקחת נוסחה מסוימת אלגוריתם מסוים ולנסות להפיק ממנו תוצר שונה זה לא רציונלי 100% כלומר אם יש פלט מסוים שיוצא ממערכת אז יש לך מכונה והיא מכינה בירה יהיה מאוד קשה להוציא מן היין כלומר זה לא אז אם אתה כל החיים כמה אוכר
12:17כמה אוכר כמה אוכר אז יש משהו שרץ אצלך שמביא את התוצב הזה ולמקד בקצה בהחלטה זה במידה מסוימת זה לנסות להוציא יין מזית כי יש פה איזשהו מונגנון שעובד ולא סתם זה נראה כמו שזה נראה עכשיו בוא זה לא עד כדי כך כי רואים שלפעמים זה כן אפשרי אני לא אומר את זה בצורה חותכת אבל זה הסיבה שבאמת הרבה מאוד פעמים החלטות הן לא שוות הרבה הן לא שוות ענייר או שאומרים שזה נכתב עליו כי אני בסוף יש סיבה מאחורי אם אני לא יקייל את המערכת מחדש ואני לא אסתכל אחורה ונסות להבין מה מוליד את זה אז
12:56לא סביר לצפות לתוצר אחר נגיד זה קצת יותר חריף מזה בעצם יש משהו שבהחלטות זה אחרת המילים המילים בספר שחוזרות כל הזמן. כמעט קראנו לספר ככה זה קונטר אינטואיטיבי זה כמעט קראנו לספר רק שזה מילה לא עזית מוזרה כזאת זה לא עובד אבל זה כאילו מה אם מוצאים מילה כאילו אחי. כאן תהייתו את זה איך זה נקרא בעברית חסידית יקרה את הפכה את הפכה מילאית הפרקה ונקחת אינטרנטי שמשהו שהוא הפוך מה. מה מתבקש את הפכה זה כאן מהפך.
13:30זה משהו שהוא נגד הטבע הראשון של אדם הוא לא מתבקש הוא לא מפוך מהטבע הראשון של אדם אז כל המהלך פה זה במילא אחת. זה לא מתבקש אז ניקח עכשיו את הדוגמה הזאת בעצם זה שאני אינטואיטיבית כשאני אומר בוא נשנה משהו בחיים אז הנטייה הראשונה שלי זה להגיד טוב מה הכוונה לשנות לשנות הכוונה האינטואיציה שלי מושכת אותי להשקיע כמה שיותר קרוב לתפוקה להחליט לקום יותר מוקר להחליט ברקע של התנועה הזאת אני אומר זה עכשיו נורא ביקורתי יש בעצם קניאה או הסכמה שהמערכת היא משהו.
למה אנחנו בוחרים בדרך הקצרה: שמירה על הטבעיות
14:21אני חותם על כל האלגוריתם, אני לא במודע. זה לא שאני במזיד יושב ואומר שטוב, אני לא חושב על זה. אבל זה ההנחה, המנחה הפסיכולוגית שגורמת לי להימשך לממשק עם השטח. כי אני, כאילו, הרצון, ננסח את זה ככתב אישום, כאילו הדחף ל... היה אפשר לחשוב שהדחף לעבודה שטחית זה כי אנשים רוצים תוצאות מהירות. אפשר לנסח את זה ככה. שלמדם למה הוא רוצה עבודה שטחית? כי הוא רוצה לראות את זה בחשבון בנק מחר בבוקר. רוצה תוצאות מהירות. אפשר להגיד ניסוח יותר עמוק שזה יותר ממה שבאדם רוצה לראות התוצאות
15:09הוא לא רוצה לשנות את המערכות אפילו יותר מה שהוא רוצה כמובן אני רוצה הדחף לתוצאות זה בעצם מאמץ מה שנקרא מושך באורלתו כי הוא לאטום את המנגנונים להגיד שזה שהטבע שלי זה ככה אני וזה לא זז לא במודע 100% אבל זה כמו כשאני שואל באדם למה אתה רוצה למה נוטים, אם הייתי שואל כל אחד למה אנשים נוטים לעבוד בשטחיות אני רואה שכולנו הם אומרים שבשביל תוצאות מהר כולם רוצים תוצאות מה ככה מדברים היו לא דור של אינסטנט, הכל אינסטנט יותר עמוק מזה זה שבאדם לא רוצה להרער הנחות וקומות עמוקות בנפש
15:57והקפיצה לתוצאות היא בעצם מכשירה ברקע כאילו בממילא היא טוענת שתשמע מי שאני ומה שאני וכל הדפוס זה הכל אין מה לעשות ככה אני זה ככה שמסע אותי זה טבעי זה לא ניתן להיראור ואני מכשיר המון המון המון חלקים בנפש ככה לא במודע במשתמע ואני אומר מה נשאר לעשות נשאר לנסות למשוך לכאן אבל לפתוח את המחסי מנוע אבל להחליף מנוע זה לא זה המנוע לא יודע נכון או נכון זה משקף את זה עכשיו נכון מה ביקור נגיד זה כמו עם רבישוב ולוי אפשר להגיד שלמה מהמדעם הולך בקצרה פשוט רוצה להגיע להעיר יותר מהר
