תורת ההחלטות המיותרות
תקציר
"כל שינוי מתחיל בהחלטה" – הפרה הקדושה של חלק ב' ("ברירת מחדל"): ההחלטות החשובות כבר התקבלו לפני ששמנו לב, ולכן העבודה היא להגיב נכון למה שכבר קרה
הרב אפרים ארנברג פותח את החלק השני של הספר, "ברירת מחדל", ושואל: האם באמת כל שינוי מתחיל בהחלטה טובה? ההרגל שכדאי להפוך הוא ההנחה ש"כל שינוי מתחיל בהחלטה". המשפט ההפוך הוא: "ההחלטות החשובות התקבלו הרבה לפני ששמנו לב". רוב האישיות רצה על טייס אוטומטי: "התעצבנתי", "נפלט לי". מי שלא החליט להתעצבן לא ירוויח הרבה מהחלטה לא להתעצבן. לכן המאמר "פרק בעבודת ה'" והספר מתמקדים בתגובה למה שכבר קרה, בטוב וברע. המטרה היא לכייל מחדש את המנגנון, ולא לייצר תוצאה. הרב מסביר שחוסר רגישות לזולת הוא עודף רגישות לעצמי ("משחק סכום אפס"), ושכל תגובה נכונה מעדנת את הנפש. בחלק הלמדני הוא מחבר את זה לתניא: רשע, בינוני וצדיק כולם מגיבים, וההבדל הוא רק לאיזו שכבה בנפש. הרשע מגיב ללבושי הנפש, הבינוני לכוחות הנפש והצדיק לעצם הנפש. השיעור מסתיים בשאלות על חינוך ילדים, על "מקל וגזר" ועל העדינות האמיתית שיש ברוב בני האדם.
מהלך השיעור
מהטבע הראשון אל "ברירת מחדל": הפרה של ההחלטה הטובה (00:00)
- חזרה קצרה על החלק הראשון, "טבע ראשון": גאווה ("סוחבים" – כמה אני עושה בשביל כולם), עצבות (הדאונים) ופחד (הפסימיות שמצטברת עם הזמן). (00:04)
- החלק השני נקרא "ברירת מחדל". הפרה שלו: "כל שינוי מתחיל בהחלטה". (00:59)
- לכאורה זה מאוד חב"די: "תקבל על עצמך החלטה טובה". הרב לא רוצה לבטל את זה, אבל הספר שואל עד כמה זה יעיל. (01:18)
- כולם יודעים מהחיים שזה לא תמיד עובד: "לא אוכל יותר גלידה", "אעשה דיאטה", "אקום בנץ", "אגמור השנה סבב ירושלמי". ובכל זאת יש משהו אימפולסיבי שהולך על זה. (01:37)
- המשפט הקונטר-אינטואיטיבי: "ההחלטות החשובות התקבלו הרבה לפני ששמנו לב". חלקים רבים באישיות רצים על טייס אוטומטי. ככל שהעניין מוטבע יותר בנפש, פחות סביר שאצליח ליישם החלטה לגביו. (02:18)
- השפה שלנו מגלה את זה: "התעצבנתי, התרגשתי, התאהבתי, נפלט לי, נפלתי". אנחנו חיים את החיים "למפרע", כאילו הם מתחוללים מעלינו, בטוב וברע. (02:55)
- מכאן הקושי: "זה לא שהחלטתי להתעצבן, ולכן לא ברור מה יועיל שאחליט לא להתעצבן". השאלה היא איך עובדים עם החלקים האלה, שהם רוב האישיות. (03:30)
החידוש של "פרק בעבודת ה'": מאמר על איך להגיב (03:42)
- המטרה בשיעורים: לקחת את הניסוח העממי של הספר ולחבר אותו למקורות, למאמר "פרק בעבודת ה'" ולתניא. (03:43)
- החידוש הגדול של המאמר: הרב (גינזבורג) כתב מאמר על איך להגיב – אם כבר עשית טוב או רע. דווקא בחב"ד יש נטייה טבעית לחשוב אחרת: "תחליט, קדימה". (03:58)
- "להגיב" פירושו לכייל את החלקים שרצים מעלינו. לא להפיק תוצר, אלא לסדר את המערכת כך שהתוצר יופק מאליו. לחשוב על המהלך הנפשי ולא על התוצאה. (04:56)
- גם הספר בנוי כך: איך מגיבים לטוב ואיך מגיבים לרע. (04:28)
חרטה וקבלה: למה "מחר יהיה אחרת" לא מספיק (05:39)
- דוגמה: התעצבנתי. בהלכה, מי שעבר עבירה עושה תשובה: "חרטה על העבר וקבלה על העתיד". (05:41)
- בפשט, שתי התנועות פונות קדימה: אני לא מרוצה ממה שהיה, ולכן מחליט שמחר יהיה אחרת. זו בדיוק תנועת הנפש שלרוב לא מצליחה. (06:03)
- הסיבה: אם כל המנגנונים שהביאו אותי לתוצאה עדיין רצים, אין סיכוי גדול שמחר זה לא יקרה שוב. (06:36)
- הרב (גינזבורג) דורש במאמר: "חרטה" מלשון חריטה, כמו "חרט אנוש" – כלי שחורטים בו. צריך "לחרוט" את העבר. (07:09)
- בתרגום לשפה שלנו: אחרי שהתעצבנתי, התשובה העיקרית היא לעשות עכשיו משהו כדי שזה לא יקרה שוב. לא להחליט לא לעשות, אלא לבדוק מה הביא לזה, ולהתנהל בצורה שתערער את הסחף. (07:56)
- כל הספר מתמקד בתגובה לאחר מעשה: לא "תעשה טוב, אל תעשה רע", אלא "אם עשית טוב, תתייחס לזה נכון; אם עשית רע, תתייחס לזה נכון". (08:28)
"ספר של רשעים": מדברים אל האדם כפי שהוא (08:44)
- החלק המקומם: "אם עשית רע" נשמע כמו לוותר מראש. בתניא, מי שעושה רע נקרא רשע. (08:47)
- יש אמרה: ספר אחד הוא "ספר של צדיקים", התניא הוא "ספר של בינונים", וליקוטי מוהר"ן הוא "ספר של רשעים". (09:08)
- ההסבר: רבי נחמן מדבר אל האדם מתוך הנחה שהוא לא צדיק ולא בינוני. (10:22)
- לפי זה, גם המאמר "פרק בעבודת ה'" והספר יכולים להיות "ספר של רשעים": הם פונים לאדם שתופס את עצמו רק אחרי מעשה. לא כדי להצדיק עבירות, אלא כדי להכיר שיש בעיות במציאות ושהן לא ייעלמו מיד. (10:37)