16:48אפשר להגיד שהוא לא רוצה להתאמץ הוא לא רוצה לעבור תהליכים ארוכים אבל לא בגלל שזה ייקח יותר זמן אלא בגלל שזה זה ייעלץ לשנות דברים זה פשוט מאמץ יותר זה מתאמת איתי, זה נוח פחות זה מוציא אותי מאזור הנוחות שלי זה יותר עמוק, כמובן שניהם נכונים ואני ודאי רוצה גם תוצאות מהירות אבל הדחף האינטואיטיבי להתעסק עם המישק בשטח עכשיו למה רציתי לנסח את זה ככה זה מיסודי היסודות של ספרת עניה וגם של אימיילה וגם של משהו כתוב כאן שיוצא פה משהו פרדוקסלי נגיד זה ככה מה שאמרתי עכשיו
17:30נגיד זה במילים של חסידות יותר שבאדם לא רוצה דרך ארוכה כי הוא רוצה להישאר בטבע שלו הוא רוצה להגיד שכל המנגנונים זה מי שאני עכשיו תראה לי איך אני מוציא תפוקה או תוצר אחר מהמנגנון הקיים זה הטבע שלי, זה טבעי לי אני רוצה לעשות מהטבע שלי עכשיו מה יוצא כשחושבים ככה זה אחד המקודות הכי חשובות בספר בחסידות שדווקא כאילו המניע של ההנחה הזאת זה רצון לשמר את הטבעיות של החיים אני רוצה לזרום, אני רוצה לזרום על החיים שלי זה הסיבה הפשוטה שאנשים לא כל כך נמשכים לאבוידה ולחסידה או לעזרה עצמית
18:14נכון, אני למשל אז באמת זה המדף שאני כאילו לא מסוגל להסתכל הרבה אנשים אני חושבים כאלה של המדף של הספרי עזרה עצמית זה כאילו אני חושב שאי פעם בחיים שלי נתעכבתי על המדף הזה בחירות ספרים אני לא אומר לזה בתור טענה יש משהו, לא יודע, לא רוצה יש כאילו איזו הנחה טבעית בנפש שהחיים לא אמורים להיות משהו מעושה זה לא אמור להיות משהו שאני אמור לקייל אותו ולעבוד עליו, זורם, החיים זורמים
18:45כאילו הזרימה הטבעית של הנפש היא משהו מאוד יקר לאדם ועצם ההנחה עצם הצעה זה זה גם הרבה מהקושי של אנשים עם חבד עם. מיכל עם חסידות שעצם ההנחה שצריך שכאילו שהחיים צריכים להפוך לאיזה פרויקט מלאכותי של יוזמות ושיפור עצמי זה איזה מעצבן. אז לא אז לא אוהבים את זה לא רוצים לגשת לזה. עכשיו מה אני רציתי להגיד הפרדוקס הוא שבגלל שאני לוקח לחוץ על הטבעיות שלי אז כשאני רוצה לשנות משהו בחיים אני מתמקד רק בתוצר ואז כל מאמץ שאני עושה הוא תמיד נשאר לא טבעי זה הפרדוקס העיקרי ומה שאני לא אעשה
הפרדוקס: מי שלחוץ להיות טבעי חי חיים לא טבעיים
19:27אם אני מחליט עכשיו שבשביל לקום במוקר מוקדם אז אני עושה את זה ברבק מה שנקרא בית קפיה אז זה כי זה אומר שהמנגנון לא נוסע לשם ואני עכשיו הולך להפיק בכוח תוצר שהוא לא התוצר הטבעי, הממלאי של המנגנון שלי אז בגלל שאני רוצה לשמר את הקיוט הזרימה הטבעית עכשיו בא בן אדם אומר, תשמע, אני לא רוצה להתעצבן בבית, אז איך אני הולך לפתור את זה? אז לא יודע, אני אקח כל מיני עצות שיעזרו לי לא להתעצבן אז מה בעצם אתה אומר? זה שאני באדם עצבני עם פיוס קצר זה מה יש אולי יש כל מיני רצפטים
20:13איך באדם כזה יכול להימנע מלשבור לאנשים את העצמות או סביבה תומכת או אולי אני אינדורנדר אולי אני אשמע הרבה שיגורים מעוררים כל בוקר ישיר עליי רושם כל דבר שהוא באופן עקרוני ממוקד קרוב לתפוקה קרוב לתוצאה אז מה שייצא בסוף זה שההתנהלו קודם כל זה קשה קשה להצליח כל הזמן זה דורש הרבה תחזוקה חוץ מזה שזה קשה זה יותר יקר לענייננו כי זה שזה קשה זה גם אומר שגם סיכוי גדול שאני לא אצליח נקח את הסיפור של הדיאטה לתור דוגמה אז להגיד שעכשיו דיאטה זה אני אתחיל את זה למטה אז זה אומר שיש
21:02איזשהו מנגנון פסיכולוגי, האישיות שהיא מקויילת בצורה כזאת. מסתבר שכרגע היא מביאה אותי למקרה רמון. זה המציאות. זה עובדה. עכשיו אני רוצה להוריד משקל עודף, ואם אני תוקף את זה רק בקצה, אז אני בעצם משאיר את המנגנון מקוייל בדיוק משהו. מלתדה מוכח שהתוצר של המנגנון הזה משמין. ואני עכשיו רוצה לקחת אותו מנגנון, עם אותו התקיילות, כי אני לא רוצה לשאול את הטבעיות. אני רוצה להישאר עם החוויה הזורמת. תורמת למקרר. אז מה אני עושה? אז אני עושה כל מיני, לא יודע, מנועלת למקרר,
21:37לא יודע, אני עושה כל מיני קומבינות, או עבודה עם תפוקה, בשביל לשנות התוצאה הזאת. קודם כל זה קשה, ולכן באמת, הרבה דברים זה לא מצליח. אבל גם אם זה מצליח, זה בסוף יוצא, שמתוך לחץ לגונן, על הטבעיות של האישיות, אני בסוף חי חיים, מאוד לא טבעיים. בסוף אני חי בצורה, שהיא לא טבעית. אני כל הזמן מפיק תוצר, שהוא לא טבעי ולא ממלאי באמת לאישיות שלה למקום שאני נמצא בו כן אז אני כל הזמן אני רעב כל הזמן אני חסר לי יש לי חסכים זה לא שבאמת עשיתי דיאטה בקיבה זו איך העניין הצלחתי איכשהו
22:18אבל המנגנון אם הוא עדיין רץ ככה אז בסוף יוצא שזה לא טבעי עכשיו זה השימה שרציתי להתמקד בזה כי כשיוצא איזה פרדוקס כזה שדווקא הלחץ על הטבעיות כי זה שאני לחוץ להיות ספונטני וטבעי ולא להיות מלחותי בסוף מועד להשים אותי במקום מאוד לא טבעי מה שזה משאיר לי בשביל לשנות תוצר בחיים זה רק המון התקפיה המון כאילו כוח ואז אני בסוף אנו למצוא את עצמי חווה את החיים כחיכוך מאוד לא טבעי במציאות הכל מתוך איזה לחץ מוזר לשמר כאילו שאני זה מי שאני ודווקא הנכונות להתאמת עם הספונטניות הטבעית
23:04הזאת הראשונית שיכול להיות שזה באמת משהו שהוא הוא מאתגר את הנפש הוא לא נוח להתאמת עם הטבעיות שלי איך שאני מקויאל אבל מה שאני אצליח להזיז שם הוא בסוף יופיע טבעי זה הפרדוקס אם אני מצליח בסוף להזיז משהו בקיול אז אני אמצא את עצמי לא רץ למקרר שאלה אם אני אצליח אפשר לדון בזה אבל התוצר של האימות עם הטבעיות כן כי אם אתה משנה את המנגנון אתה לא מתעמד עם התוצר אז התוצר כבר קורה מעצמו אם שינית את המנגנון אם אתה מקייל את האלגוריתם אז התוצר מגיע מעצמו אם אתה מתעמת עם התוצר אז
23:56בגלל שהמוטיבציה, כי הוא המניע בנפש, למה אנשים נוטים לפה לפה זה כי דווקא מי שנוטה לשטחיות זה בגלל שהוא רוצה טבעיות, לכן זה כזה חרב פיפיות, כי דווקא כשאתה לחוץ לשמור את האלגוריתם לכן אתה חי כל כך לא טבעי לכן הוא חי כל הזמן בנרווים כל הזמן צריך לטפק, כל הזמן צריך להתגבר הוא מרגיש שכל העבודה זה מאוד התקפיה ודווקא אם אתה הולך להתאבחש זה כאילו להתאמת עם הטבע שלך אז מה שזז זז מעצמו כאילו אתה בסוף חי מאוד טבעי אז דווקא הנכונות כאילו זה ניסוח למה זה נקרא ארוכה קצרה
24:36אם רוצים להגיד זה בו ממשק כאילו שהשפה של הספר בדיוק מה שכתוב בסדר זה כל הדיבורי על מוח ולב יש בזה הרבה מבנים איך מסבירים את הרעיון הזה אבל בסוף דווקא להתאמת עם לעבוד בצורה קונטר אינטואיטיבית פנימה יוצר אורח חיים טבעי ולהתאמת רק עם התוצר ולשמר את הטבעיות פנימה יוצר אורח חיים לא טבעי. שמסוף אני מרגיש שחוויית החיים שלי היא מאוד לא טבעית לי אני כל הזמן בהתקפיה אני נוטה לכיוון אחד ומושך לכיוון אחר והאירוניה זה שזה בדרך כלל מגיע מרצון הפוך אותו אחד שנתקע ככה
25:25הוא בדרך כלל בגלל שהוא ככה היה לחוץ להיות טבעי לכן הוא חי חיים מאוד לא טבעיים דווקא מי שכהוא נכון לוותר זה הסוד שאכלה אבדה המתקה שאם אפשר לצאת מהטבעיות הראשונית אז זה מנתיק מה שיכול להיות טבעי באמת זה רק אם אני מוכן בדרך כלל לעובדן טבעיות מסוים אז לקייל את המערכת אחרת זה משהו שמנווה את הספר בהתחלה שלו זה הנה אתה רואה לי להתקבל אבל זה כי אם אני חשבתי איך לנסח את ההקטמה פה של הכלב אז עבור אותה לכלב פשוט בתעני זה דרך ארוכה קצרה אז זה עבור אותמו
"מטא־הרגלים" ומקומה של האתכפיא
26:05שאנחנו רוצים ללכת בדרך ארוכה קצרה יש פה אפילו משפט כזה ש שאני קדמנו פה ש ש... כאילו יש לסיפור על הכלב, על איך שהוא מתעלל בעצמו, כאילו איזה אינסטינקט שמתעלל בו, ו... ואז כתוב שכאילו אפשר להסתכל מסביב בחיים ולראות ש... יש הרבה תופעות כאלה סביבנו. כאילו, כשאתה רואה בן אדם, עד עצמי בדרך כלל יותר קשה לראות את זה. אם כל אחד יכול להסתכל על אנשים בסביבו, מאוד קל לראות אנשים שכאילו מתנהלים בצורה שהיא ממש נוגדת את האינטרסים שלהם.