- המציאות של רובנו: "אני כל הזמן מוצא עצמי" – מתרגש, מתלהב, מתעצבן, מדוכדך. אפשר להתווכח על זה "עד מחרתיים", אבל "הכרח לא יגונה": צריך להתייחס למציאות כפי שהיא. (12:10)
- לכן הבסיס של ספר שבנוי על תגובות הוא רגישות למציאות: ללמוד להגיב נכון למה שכבר קרה, כדי לחולל תהליך בריא. (12:56)
החיים "למפרע" כביטוי של גסות וצדקנות (13:52)
- למה התופעה קשורה לשאלת הצדיקות? הדפוס "מצאתי את עצמי" הוא ביטוי של גסות: אדם חי מתוך תחושה כללית של לגיטימציה וצדקנות. (13:57)
- דוגמת הבחירות לכנסת: כל אחד נכנס לקלפי ושם פתק מתוך תחושה שהוא צודק ויודע. אף אחד לא מציץ מהצד ושואל אם אולי אחרים מבינים יותר. (14:36)
- משתתף אומר שזו "התוכנה" ושבלי זה אי אפשר. הרב מסכים: בלי ההנחה שאני הולך לכיוון הנכון, קשה ללכת. אבל צריך לשים לב שמה שמחזיק את הזרימה הזאת הן תכונות עם נטייה לגסות: ידענות וצדקנות. (15:44)
- "אני לא המלך, יש מלך". הדמוקרטיה המערבית צמחה מתוך תודעה כזאת והיא גם מטפחת אותה. (16:32)
- אותו דפוס פועל מהבחירות ועד הוויכוחים בסלון: כשנפלט לי משהו, אני חי מתוך מספיק לגיטימציה וצדקנות כדי שהמילים יקפצו מהפה. (16:55)
חוסר רגישות הוא עודף רגישות לעצמי (17:23)
- "חוסר רגישות" הוא ניסוח הפוך ל"עודף רגישות לעצמי". אתה רוצה לדבר וגם אני רוצה לדבר. כשאני לא נותן לך לדבר, זה כי אני רגיש מאוד לכמה שאני רוצה לדבר. (17:28)
- זה "משחק סכום אפס": אנחנו חיים באותו מרחב, והעודף רגישות שלי אליי יוצר חוסר רגישות אליך. (17:58)
- עצם הדיבור על זה כבר יוצר איפוק: לא סביר שאתפוצץ עכשיו, כי אני חושב על זה. בשגרה זה גולש החוצה הרבה יותר בקלות. (18:33)
- דוגמת הילד המתפרץ בכיתה: הרגישות שלו למה שגועש בתוכו כל כך גבוהה, שהוא דורס את מה שקורה בחוץ. (19:31)
- אדם רגיש מאוד לחוץ – זה בא מביקורת עצמית ומוכנות לוותר על עצמו. אי אפשר להיות רגיש באותה מידה לכבודך ולכבודי. (20:27)
- הלכה בהשבת אבדה: מי שלא היה רודף אחרי החמור שלו כי זה לא לפי כבודו, פטור גם מלהשיב את החמור שלך. ההלכה לא דורשת ממנו יותר, אבל כנראה שראוי שיעשה תשובה על הדימוי הזה. (21:08)
החלב במקרר: גסות עדינה ויומיומית (22:09)
- הרב (גינזבורג) אמר בשיעור לפני שנים רבות, ומאז חזר על כך פעמים רבות: אני פותח את המקרר כדי לקחת יוגורט ומפיל את החלב – זה נקרא "פגם הברית". (22:16)
- היד "קופצת" מעט יותר ממה שהתכוונתי. משהו בפנים לא מכויל, גועש וגולש החוצה. זה בא ממצב צבירה נפשי לא מתון, מלגיטימציה לגחמות. (22:38)
- הרב בחר דוגמה פשוטה ונורמטיבית בכוונה: לא מדובר ב"מפלצות עם קרניים", אלא במשהו מאוד אנושי. "יש אחד שלא מפיל את החלב – זה צדיק גמור". (23:26)
- אין הבדל מהותי בין מי שמפיל את החלב לבין מי שבטעות מעליב את חברו: שמתי לב יותר למה שבא לי להגיד מאשר למה שלא בא לך לשמוע. (23:58)
- ככל שהאיזון הזה מופר, אני כל הזמן "מוצא את עצמי" בסיטואציות: "היה לי ריב עם אשתי", "התעצבנתי על הילדים". גם בזמן אמת זה מרגיש כמו תופעת טבע שמתחוללת מעצמה. (24:31)
הבינוני בתניא, המלאך והתלמיד הממתין (25:27)
- לפי התניא, ריבוי מצבים כאלה הוא "תופעה של רשעים". הבינוני אף פעם לא גולש עד מעשה בלבושי הנפש: אולי יש בו כעס, אבל הוא תופס את עצמו לפני שזה נפלט מהפה או לפני שהוא מרים יד. (25:27)
- החידוש אינו שאין לאדם מקומות שבהם הוא יוזם. ההרמב"ם כותב שאב צריך לפעמים להראות פנים כועסות בחינוך. הרב מתבדח: אנחנו כועסים כל כך הרבה שזה "סעיף יתום" שלא צריך לקיים. החידוש הוא שיש כל כך הרבה מקומות שבהם אנחנו לא יוזמים. (26:35)
- קשה לצייר בינוני. הציור הפשוט הוא אדם אדיש, כמו "בתרדמת". התניא מזכיר אדם "מצונן בטבעו", ויורד עליו: הוא בינוני "שלא עבדו". (27:36)
- הציור הנכון: אדם חי ובריא שיש לו מה להגיד, אבל הוא מחכה בסבלנות שיקראו לו. "מלאך" אינו המילה הנכונה, כי מלאך אינו אנושי ולא "דוחף לו". (30:16)
- דוגמה מהשיעורים הציבוריים של הרב יצחק גינזבורג: מי שבא מבחוץ משמיע את קולו ומראה נוכחות. החסידים הקרובים לא מתפרצים – לא כי אין להם מה להגיד, אלא כי "יש נוכחות שיושבת עליך". (31:58)
כל תגובה נכונה מעדנת את הנפש (33:13)
- הדרך לפתח את הרגישות הזאת: לקחת את כל הפעמים שכן התפרצתי ולהגיב אליהן נכון. התלמידים הקרובים לא מתפרצים כי הם התפרצו בעבר והגיבו לזה נכון. (33:18)
- האפשרות ההפוכה: מעירים לו או לא נותנים לו במה, והוא עושה "double down" – מתבצר. זה מחריף את חוסר האיזון, ובדרך הטבע זה יהיה השיעור האחרון שלו. (33:53)
- גם בכיתה: ילד שלא מקבל את הבמה ומתחכך עם המציאות – או שייפלט, או שיעשה תשובה ויעבור תהליך מתוקן. אלה תהליכים נורמליים; כאן מסתכלים עליהם ב"רזולוציה" עדינה של היום-יום. (34:27)
- דוגמה: אדם חוזר הביתה, אין ארוחת ערב, והוא מתעצבן. בלילה, כשהוא נרגע, אשתו מסבירה מה עבר עליה ביום. הוא מרגיש טיפש, ו"זה חרט משהו בנפש". זה תהליך בריא, לא מניפולטיבי. (35:25)
- למחרת הוא באמת מרגיש שמגיע לו פחות. ההתפרצות באה מ"מטען" של "מגיע לי". תגובה נכונה מעדנת את האלגוריתם שהביא להתפרצות. (35:57)
- התגובה הנכונה היא אף פעם לא ברירת המחדל. היא דורשת עבודה יזומה, אבל היא "לא בשמיים": סבירה ונורמטיבית. כל סיבוב שעובדים איתו נכון משקם ומעדן את האישיות; כל סיבוב שלא עובדים איתו נכון מדרדר. (37:11)
גם על הטוב צריך להגיב, ולכייל מחדש את המנגנון (37:48)
- הספר מתחיל בכלל מהתגובה לטוב: אותו אדם היה בבוקר בכולל או בעבודה, וכולם אמרו לו כמה הוא מוצלח. גם את זה הוא עיכל לא נכון. (37:57)
- "אנחנו לא באים לדון על מה אתה מחולל, אלא לשים לב מה מתחולל, ואיך אני עובד עם זה יותר טוב". המטרה היא לכייל את המנגנון, לא להביא תפוקה – אבל כיול נכון ישפיע דרמטית על התפוקה העתידית. (38:38)
- יש תשובה גם על הטוב וגם על הרע. העמדת מרכז הכובד על התגובה למה שכבר היה היא "תודעה של רשעים": מניחים כשלים, מקבלים אותם, ועושים תשובה. (39:51)
- הערה צדדית על רפלקסיה: צריך שני סיבובים בנפש, אבל רק שניים (ורומז ל"מילה ופריעה"), ולא חשיבה אינסופית על מה שחשבתי. (40:28)
- אצל אנשים כערכנו, רוב החיים נחווים כך. לכן עיקר העבודה שלנו הוא להגיב נכון לסיטואציות. (41:20)
רשע, בינוני וצדיק: לאיזו שכבה בנפש מגיבים (41:44)
- נראה כאילו התניא לא מדבר על תגובה: הבינוני שם לא מתעצבן ולא מקלל, ועבודתו היא ליזום – לעשות מצוות ולא לעשות עבירות. הרב טוען שזה לא נכון: מה שכתוב בספר נכון לכולם. (41:49)
- ההגדרה: ההבדל בחסידות בין צדיק, רשע ובינוני הוא לאיזה חלק בנפש הוא מגיב. הרשע מגיב ללבושי הנפש (מחשבה, דיבור ומעשה), הבינוני מגיב לכוחות הנפש, והצדיק מגיב לעצם הנפש. (42:29)
- רשע: לא קולט ולא בולם עד שהוא "מתנגש בקיר בגשמיות". עד שהוא לא צועק או מכה, הוא לא תופס את עצמו. (43:11)
- בינוני: אותה דינמיקה, אבל הוא תופס את עצמו מוקדם יותר. גם כשאין ארוחת ערב והוא מרגיש "מה עם ארוחת הערב שלי", הוא קולט את הצדקנות והגאווה לפני שהוא הופך את השולחן, ומגיב פנימה. לכן כלפי חוץ הוא לא חוטא. (44:23)
- סביר שהבינוני היה רשע הרבה שנים ועבד נכון, עד שכבר בדרך הביתה הוא מרגיש את הזחיחות. "אין חכם כבעל ניסיון": הוא יודע לאן זה הולך. (45:45)
- "הוא לא תופס את עצמו מתעצבן, הוא תופס את עצמו עצבני" – הבדל דרמטי, אבל זו אותה תנועת נפש. הבינוני פשוט מיומן יותר. (47:00)
- משתתף שואל אם הצדיק אדיש. הרב: לא. מלאך הוא "אדיש" – תופעת טבע, כמו נמלה או ברק ורעם, לא אישיות. הצדיק אינו מלאך. (47:33)
- הרב מזכיר את הדבר הראשון ששמע בשם הרב יצחק גינזבורג: הביטוי של חז"ל "אם ראשונים כמלאכים…". (48:51)
- ליד צדיק אתה מרגיש עבודה, לא "כוכב נופל". הצדיק הוא הרבה יותר אנושי ממני, לא פחות. (50:03)
- צדיק: לא מתעצבן וגם לא עצבני, כי הוא חווה את הפגם בעצם, עוד לפני שהוא חווה את העצבים. (51:06)
- המסקנה המפתיעה: הצדיק רגיש לרע יותר מהבינוני, הבינוני יותר מהרשע, "והיחיד פה שחושב שהוא בסדר זה הרשע". מי שזורק צלחות על אשתו חושב שהוא בסדר גמור. (52:01)
- לכן הרציונל של "להגיב" הוא אוניברסלי. בספר מדובר בסיטואציות חיצוניות ופשוטות; בתניא מדובר בצורה עדינה יותר, באדם שמגיב לאישיות שלו. האלגוריתם לא משתנה, רק עובר מגסות לדקות. (52:41)
- משחק סכום האפס האמיתי הוא ביני לבין ה': כמה שאני מרגיש את הישות שלי, "אין אני והוא יכולים לדור" יחד. לכן השאלה הגדולה של הספר: האם טוב לעשות מעבודת ה' פסיכולוגיה. (53:29)
שאלות ותשובות: מפתן הדלת, חינוך, מקל וגזר (54:46)
- שאלה: מה רע בזה שאדם מרגיש על מפתן הדלת כמה מגיע לו? תשובה: בשולחן ערוך זו לא עבירה, אבל זה "רע בנפש". הרשע לא קולט את זה בכלל עד שהצלחות עפות. (54:46)
- זו מיומנות נרכשת, ולכן לוקח זמן ללמוד אותה. עם ילדים צריך לעבוד על דברים קטנים, למשל שיהיה אכפת להם שאחרים משתמשים אחריהם בשירותים. ילד בן 6 הוא ילד בן 6; הבעיה היא כשהוא בן 26, ויש גם בני 60. (56:22)
- אפשר להנדס תיאורטית הרבה התנהגות עם מנגנונים חיצוניים של "מקל וגזר". במציאות זה לא עובד: אם מנצלים את הגסות כדי לקנות עדינות, זה מצליח פעם או פעמיים, ואז הגסות גוברת, "כמו סיר לחץ". (57:06)