26:42אני לא מצליח לשתוק סתם זרק עוד הקיצה שאתה יודע שלא יצא מזה כלום כל מיני התנהליות שכאילו. קורא לעצמו את הבור שאתה מאוד מצוי. הוא צריך ללכת לדברים קיצוניים אנשים נורמטיביים שיש להם הרבה נטיות כמו פיקו הזה כמו הכלב זה כאילו עבורת כאן ואז. כתוב שזה שאנשים כדאי להם לשנות הרגלים זה לא חידוש מרעיש כן, לא יודע כמו שכתוב כמו שאומרים בכל פודקאסט עזרה עצמית בעולם שכדאי לך לקום את המקדם במוקר לחבות הסלולרי ליד הילדים אני יודע, יש כל היותר ירקות פחות סוכר כל הרשימת עצות הגנרית
27:25שזה ברור לגמרי שבאמת מאוד כדאי לכולם לכולנו לעשות את הדברים האלה אבל זה להתמקד בדברים האלה שתמיד מאוד מפתה זה נקלע דרך קצרה ארוכה לא כי זה לא טוב אלא כי עוד פעם גם זה קשה זה הרבה פעמים לא מצליח ויותר חשוב מזה שגם כשזה מצליח זה משאיר אותך בנרווי, זה לא טבעי ואתה עושה את זה כי אתה רוצה לזרום אתה לא רוצה להתעסק לחפור אבל דווקא בגלל שאתה רוצה לזרום טבעי אתה מייצר חיים לא טבעיים כי אתה מנסה על אותו אלגוריתם להגיע לתוצאה שונה וזה דורש בסוף איזו משיכת הגה מעולצת,
28:07כאילו איזו משהו כזה התקפיה כזאת בנרבים שמשאיר דווקא את התחושה הנוטיבית של החיים. ולקייל את הטבענו פה ביטוי יפה מטה הרגלים גם, כמעט היה כותרת שעשה, מטה הרגלים יצא לי. מטה הרגלים זה כאילו הרגלי על, כן. כי הוא דווקא לקייל את המוסכאות הכלליות, לא את זה שאני אוכל מאוחר בלילה, אוקיי, זה הרגל קטן אבל יש איזה מטה הרגל שמנהל את כל הלך רוח האישיות שלי שהוא בסוף הסליל אותי לתוך כל שלל ההרגלים הקטנים ואם אני אנסה להתעמת עם הרגלים הקטנים, לא שזה עדיין כדאי אבל צריך לדעת, זה בדיוק
28:53חסידות בין התקפיה להתאבחה. התקפיה זה מצוין לא נגד התקפיה. זה דבר טוב. אל תאכל תורגה באמצע. אבל אם אתה מוצא שלא הולך אז לא מולה. מפתיע לא מולה הפתיע זה לא הולך. נגיד אולי עוד משהו אם כבר הזכרנו את הביטויים האלה התקפיה להתאבחה. שהאמת היא שבחסידות. חבאד מודגה שרפא זה כתוב בספר. זה גם נזכר פה בסוף שיש את הספר דרך הבינו. נהלתניה שכתבתי דרך הבינוני לא זוכר מה כתוב שם אבל היה שם הערה באחד הגרסאות שנראה לי מחכנו אותה בסוף שהיה כתוב שם.
29:35על העניין של עוד לדבר על זה במפגשים הבאים על העניין של תגובות להגיב לנפש היה כתוב ואיין בספר שעתיד לראות אור לא זוכר קראנו לו אז זה היה מורי ספר שש שבע שנים. זה היה כתוב שמהרה איין בספר שתת לראות אור וכבר אז. הייתי מספיק למון ניסיון אדם שזה יקח יותר זמן מה שחשבתי ופחקנו את זה. אז זה הספר הזה שהספר זה אמור להתכתב עם הספר הוא על התענייה. זה ספר תורני למדני וזה ספר פשוט כבר ידיעו. כמו ששווה לכל נפש. קצרה שירוקה. ארוכה משהו. קצרה שירוקה. אז הוא פעם שאלה איך מספרים את זה?
גם הדרך הקצרה מגיעה בסוף
30:18הסיפור בגמרא היא שלא מגיעים מגיעים? למה מגיעים? למה מגיעים? לא, לא רק זה באמת מגיעים פנימה גם בדרך הקצרה שהיא ארוכה. למה? בדיוק מה אפשר לשאיר הסיפור בגמרא פשוט כי בסוף מתיישם עושים פרסה אנחנו הולכים בדרך הארוכה זה הסיפור הסיפור הוא שבאמת גם אם אתה תלך בדרך הקצרה תפוק את הראש בקיר מספיק בסוף אתה תסתובב אז אין יאוש סוף ישראל עושים תשובה ומיד הם נגלים זה לא, אין דבר כזה אז הנה חינמי גם בדרך הקצרה ארוכה, אתה יכול להגיד שמגיע רב ישור בן לוי הלך בדרך הזאת גם אמרתי את זה
31:00באחד השיעורים שהסיפור הזה אפשר להגיד שהפשט שלו כי הפשט הפשוט שמבינים זה ממליץ לך ללכת בדרך ארוכה אל תלך בדרך, זה הפשט הפשוט אפשר להגיד שהסיפור הוא בעצם אומר משהו אחר הוא אומר שתדע לך שזה שאתה מוצא את עצמך כל הזמן מתפתל דרך הקצרה זה גם רבי ישוע בן לוי היה ככה כלומר זה לא אין מנוס מזה כי אין מנוס מלנסות כמו שכתוב שאין עומד הדבר על החרא אלא אם כן נכשל בה אז גם כשאנחנו מדברים עכשיו על כל היחס הזה אז זה לא הכוונה לא לעשות ככה יותר ממה שהכוונה לא לעשות ככה
31:40הכוונה לשים לב שאתה עושה ככה לא נורא ולעשות שוב ולתקן אז איך שמגיעים בדרך הקצרה זה שבסוף פשוט מסתובבים פרסה וחוזרים בסדרך ארוכה אממה בדרך מתפדחים מול הילד כמו הסיפור בגמרא שיש איזה מבוכה בדרך שאדם הולך דופק את הראש בקיר בסוף הוא יתפוס את הראש ויגיד מה אני מפגר בדרך צריך לעבור איזה נצאת שוונס זה כאילו אין מה האם אפשר יש מנוס מהדבר הזה בחיים לא נראה לי גם אם עכשיו אני מדבר על זה אלף פעמים בסוף נמצאת עצמנו מחפשים קיצורי דרך וצריך לעשות שוב אוקיי, זה חלק מהחיים, לא, צריך להתרגש
32:18נכון, נכון רק שעוד פעם, כשאתה אומר ככה אז אתה כאילו יוצא מהמשפט בתחושה שאחרי שאמרתי את זה אז עכשיו הגעתי למסקנה שצריך להתייגע אבל זה לא נוחה זה לא יעזור, גם אחרי שתגידי אלף פעמים יגעת ומצאת, אתה אמין, לא יגעת ומצאת אתה אמין, אתה עדיין תנסה לא להתייגע ולמצוא רק שלא תתנגש בפציעות אתה לא יפולך הסימון יש גבול כמה אפשר לסדר את הראש בבורטים לסוף השם ברע עולם גשמי כי צריך מציאות זה לא נקרא מעשים זה נקרא מביכים אולי זה אותו דבר לא באמת. אפילו היא, היא לפחות, מעמד הילים הקשי.