- מי שמתנפח מענווה, בסוף מתפוצץ מענווה. יש סיפורים חסידיים על אנשים שהחזיקו כך כל חייהם, אבל הם סטריאוטיפיים ולא ריאליים. (57:40)
- רוב האנשים "לא כאלה דפוקים": יש בהם עדינות אמיתית, חלקה אינטרס וחלק גדול אמיתי. גם מי שלא למד חסידות חי באותו עולם עם הקדוש ברוך הוא, והוא "מתכתב" גם איתם. זה לא אפס או מאה. (58:06)
- "Good is good, better is better": אנחנו רק רוצים יותר טוב. העולם התקדם בדורות האחרונים (מה שנקרא היום "יהודו-נוצרי"). (59:24)
- משתתף: קח אותם לקצוות ותגלה את הגסות. הרב מסכים ומביא את "מקום המשפט שמה הרשע". מקום השררה הוא המקום שבו זה מתגלה – שים לאדם גלימה ותן לו סמכות, וזה יעלה לו לראש. (1:00:00)
התובנות המרכזיות
- החלטה לא מגיעה למקום שבו ההתנהגות נוצרת. מי שלא החליט להתעצבן לא ירוויח הרבה מהחלטה לא להתעצבן, כי המנגנונים שהביאו לכעס עדיין רצים. (03:30)
- תשובה אמיתית היא "חריטה" בעבר, לא הבטחה לעתיד. אחרי כישלון, בודקים מה גרם לו ופועלים עכשיו כדי לערער את הסחף, במקום להחליט ש"מחר יהיה אחרת". (07:56)
- חוסר רגישות לאחר הוא עודף רגישות לעצמי. זה משחק סכום אפס: מי שמתפרץ לא "חסר" משהו, אלא מלא מדי במה שגועש בו. (20:22)
- כל תגובה נכונה מעדנת, כל תגובה שגויה מדרדרת. החסידים שלא מתפרצים התפרצו בעבר והגיבו נכון. מי שעושה "double down" מחריף את חוסר האיזון. (33:44)
- מכיילים את המנגנון, לא את התפוקה. "לא לדון על מה אתה מחולל, אלא לשים לב מה מתחולל". כיול נכון ישפר את התפוקה העתידית מעצמו. (38:38)
- רשע, בינוני וצדיק נבדלים בתזמון התגובה, לא במהות. הרשע תופס את עצמו אחרי המעשה, הבינוני תופס את עצמו "עצבני" לפני ש"מתעצבן", והצדיק מרגיש את הפגם בעצם. (47:00)
- מי שחושב שהוא בסדר הוא הרחוק ביותר. ככל שאדם גבוה יותר, הוא רגיש יותר לרע שבו. רק הרשע בטוח שהוא בסדר. (52:01)
- מקל וגזר לא מחזיקים מעמד. שימוש בגסות כדי לייצר עדינות מצליח פעם או פעמיים ואז מתפוצץ "כמו סיר לחץ". רק עבודה פנימית משנה את הנפש. (57:06)
מקורות שהוזכרו
- המאמר "פרק בעבודת ה'" של הרב יצחק גינזבורג – מאמר על איך להגיב למה שכבר עשית. (03:49)
- הגדרת התשובה בהלכה: "חרטה על העבר וקבלה על העתיד". (05:50)
- דרשת הרב יצחק גינזבורג: "חרטה" מלשון חריטה, "חרט אנוש" – הכלי שחורטים בו. (07:18)
- האמרה: התניא "ספר של בינונים", ליקוטי מוהר"ן "ספר של רשעים", וספר נוסף (כנראה "נועם אלימלך") "ספר של צדיקים" (זיהוי לא ודאי). (09:08)
- הכלל "הכרח לא יגונה". (12:48)
- ההלכה בהשבת אבדה: מי שאינו רודף אחרי החמור שלו כי זה לא לפי כבודו, פטור גם מלהשיב אבדה של חברו ("זקן ואינה לפי כבודו"). (21:08)
- הרב יצחק גינזבורג: הפלת החלב במקרר כ"פגם הברית". (22:16)
- הרמב"ם: אב שמראה פנים כועסות לצורך חינוך. (26:38)
- התניא: הבינוני "המצונן בטבעו", "שלא עבדו". (28:11)
- התניא: לבושי הנפש (מחשבה, דיבור ומעשה), כוחות הנפש ועצם הנפש כהבדל בין רשע, בינוני וצדיק. (42:46)
- "אין חכם כבעל ניסיון". (46:02)
- מאמר חז"ל "אם ראשונים כמלאכים…", כפי ששמע הרב בשם הרב יצחק גינזבורג (ההמשך משובש בתמלול). (48:57)
- "מילה ופריעה" כרמז לשני סיבובים של רפלקסיה (זיהוי לא ודאי). (40:53)
- סיפורים חסידיים על "הפרוש מדווינסק" (זיהוי לא ודאי). (57:48)
- "מקום המשפט שמה הרשע" (קהלת) – על השררה שמגלה את הגסות (זיהוי לא ודאי). (1:00:10)
לקחת הלאה
- אחרי התפרצות, אל תחליט רק "זה לא יקרה שוב". בדוק מה הביא לזה ופעל עכשיו כדי לערער את הסחף. (07:56)
- קח כל פעם שבה "מצאת את עצמך" מתפרץ, והגב אליה נכון. כך מתפתחת הרגישות שמונעת את ההתפרצות הבאה. (33:22)
- הגב גם לטוב: שים לב איך אתה מעכל שבחים והצלחות. (37:57)
- תרגל לתפוס את עצמך מוקדם יותר: לזהות "אני עצבני" לפני ש"מתעצבנים". שים לב ל"מטען" של "מגיע לי" כבר בדרך הביתה. (45:51)
- בחינוך ילדים, עבוד על דברים קטנים של התחשבות באחרים, כי זו מיומנות נרכשת. (56:27)
ציטוטים בולטים
- "ההחלטות החשובות התקבלו הרבה לפני ששמנו לב." (02:20)
- "זה לא שהחלטתי להתעצבן, ולכן לא ברור מה יועיל שאני אחליט לא להתעצבן, כי גם כשהתעצבנתי לא החלטתי להתעצבן." (03:30)
- "חוסר רגישות לבחוץ, זה הרבה רגישות לבפנים." (20:22)
- "אנחנו לא באים לדון על מה אתה מחולל, אלא לשים לב מה מתחולל." (38:38)
- "הוא לא תופס את עצמו מתעצבן, הוא תופס את עצמו עצבני." (47:03)
רעיונות מרכזיים
ההחלטות החשובות כבר התקבלו
2:22חלקים רבים באישיות רצים על טייס אוטומטי. מי שלא החליט להתעצבן לא ירוויח הרבה מהחלטה לא להתעצבן, כי המנגנונים שהביאו לכעס עדיין פועלים.
תשובה פירושה לחרוט את העבר
7:35בעקבות הרב יצחק גינזבורג, הרב ארנברג קורא את המילה חרטה מלשון חריטה. אחרי כישלון לא מספיק להבטיח שמחר יהיה אחרת. בודקים מה הביא לכישלון, ועושים משהו עכשיו כדי לערער את הסחף.
חוסר רגישות הוא עודף רגישות לעצמי
20:22"חוסר רגישות לבחוץ, זה הרבה רגישות לבפנים." זה משחק סכום אפס: מי שמתפרץ רגיש מאוד למה שגועש בתוכו, ולכן דורס את מה שקורה סביבו.
כל תגובה נכונה מעדנת את הנפש
35:30אדם שהתעצבן כשלא חיכתה לו ארוחת ערב, ואחר כך הבין מה עבר על אשתו באותו יום, באמת מרגיש למחרת שמגיע לו פחות. כל סיבוב שעובדים איתו נכון מעדן את האישיות, וכל סיבוב שלא עובדים איתו נכון מדרדר אותה.
מכיילים את המנגנון, לא את התוצאה
38:38"אנחנו לא באים לדון על מה אתה מחולל, אלא לשים לב מה מתחולל." המטרה היא לכייל מחדש את המנגנון, וכיול נכון כבר ישפיע על מה שיקרה בפעם הבאה. וזה נכון גם לתגובה שלנו לטוב, לא רק לרע.
רשע, בינוני וצדיק נבדלים בתזמון
42:34לפי ההסבר של הרב ארנברג לתניא, כולם מגיבים, וההבדל הוא לאיזו שכבה בנפש. הרשע תופס את עצמו רק אחרי מחשבה, דיבור או מעשה. הבינוני תופס את עצמו עצבני לפני שהוא מתעצבן, והצדיק חווה את הפגם בעצם הנפש.
רק הרשע חושב שהוא בסדר
52:01ככל שאדם תופס את עצמו מוקדם יותר, הוא רגיש יותר לרע שבו. הצדיק רגיש לרע יותר מהבינוני, הבינוני יותר מהרשע, ומי שבטוח שהוא בסדר הוא דווקא הרחוק ביותר.
תמלול
מהטבע הראשון אל "ברירת מחדל": הפרה של ההחלטה הטובה
0:00בגדול נגיד שעברנו לחלק הראשון, למרות שלא יודע כמה יערדנו לכל הפרטים. החלק הראשון שנקרא תבע ראשון, אז נגיד שעברנו על זה, דיברנו שבוע שעבר על גאווה, עצבות פחד, שלושת ההתמודדיות שהן כאילו מובנות בתוך התבע הראשון, כל אחד חי איתם, אז מה זה גאווה? גאווה זה הכי מוכר, אבל מה זה אומר בחיים גאווה? גאווה זה, במינה אחת, זה מה שנקרא סוחבים. שואלים אותך מה נשמע, אתה אומר סוחבים, זה נקרא גאווה. זאת אומרת זה התחושה שאני כמה אני עושה בשביל כולם כמה קשה להיות אני זה סדקים עצבות זה הדאונים
0:42שכשאני מתאפס לעצמי חרדה פחדים זה בעיקר הפסימיות שמתפתחת לאורך הזמן בתוך הדבר הזה אז זה הקיול הבסיסי של המערכת אז לא נחזור בזה, זה דיברנו שבוע שבוע עכשיו בחלק ב' איך נקרא חלק ב' חלק ב' נקרא ברירת מחדל ואז אז יש פה פרה הפרה פה כתוב ככה הפרות זה החלק הכי כבר מלא שאומרו לי זה שהפרות זה החלק הכי טוב בספר אז הפרה פה זה שכל שינוי מתחיל בהחלטה אני חושב שזה מאוד חבדי כי בחבד אוהבים החלטות טובות כן תקבל על עצמך החלטה טובה אז אנחנו ודאי לא רוצים לבטל את הדבר הזה מה לפי כן הספר
1:31מתאמת עד כמה זה יעיל החלטות טובות כמה יעיל לקבל על עצמי החלטה אז ידוע ומפורסם, כולם מכירים מהחיים שלהם שעל כל פנים זה לא תמיד עובד לפעמים אולי כן, לא רוצים לבטל את זה אבל אם אדם מחליט אני בחיים לא יותר יצק בבית אני בחיים לא אני לא אני לא אני לא אוכל יותר גלידה אני אעשה דיאטה אני אני אקום בחמש בבוקר נץ השנה אני גמור שעסבב לירושלמי כל מיני החלטות גם החלטות יותר שפויות אז יודעים שכרגע זה לא תמיד עובד ככה אבל יש משהו אינפולסיבי שהולכים לעשות אז כאילו המשפט הקונטר אינטואיטי לפה זה
2:18שנחליץ נחמד הקרבה שההחלטה החשורה ההחלטות החשובות התקבלו הרבה לפני ששמנו לב כי מה זה בא להגיד זה בא להגיד שיש כל כך הרבה חלקים באישיות שכבר רצים על טייס אוטומטי שלכן אנחנו הרבה פעמים כי ככל שההחלטות נוגעות למשהו שהוא יותר מוטבע בנפש ככה פחות סביר שאני אצלח לצור את עצמי מיישם את זה בצורה סבירה אז כאילו אז השאלה היא איך עובדים על החלקים האלה שזה רוב האישיות רוב האישיות זה דברים שרצים לבד אז זה הפרק הראשון כאן זה רק לשים לב לתופעה הזאת שיש הרבה הרבה דברים בחיים שלנו
2:57שאנחנו חיים אותם למפרע שאני מוצא את עצמי התעצבנתי, התרגשתי, התאהבתי נפלט לי נפלתי ואז כשאנחנו מדברים על על הביטויים השפה היא מבטאת את החוויה של האדם שמרגיש שהרבה מהחיים מתחוללים מעליהם גם הדברים הטובים וגם הדברים הלא טובים ובגלל שאני מתאר את זה ככה אז בגלל שככה אני חווה את זה ובגלל שאני חווה את זה ככה זה באמת מאוד קשה כשעשיתי את זה לא בדיוק החלטתי כלומר זה לא שהחלטתי להתעצבן ולכן לא ברור מה יועיל שאני אחליט לא להתעצבן כי גם כשהתעצבנתי לא החלטתי להתעצבן השאלה איך עובדים