33:12רוצים מישהו, שהוא עוד לא פיצחו אותך, שהוא לא, זה הסיפור של הכלב, זה מה שזה בא להגיד, כשהעבור, הכי חשוב, שהוא גם מסיים את הספר, כלומר, הספר מסתיים במשפט, שזה, שהטבע השני, אבל הוא כאן, הוא העיקר החידוש הזה, שזה טבעי יותר, לא רק שזה יעיל יותר, זה נעים יותר, שבסוף זה טבעי יותר אותו סיבה שהאדם רצה לעבוד שטחי זה גוף המשהו מפסידים הכי הרבה עכשיו רגע שהתחלתי להגיד משהו בחבד גם התקפי כי הוא ההבדל הזה בין התקפי ובין טפחה אבל אם מעניין, מה שקדום מה שהזכרתי את הספר דרך הבן
מה הופך אתכפיא לאמיתית: "המוחין"
33:52יש שם מאמר שזה בדיוק מה שמסביר שם ש שגם התקפי האמיתית זה תמיד, באמת זה חלק מדרך ארוכה מה הכוונה שכאילו גם אם אתה עכשיו בא ואומר לי טוב אני הולך לא יודע מה נשים מנעול אלקטרוני על המקרר בשביל שהוא ינהל בשבע בערב יש סטארטאפ כזה צריך להנציא כזה סטארטאפ לא זה טוב למה אין דבר כזה הוא מצוין נצריך לשים במקרה תסליח לי למכור למכור כזה כונס לאנשים אני אתקין לך בביתך אבל צריך מנגנון כמו אני אומר לבחורים תמיד כשקנינו את הבניין או עוד לא שיפצנו אבל כשנשפץ אני לא מוכן שיהיה מיקוי
34:54למה? כי הדבר הכי חשוב בקצב של הישיבה זה שהמיקווי ננהל מתישהו כבר שיש מיקווי והוא ננהל אם הבחור לא יגיע עד תשע אז אין לי מלדבר, אתה לא יכול לדבר עם השער בזה השער ננהל, אתה יודע, זה אוטומטי זה לא תמיד יגיע, זה מעביר כרטיס, לא נפתח סגור עכשיו אם לאן הוא יהיה מיקווי שלנו זה כאילו זה שזה מסנדל אותי ואין לי שליטה, זה מצוין, מוציא זה נכון, אבל צריך לנסוע בשביל זה לבית וכאן, זה לא כל אחד יש בכוח זה טוב לבן אדם זה משרת אותו שיש לו אילוצים שלא ניתן להתגבר עליו אם המקרה היה פתוח אחד אחת
35:34אפשר לעשות ניסוי חברתי אני לא צריך לבזוק את זה אפילו תגיד איך בודקים את זה תלך לכל מקרה בארץ עשר דקות לפני שהוא הסגר, אוכי עמוס עכשיו תשנה את הלוז כל העומס יזוז עם הלוז אני אומר פתאום הוא לא מצליח לקום לפני תשע תעביר את זה ל-10, הוא לא יצא לך כל הפני 10 זה אין איזה אתה ללמוד תורה פה תמיד היה איכורים בבוקר אז ישמו ואמרו טוב, בסדר בוא נתחיל את הפתיחה מ-8.25, 8.5 זה כל בין דברים טיפה סכם מבין שזה לא זה לא בגלל שהאוטובוסים עובדים סביב 8.25 אם אתה יש תגיד
36:14קח רבע שעה, זה משם אנשים יבואו אז אתה בא, פוך, יותר טוב נעדיף להגיד בוא נגיד שעשינו את זה אבל לא נעשה את זה. אז נצפה להם בשמונה וחצי. זה יפתח בשמונה ורבע. אז חיספוג את זה איפשהו. אפשר לקדים לשמונה. והגיעו בשמונה ורבע. אז גם בנפש זה ככה. עכשיו אני רוצה עם הדיאטה. אז אני יכול להשים שם מנגנון נעילה. לבקריר. וזה כאילו ימנע ממני. או זה יעזור לי. זה יתמוך. זה נוראים פשוט טובים. זה כאילו. זה נקרא התקפיה.