3:40עם החלקים האלה עכשיו נצמיד את זה שנייה 1944 פה אנחנו רוצים בעיקר לקחת את הניסוח העממי והנחמד כאן ולהצמיד את זה למקורות אז קודם כל בפרק בוות השם זה כאילו פשוט כל המאמר אפשר להגיד שמידה רבה זה כאילו החידוש הכי גדול של המאמר מה זה החידוש הדבר הראשון שאתה קולט שאתה קורא את המאמר זה שהרב כאילו כתב מהנח על איך להגיב כבר זה זה כאילו חידוש לא ברור שזה כמו שאמרתי קודם דווקא בחבד יש אפילו איזו נטייה טבעית לא לחשוב ככה
החידוש של "פרק בעבודת ה'": מאמר על איך להגיב
4:19כאילו מה זה בעצם, תחליט קדימה, אל תחליט אחורה, כאילו לשים את הפוקוס על מה שכבר היה, איך להגיב אם כבר עשית משהו טוב, אם כבר עשית משהו רע, ואחר כך גם הספר מחולה, איך מגיבים לטוב, איך מגיבים לבא. אז קודם כל מה הרצון, מה ההיגיון למקד את עצמנו באיך אני מגיב אז נגיד את זה קודם כל בצורה פסיכולוגית פשוטה למה זה חיוני, מה זה נותן ואז גם כמו שאנחנו אוהבים לעשות כי זה המטרה של השיעורים פה גם נסביר את זה בטניה אז בטניה זה קצת יותר עיוני אז בשביל שהשיעורים לא יהיו רק עיוניים
4:54אז קודם כל נגיד את הדברים מבשת החיים כלומר כשאני אומר שאני רוצה להגיב אז מה הכמנה? בדיוק כמו שאמרנו בהתחלה שאני בעיקר רוצה לקייל את החלקים שרצים מעליהם, אני לא רוצה להפיק תוצר, אלא אני רוצה לסדר את המערכת, את האישיות, בצורה שהתוצר יופק מאליו, כמו שיש עכשיו דברים שקורים מעליהם, אני רוצה שהמערכת תיסע בכיוון יותר טוב. אז זה נקרא להגיב, כמו שאני רוצה לחשוב על המהלך הנפשי ולא על התוצאה.
5:33אז אם עכשיו התעצבנתי, אז אני רוצה להגיד, אוקיי, יש שתי דברים, אני ניקח את הדוגמה הזאת, התעצבנתי. אז כאילו אני יכול להגיד אוקיי, אם התעצבנת, אז עכשיו איך מתקנים את זה, ואיך דואגים שזה לא יקרה יותר. יש כתוב מה כתוב בהלכה שצריך לעשות אם התעצמנת העבר תעבירה צריך לעשות תשובה אז אנחנו עושים תשובה ההלכה כתובה צריך להיות חרטה לעבר וכבלן לעתיד ככה כתוב אוקיי אז זה שתי תנועות בפשט הפשוט מה זה חרטה לעבר וכבלן לעתיד שני הדברים האלה זה קדימה כאילו חרטה לעבר זה כמו להגיד שאני לא
חרטה וקבלה: למה "מחר יהיה אחרת" לא מספיק
6:17לא מרוצה ממה שהיה ולכן אני מחליט שמחר יהיה אחרת ואז זה בדיוק התנועת נפש שאנחנו לפני רגע אמרנו שהיא לא כל כך מצליחה כל הזמן ועל כל פנים או שנגיד מצוי שאני לא מצליח בדבר הזה עכשיו למה לא זה גיוני כי אם עשיתי משהו וכל המנגלונים שהביאו אותי לתוצאה הזאת, עדיין רצים, אז אין הרבה סיכוי שמחר לא יקרה אותו דבר, או שמחרתיים לא יקרה אותו דבר. אז להחליט שמחר יהיה אחרת, אני לא רוצה להגיד שאין איזה הרבה, שאין איזה שום נפח, זה כי זה משהו שהוא נשמע לא אמין, ההחלטה הזאת.
7:02באמת רואים בשטח שהוא לא כל כך מצליח, אחר פעמים. אז אני לא נכנס לכל המהלך הרעיוני, אבל במאמר, אז הרב דורש את הביטוי הזה, לכאורה זה לא הפשט, אבל עומק הפשע לא ניתקב עכשיו להסביר אותו בשיעורי נתראה גבוהת השם דיברנו על זה אז הרב דורש מה זה חרטה על העבר וכבל על העתיד מישהו זוכר הוא כותב שחרטה זה מישהו חריטה כמו חרט אנוש שחרט זה כלי שחורטים איתו בפרזל זה כמו צריך לחרוט את העבר גם איך שהוא מסביר כבל על העתיד זה אחרת לגמרי לא יודע כמה אני אכנס לזה לענייננו מה זה חרטה
7:46לעבר כמו שאני צריך לייצר איזה חריטה בעבר אנחנו נגיד את זה לתרגם את זה לביטויים שלנו שאני רוצה אחרי שקרה משהו מתעצבנתי אז מה שחשוב לי התשובה שלי בעיקר זה לעשות עכשיו משהו בשביל שזה לא יקרה עוד פעם מה לא להחליט לא לעשות את זה לעשות לקחת בחשבון מה הביא את זה מה גרם לזה ואיך אני יכול להתנהל בצורה שתערער את הסחף הזה מה שלא תעודד את המצב הזה שלא תביא את המצב הזה וזה נקרא להגיב כל הספר פה הוא כאילו מתמקד בתגובה לאחרי מעשה מה שחשוב זה לא תעשה טוב אל תעשה רע אלא אם עשית טוב
8:41תתייחס לזה נכון ואם עשית רע תתייחס לזה נכון שזה החלק שהכי מקומם בספר וגם בכלל במחשבה מי אלא אם עשיתי טוב בסדר אבל להגיד אם עשית רע זה כי הוא להודות לוותר מראש שאני הולך לעשות רע אם אני פותח טניה נגיד אז בטניה מה שעשו לעשות רע אף פעם מי שעושה רע הוא רשע אז אתה פותח ברגוע את השם אפילו נראה שמענו את זה איזה פעם שיש בורט כזה שאתה שאת נועה מילים אלה ספר של צדיקים.