36:52אז מה שכתוב שם בספר שגם כשעושים את זה העיקר בהתקפיה זה המוחים מה הכוונה העיקר זה כאילו שאני עושה את זה בשביל. דוגמא יותר פשוט השבילת הכסבי מה תמיד הדוגמא בחסי ודית קפיה ששמים פה עוגה אני לא אוכל. אז אז עבור תוכל ש. ש אם אני לא אוכל תאוגה זה יכול מאוד להיות יכול להיות בן אדם שהוא אינטואיטיבית לא אוכל תאוגה יכול להיות דבר כזאת נגיד עכשיו אני רב עזוב בשרי אתה דתי אתה יהודי קשר אני חשבתי משהו מושחת אני רב חשוב ב-2020 פיצה בישיבה מרגישים את זה אז בישיבה יש לך 30 חבר'ה בני 16,
37:45שמים פיצה, כולם כמו וילדה חייס. עכשיו אני מה? אני לא אקפוץ כמו איזה במר. זה לא... אז מה זה התקף, יא? הפוך, אתה יודע כמה התקף אני צריך לעשות בשביל לקפוץ כמו איזה ילד בן 16? זה לא משרת את התדמית שלי לקפוץ כמו איזה... כן, בדיוק, אני לא... זה לא שאני... רק מה, אני משמין הרבה יותר מהשיום מהפיצה. לא שווה לי אז זה נקרא התקפיה שלא אכלתי את הפיצה אז בטח זה התקפיה אז רגע, מה עושים במצב כזה? תדירים את הפיטה אז כן נקפוץ, מה יותר טוב שלנו? כן נקפוץ אז לא יודע, אבל העיקר שמה שלא תעשה
38:30תרגיש שוונץ תנמיך, התקפה שזה ינמיך את הפוזו שלך כי הוא מתעמת עם האלגוריתם אז גם התקפיה בקצב אם היא נכונה אז זה גם תמיד משהו שהוא בסוף בא להתעמת הביטוי בחסודו זה שזה התקפיה המביאה להתאפחה התקפיה שהיא לא מביאה להתאפחה היא לא התקפיה אז אם אחד עכשיו לא יודע מה אתה משכנע אותו שיהיה לו הרבה יותר כדאי להיות יפה ורזה ולכן הוא לא אוכל פיצות אז זה לא מתי ישו שרצת את הפיצה זה לא ריקרית קפיה סתם אנשים ש Rita MINDA עם המאמבורגרים מתלמדת פיצות זה גם נקראית קפיה אחד עומד במכינות האמבורגרים
39:17וה anthetzt בעilateral מתלמדת מתלמדת מתלמדת בסוף נכנס להמבורגרים אז זה נקרא שהוא עשה התקפיה לפיצות לא כל פעם שלא אוכלים פיצה זה התקפיה השאלה מה זה מחזק בנפש אם זה מריץ את אותו אלגוריתם זה לא נקראית קפיה אז גם ההתקפיה הכי שטחית היא חייבת להיות משהו כזה שבסוף מערער מתעמת עם הכיול הפנימי של הנפש אם ההנחה תמוצה לגיד זה מילים הכי פשוטות מה הציור הזה בחבד שלא לאכול פיצה הציור הפשוט הוא ששמים פה משהו בא לי אני חיים מתוך תחושה והנחה אקסיומטית כזאת מה שבא לי זה מה שעושים
39:58נערער את זה זה כדאי זה נקרא התקפיה כמו שבינם מי מה עושים בא לי אתה רוצה להגיד משהו בכיתה ילד בבחר ילד קטן יש לו מה להגיד תמיד רואים כמו את יד כזאת משהו כאילו לא מסוגל אז יש יש לך מה להגיד אני רואה לא חייבים להגיד זה חידוש חידוש בנפש לפעמים יש לך מה להגיד הנפש כל כך מקויילת אחרת אז אם אתה שותק והשתיקה שלך היא באמת באה להרער את הלגיטימציה והתוקף והאימפולסיביות אז זה יקרא את קפיה אבל אם אתה שותק כי אתה חושב שכולם פושוונסים ולא שווים את המילה שלך את האוויר שלך זה לא בדיוק אין כאן
40:49סתם חלק מאותו אלגוריתם אז גם למה אמרתי את כזה? רק להגיד שגם בעבודה הכי שטחית קוטשרית שיש גם בחסידות זה תמיד חייב לשבת על מוחים מתוקנים. אז אם זה לא יושב על רקע מתוקן, זה אפילו מזיק לפעמים. אז זה נקרא התקפיה המביאה להתאפר. אז הספר הזה רוצה לעיתון, זה כמו שאמרתי על דרך ארוכה קצרה. הספר הזה רוצה לעיתון שהעיקר זה דרך ארוכה, כמו הטניה. אבל לא שאין מקום לדרך קצרה. אם היא מביאה לארוכה, כמו שאמרנו לרבי שועב אלימי, אם זה מביא בסוף להרער את האימפולסיביות, הגסות, את הידענות האישית,
למה קשה למדוד בתוצאה, ולמה הדרך הארוכה דווקא קלה יותר
41:39כל החלק הזה בנפש, אז אוקיי, אז זה טוב, זה כדאי גם לעשות משהו בשטח. אבל אם זה לא מערער את זה, אז לא כדאי לעשות שום דבר בשטח. עכשיו אם מישהו יעשה חשבון צדק על מה שאמרתי עכשיו, אז הוא יראה שלעשות דברים בשטח זה לא פשוט. לא פשוט להחליט לעבוד בשטח להגיד למישהו שכדאי לך לשנות משהו בהתנהלות, להתחיל בהתנהלות זה מלאכת מחשבת, זה לא דבר פשוט צריך לשבת על הרבה כמו שיש בן אדם עכשיו מדבר יותר מדי להגיד לו כדאי לך לשתוק, זה לא משפט פשוט מה זאת אומרת? אם כשהוא שותק הכוונה שהוא מבין שהוא לא
42:19יודע הכל בעולם וכדאי גם איזו חמה לומד מכל אדם, אז מצוין, אבל אם הוא שותק כי שכנעת אותו שעזוב אנשים תומתמים לא מויבים מהותרה אז הוא יודע אם כדאי שהוא ישתוג לפחות קודם הוא חשב שיש רק הגבעת את האולימפוס שלו לא רק שלא תיקנת את האיבות בנפש חמרת אותו אז מאוד קשה למדוד בתוצאה האם מה שעשית זה משהו כדאי בנפש או לא לא שאין דבר כזה אז זה מסובך יותר לא שאין מקום לעבודה לא שעבודה הזאת לא פריעה לכל אחד כי כמו שאתה את הנדב מסמיון ואתה יעשי את הדור נכון צריך מחשבה תחשוב
43:03כל דבר שאתה מדברים בדברים האלה תחשוב למשל לילד שלך כמה מחשבה אם יש לך לעזוב עכשיו אתה בקריסה ועכשיו אני יושב בבית ואני חושב מה טוב לו לוקח המון המון מחשבה 90% מהפעמים המסכנה היא שאני לא יודע 90% מהפעמים מאוד מאוד קשה להכריע בשטח, מאוד קשה אם תגיד לי מה הייתי רוצה שיהיה הלך הרוח שלו, הרבה יותר קל אולי זה יותר קשה לשנות את זה אבל להבין את זה זה גם, כלומר, דרך ארוכה היא יותר קלה היא יותר לגישה לבן אדם יותר קלה במתינות לחשוב איך אני רוצה שהעסק יעבוד מאשר להגיע לתוצר הסופי נכון
43:50זה נשמע מוזר, זה הכל פרדוקס אבל זה באמת ככה אם אתה עכשיו אתה רוצה שהבן שלך לא יודע מה עכשיו הוא מתלבט אם ללמוד תואר או לך ישר לעבוד זה ממש קשה להכריע בזה אם אני אשאה אותך מה היית רוצה שיהיו השיקולים שלו יהיה לך הרבה יותר קל להכניס את הראש ולהגיד משהו אבל אם צריך לגזור מזה את המסקנה האופרטיבית יהיה לך מאוד קשה, כל כך קשה שאתה בסוף תגיד לי האמת היא אני לא יודע אז תלוי למה הוא עושה את זה אם זה בגלל, זה בדיוק מה שמסביב להגיד
44:27לכן לבוא לי לשאול, האם לאכול את הפיצה או לא לאכול את הפיצה זה מאוד קשה להכריע ככה אם זה תומך משהו בריא בנפלו כדאי, אם זה, לא, לא כדאי מאוד קשה למדוד את זה שם בדרך כלל אי אפשר למדוד את זה, לפעמים כן לפעמים לא אז רק עוד משהו שלהעמוד בדרך ארוכה זה לא תמיד יותר קשה זה יותר זמין בגדה מסוים זה יותר פרקטי צריך להיות רבא מאוד גדול צדיק בבסלי בשביל שמישהו ייכנס אליך ותגיד לו הוא אומר לא יודע מה אין לנו פרי בטן אז אתה אומר לו טוב אז תשתה מאחיה יש פה כאילו מרחק לעשות את הכישור הזה
45:07צריך להיות בבסלי עכשיו לבוא להגיד איזה עבודה, זה אנשים פשוטים גם יכולים אבל בוא נגיד הבנם שמה שיוצא ממה שאמרת לי זה שאתה צריך לקרוא יותר במודים זה רוח הקודש כשאני שומע דוריקה זה רוח הקודש מה קרה לרוח הקודש? שאין לי שום יכולת לתווך בין הקצוות וזהו, אולי לבבסה יש יכולה, אותו דבר אני אומר כאן הרבה פעמים הדרך הקצרה כן לאכול את הפיצה או לא לאכול את הפיצה זה הכרעה הרבה יותר קשה מאשר להבין מה עובר עליי ולנסות לקייל בעדינות מה שעובר עליי.
45:46כשאומרה על סיון של הרבד, הוא יודע מגבי דבר, הוא אומר, בייבר פי בלדן הלונה, היי ביין הרבד ויהיה מהסטרול. כן, כן. אז על הרבד זה עוד יותר משוגע. מה שלא היו אומרים לו, על הכל הוא היה אומר על סיון. אז בכלל לא הולך לעזור את זה, כי זה ממש לא רצה. כן, נכון אז זה דרך שאני יודע יש לך סיפורי קצת רציונלי נכון בעיות שעליהם הוראה לבדות כאילו אוקיי התקושה האינטואיטיבית הזאת של לעבוד קרוב לשטח זה מתבקש, זה זמין זה לא נכון בכמה וכמה רמות
46:34אז זה לא לא לכן הדרך הארוכה היא קצרה היא גם זמינה יותר היא קרוב אליך מאוד זה זה יותר קלה בהרבה מידות זה זה נשמע לו זה אבל זה. הרבה יותר טבעית בסוף התקפיה עבוד בהתקפיה. להפיק מבן אדם זה עכשיו אני מתרגם את זה להגלית היה לי מחשבה על איזה כיפרות זה לא לכל הספר פה זה רק איתה אהבתי. בצד התיקן את הציור הזה הבת שלי מצאה את זה בכאן ובאזר אתר הרטלים את יוקו הספר סביבה פרעה זאת. אני בגלל זה גם. מהירית של החזירות לא הסלימו להכניס את זה רק הכרות הפאה מיד. אני מיד התאהבתי.