"ספר של רשעים": מדברים אל האדם כפי שהוא
9:17ותניה זה ספר של בינוניים ויש כל מיני וורטים מה שפעשה רשאים אז בעולם הרבה הרבה פעמים מקובל להגיד זה על ליקוטים רואה אבל. אני לא יודע אם זה מחוואה או לא יודע אם זה מעצבן את הברסלבר זה משמח אותם אני גם לא יודע אם זה נכון למה אומרים בנקוטי מורן שזה ספר של רשעים למה יש תבואות הזה בפושטות הכוונה שרבי נחם מדבר לבן אדם מתוך חנכה שהוא כנראה לא בסדר כאילו נעמי למלך אז הוא מדבר למהנם כאילו הוא צדיק הוא מדבר כל זמן צדיק עושה ככה, צדיק עושה ככה הוא מדבר לך כאילו אתה צדיק
10:05באמת עוד פעמים אתה קורא את הספר אתה לא כל כך מתחבר בגלל שאתה לא כל כך צדיק אז זה באמת קשה להתחבר לספר זה יפה להאמין אבל אני לא תמיד תדבר על זה הדמו הזה כן מדבר אליך כאילו אתה אתם ידוניו על כל פנים כאילו זה דריש הספירה אז העבורות של ליקוטי מוארן ספר של חשאים זה כאילו כי הרבינך מדבר אליך מתוך הנחש אתה לא צדיק ולא בינוני. אז אם זה עבורת, אם זה הרעיון, אז המאמר פה ואת השם, זה בהחלט יכול להיות ספרן של רשעים. כלומר, מה זה רשע לפי זה? זה אחד שהוא תופס את עצמו,
10:48לאחרי מעשה, כלומר שהוא כבר חטא, התעצבנתי, להגיד לך אל תתעצבן, זה או שאתה צדיק או שאתה בינוני. אני אגיד לך תשמע כשאתה מתעצבן תגיב ככה, בוא נעבוד עם זה כמו להניח מראש שאתה תתעצבן שאתה עולה חס בעיות ועכשיו בוא נעבוד איתם נכון אז יש בזה איזשהו צד של וטרנות אז זה ספר של רשעים אז אפשר להגיד שהמאמר פרו את השם או שהספר פה הוא בנוי ככה בגלל שזה פונה לאנשים יותר פשוטים יותר כמונו מה שזה מראש לא שזה בא להצדיק עבירות אבל זה לא יודע מה המילה ללא להצדיק אבל אבל להבין שיש דבר כזה
11:30מה המילה לזה להכיר בזה שיש בעיות במציאות אנחנו לא 100% וגם אנחנו לא 100% וגם סביר אני אשמחר גם לא נהיה 100% אנחנו לא 100% וזה לא הולך להיפטר מיד ובכן יש מקום לדבר עם אדם שאם כבר נפלת, אם כבר עשית טוב, בוא נראה מה עושים עם זה מצאת את עצמך, אתה מוצא את עצמך בסיטואציה, עכשיו איפה רואים שזה ככה? כמו שאמרתי קודם, שאפשר לדבר על זה עד מחר אם זה צודק או לא צודק, אבל בסוף רואים מחיים שלנו שככה אנחנו חיים את החיים אנחנו חווים חוויה כזאת שאני מוצא את עצמי, זו המציאות
12:12אני כל הזמן מוצא את עצמי, מוצא את עצמי מתרגש, מוצא את עצמי מתלהב, מוצא את עצמי מתעצבן, מוצא את עצמי מדוכדח בסוף החיים קורים לנו אפשר להגיד שזה לא טוב צריך לקחת שליטה על החיים הכל טוב ויפה זה מילים יפות אבל בסוף לכולנו אם יש פה מישהו שמה שאני אומר זה לא מתחבר אליו זה באמת יכול להיות שזה לא מתאים להשיעור הזה אני לא יודע אבל מי ש מי שכן מתחבר למה שאני אומר אז אני לפחות אני חושב שהרבה אנשים זה ככה אז אני כל הזמן מוצא את עצמי בסיטואציות לטוב ולמוטב ולכן אפשר להתווכח עד מחרתיים
12:45טניה צדיקים בסוף אם זה המצב, אז הכרחו לו יגוני, צריך להתייחס למציאות כפי שהיא. כיוון שאנחנו בפועל מוצאים את עצמנו ככה, אז עכשיו מה עושים עם זה? אז קודם כל הרציונל של לבנות ספר, שהוא מכוון על תגובות, הוא קודם כל רגישות, שככה זה במציאות. שיהיה הסיטואציה שלנו ביומים, אני מוצא את עצמי, עושה טוב, אני מוצא את עצמי, עושה לא טוב, ואני צריך ללמוד, לסגל איך להגיב, ואיך לעבוד נכון עם המצב שכבר קרה על מנת לחולל תהליך בריא ולא הפרוך מברי אז זה הבסיס היסודי פה זה איך רק לא יהיה גונה
13:23אז זה המציאות, המציאות שכולנו ולכן צריך להתמודד איתה יכול להיות שאת אומרת זה כן, זה יודע, דיבר לאנשים אחרים עכשיו, מה שהוא דיבר לאנשים שזה לא קורה להם שהם לא מוצאים את עצמם עושים עבירות הם לא מוצאים את עצמם, יכול להיות עוד רגע, נגיד שזה לא בטוח אבל שנייה נגיד רק בפשט כשבפשט הפשוט אז באמת אני אמר שברק בו את השם כי הוא בא לדבר לבן אדם שהוא לא 100% בינוני עכשיו נגיד את זה טיפה יותר עמוק למה זה שאלה של צדיקות התופעה הזאת החוויה הזאת שאני חי למפריע למה זה קשור לצדיקות
החיים "למפרע" כביטוי של גסות וצדקנות
14:02אז בבנים הכי פשוטות הדפוס הנפשי הזה, שאני מוצא את עצמי, זה ביטוי של גסות. מה כמונה גסות? כשבאנם חיים מתוך תחושה קיומית, כללית, שהוא חווה את עצמו, מתוך איזושהי לגיטימציה, וצדקנות, ואחד הדוגמאות שאני אוהב להגיד את זה בשגרה, לדבר הזה, קצת הפעם בדקות, לא משהו גס, זה כמו הבחירות עכשיו, הבחירות הכנסת ודומה כאילו זה מאוד מודגש שמסוף כל אחד נכנס לקלפי ושם איזה פתק וזה דורש לבוא לקלפי לשים פתק זה דורש מהבינינו שיהיה לו איזשהו חוש שאני אצודק ואני יודע לא תמיד שמים לב לזה כמה זה ככה