דימוי המנוע ושם הספר
47:17כל הספר זה בשביל הדבר הזה אבל בגלית זה לא הולך כל כך יש ביטוי כזה פרות נשוי סייקריט קאוס. זה לא לא זה לא שגור כמו ביברית אז חשבתי מה הדימוי הכי פשוט. אז הדימוי שאלי זה שכאילו יש. היום המערכות של העולם מתקדמת פעם הכל היה דיזל כיתור. היו מערכות כבדות עם חומרי בהירה אינטנסיביים שיוצרים המון חיכוך, המון פסולת, המון בליי, ולזוז יותר מהר זה היה תחוף על התקדמות, זה הכוונה, זה לא שעברנו מכיתור לדיזל, אלא הפוך, שעברנו לנאנו, כי עברנו למשהו שהוא אפס חיכוך. ואז עם טיפ טיפ טיפה אנרגיה
48:07אתה יכול לייצר אינסוף אנרציה כי זה מה שקורה היום המערכת היחידה שלא התייעלה ככה זה הנפש כשאת הנפש אנחנו עדיין מנסים להריץ על סיפוק וכל מיני דלקים מאוד מזהמים מאוד כבדים שיוצרים המון המון עליות וירידות כמו טורבינה ככה החיים מרגישים ובסוף גם התפוקה היא לא יותר גבוהה, היא תנוחה
48:33גם את הנוחה ובעיקר יש לה בליי מה יש לה המון פסולת אם יצרת המון פסולת פנף של חיכוכים תסכולים ולעבוד נכון זה כמו לקייל עוד פעם את המנגנון לא רק לדחוף לשפוך עוד בנזין לבנות מנגנון ולקייל מנגנון יותר עדין עם פחות חיכוך שפחות אנרגיה תייצר יותר אנרציה יותר משך נכון? כן, לא נראה שגלגלתי שהדוגמאות האלה זה תגלית אדירה אבל בסוף אתה רואה שהאינטואיציה של האדם זה שהוא רוצה יותר מהר, הוא דוחף על הגז ולא רק שזה לא תמיד נעים התוצאות, אלא שגם זה לא תמיד יעיל הנה אתה עכשיו יש לך רחב חשמלי
49:21ההצעה שלו יותר מהירה כאילו אם מסוף יש לו יעילות יותר גבוהה גם זה לא רק שאלה, למה התחילו עם זה כאילו פחות בליי, פחות פחות תזירום אבל בסוף אתה רואה שזה גם עובד יותר טוב אז גם בנפש זה ככה התפוקה היא עולה לא רק הנועם, הנעימות הבריאות זה כאן באמת התפוקה ממשית זה מאוד חשוב באמצע לפעמים יש שלב בניים שבאמת. שניים את האוטו במוסך מחליפים לו מנוע אז כמה זמן הוא מושבת קצת כאילו הוא עובר בנפש.
50:02כאילו יש לי תקופה של פתאום זה בולם נסעתי על דלק הזה ועכשיו אני מחליף מנוע אז באמצע אני משותק לא יודעת תפקיד. מה זה עין בני יש ניאש. אז מה הכותרת זה נקרא זה מנטל מטאבוליזם שזה. אבל מה יעדיקי הוא מציאו איזה מערכת דימויים לעבוד אז אני לא יודע איך חשוב. זה הבעיה שלי בספרים שאני תמיד נשאב לתוך העבודה בפנים ואז בחמש דקות האחרונות עושים כריחה ושם ותתתת מוציאים תמיד יצא סוג בית. אמרתי שפעמים נראה לי זה אני מבסוט על הכותל.
50:45ילדות ברורת בשעות זה תוך גם שיפור חינוך החומרי השיפור החינוך החומרי המנטלי זה הגעתי מהתרגום לאנגלי. מנטו מטאבוליזם נגיד זה פגז. אבל בעברית זה לא מספיק טוב לכותרת. זה כותרת משנה. זה הסיפור של פיקו. זה כאילו הקדם הפרולוג. פרולוג חשוב. שכל הדרך פה זה דרך ארוכה וקצרה. כלומר לעבוד, לאבד, זה אפריד. לעדן, כמו מאבד אורות. כמו שכתובו. לעדן את האלגוריתם שמקייל אותנו. על מנת להפיק בדרך ממילא תוצר שונה ומה שמרוויחים מזה זה קודם כל שחיים בסוף החיים נהיים טבעיים יותר
סיכום: לעדן את האלגוריתם
51:29לא פחות, מזה שהם יכולים לעבוד על, לאבד את הטבע שלי אני מגיע לחיים יותר טבעיים, כי התוצרים הם קורים מעצמם כבר עד כמה שזה מצליחים העידון הזה, הביטוי בחסידות אייס איידן זה, להדן את המערכת וזה הדבר הראשון והאמת היא, וזה רק בסוף הספר מצליחים להבין, שגם את התפוקה זה מעלה. כלומר שאני גם נוסע יותר מהר ויותר מרחק. אבל זה יותר קשה להסביר. כלומר זה שזה יותר נעים זה יותר קל להסביר. זה שבסוף אתה יוצא כאילו, יש בעולם יש ביטוי nice guys finish last. שמישהו עובד נחמד אבל הוא גומר האחרון.
52:04כלומר אתה יכול להיות שיהיה לך יותר נחמד בחיים אבל הישגים לא תגיע. האמת היא שגם זה לא נכון. זה באמת יותר קשה להסביר. זה שיהיה יותר נעים לנפש זה הרבה יותר קל להסביר. זה שזה בסוף מפיק מהאדם יותר תוצר זה באמת יותר קשה להסביר. אבל זה גם מוסבר. לא המשך הדבר הזה, כמה שזה ייתן.
לחשוב
אין כאן תשובות נכונות. כתבו לעצמכם, במילים שלכם.
ההתקדמות וההערות שלך נשמרות רק בדפדפן הזה, במכשיר הזה. הן לא נשלחות לשום מקום, ואף אחד אחר לא רואה אותן. ניקוי נתוני הדפדפן ימחק אותן, ולכן כדאי להוריד עותק מדי פעם.
לכל ההערות במחברת