14:59כי אף אחד לא נכנס לקלפי ומציץ מהצד ושואל אני לא יודע אני לא שרקון אני לא באדם כזה מוצלח אני לא מבין שלא אמר חיים אף אחד לא חושב אף אחד לא גם זה מביא איך לעשות ככה וגם אף אחד באמת לא חי ככה כל האנשים אז רואים שבסוף אחרי כל הביקורת העצמית וכל ה בסוף כולנו כולנו כל העולם כל העולם כל אנשים כולם בסוף מרגישים שהם צודקים ויודעים ושהיה ראוי שהם יחליטו וזה משהו שהוא קצת כן זה קצת מוזר כי אתה תבוא לבאדם ברחוב ותשאל אותו שאלה כמעט על כל נושא בעולם אחרת לבן אדם אנישי אוקיי, אין בעיה
15:41אני לא יודע אם אפשר אחרת או אי אפשר אחרת זה התוכנה כמו שאמרת, זה התוכנה לכולנו יש איזושהי הרסת מסוימת שמאפשרת, למה אתה אומר שאי אפשר אחרת כי כאילו בלי זה החיים לא יזרמו אם אני לא יניח שאני הולך לכיוון הנכון יהיה לי מאוד קשה ללכת אז אני צריך אוקיי, 100% קיבלתי אבל את צריכה לשים לב שמה שמתחזק ומקיים את הזרימה הזאת, זה באמת תכונות אובי שיש להם מרחב וצטייה או נטייה למקומות מאוד גסים, כמו אני צריך לטפח הרבה ידענות וצדקנות בשביל לייצר את הזרימה הטבעית הזאת הרב, לפה היום היה
16:25שיטון מנוחני, בין זה אני לא אחתק לך להסביח. נכון? נכון? מי אני? אני לא המלך נכון היא נכינה הדמוקרטיה המערבית היא ודאי מאוד מטפחת היא גם צמחה מתוך והיא גם מטפחת תודעה כזאת שכל אחד הוא מלך זה הרבה פעמים בעבר היא נכינה למה אני לוקח את זה מהבחירות על ניהול המדינה עד לוויכוחים בסלון שבסוף גם הסיטואציות היומיומיות שאתה מוצא את עצמך בסיטואציה זה גם משקף בדיוק את אותו דפוס שבסוף מה כזה שנפלט לי משהו הכוונה שאני חי מתוך מספיק לגיטימציה ותחושה כללית של צדק וצדקנות
17:19שהמילים קופצות לי מהפה כמו שאני מהי זה הבעיה? חוסר רגישות? כן, זה באמת מה מחוסר רגישות? חוסר רגישות זה ניסוח חוסר רגישות זה ניסוח הפוך לעודף רגישות לעצמי להגיד שיש לי חוסר רגישות אליך זה בדיוק מרגיד שיש לי עודף רגישות אליי כלומר אתה עכשיו רוצה להגיד משהו אבל אני גם רוצה להגיד משהו אבל לי יש כזה לך אין כזה אז אני אגיד ואתה לא תגיד אבל ישoding לא תגיד שזה חוסר רגישות אליך שאני לא אתן לך לדבר אתה יכול להגיד שזה לא שזה חוסר רגישות אליך זה פשוט שאני נורא רגיש לכמה שאני רוצה לדבר
חוסר רגישות הוא עודף רגישות לעצמי
17:58אבל זה משחק סכום אפס בינינו כמו בסוף אנחנו חיים באותו מרחב והעודף רגישות שלי אליי היא יוצרת חוסר רגישות אליך זה מובן? אפשר להגיד שיש לי קצת רגישות כבוד אני שם לב כמה שזה מגיל רוב השיעורים איפה אני נוסע לב אני סתם לדבר ברצף עכשיו כשמדברים על זה איפה אתה נשם לב אז אני מגיע הביתה ואני אומר כי התעצמנתי התפוצצתי רק כמונה התפוצצתי אבל הכוונה שהסחב שבו אני חי הוא כזה שהוא גולש החוצה מעצמו. הנה חינם באמת עכשיו שאנחנו מדברים על זה. אז רק הדיבור כבר קצת יוצר היפוק.
18:40כי הוא כבר קצת חושף את זה. יוצר אצלי איזשהו היפוק. באמת לא סביר שעכשיו אני אתפוצץ עליך. לא סביר כי אני חושב על זה. אבל אם אני בשגרת החיים שלי. אז זה הרבה יותר מצוי שזה גולש לי החוצה. חוסר שימת לב למה? חוסר שימת לב למה? לכל הסיטואציה לא לכל הסיטואציה, את הגחמות שלי אני כזה שם לב עליהם אבל אני לא סתם לב שעברתי את האיזון ונרגישות לחוץ על לגחמות שלי אז זה משחק סכום אפס, יש כמה אני בפנים גואש ויש כמה אני רגיש לבחוץ וכמה שזה עולה זה יורד כלומר אם אני נורא זה כמו דוגמה שאנחנו אוהבים
19:32להגיד שהילד בכיתה מתפרץ בסדר? הרב שואל שאלה בכיתה אז הילד זורק את השולחה ורק בהצבעה אז מה כמה שהוא מתפרץ זה כמו הילד שהוא כאילו כמו שילדים מצביעים עם כל זה כאילו יש ילד זה גם יותר מזה פשוט יוצא אתה קיימס הכי, קופץ החוצה מהפה. הוא לא מסוגל, זה כועש בפנים. אז הרגישות שלו למה שקורה בתוכו היא מאוד גבוהה. כל כך גבוהה שיוצא שהוא דורס את מה שקורה בחוץ. זה אותו דבר, זה לא שתי צדדים. החוסר רגישות לבחוץ היא עודף רגישות לעצמי. אז באדם שרגיש רק למה שהוא רוצה, והוא דורך על אחרים בדרך,
20:20אז זה ניקח חוסר רגישות. חוסר רגישות לבחוץ זה הרבה רגישות לבפנים זה כמו משחק סכום אפס כזה באמת היא נכנע משם באנדם שמאוד רגיש לבחוץ אז בוודאות זה בא מתוך איזושהי ביקורת עצמית וקצת הפקירות של עצמו כמו שהוא מוכן להיות כי אין דבר כזה שאני כמו רבי נחמן שחייב להרבות בכבוד שמיים על ידי שממעט בכבוד עצמו, כי זה משחק סכום א יפס, אין דבר כזה שאני גם רגיש לכבודך וגם רגיש לכבודי זה תמיד יבוא אחד יש דבר כזה, אבל זה בא אחד לחשבון השני זאת אומרת, אז אחד שהוא מאוד רגיש לעניים, אז הוא
21:04מבז את עצמו והולך ברחוב והוסף אותם לביתו ואחד שהוא מאוד רגיש לכבוד אז זה גם בעל החזה ככה, נכון כתוב שאחד שהוא ראה עבדה שאם, כן, שאם הוא לא היה ככה הלכה שאם אדם ראה עבדה, שאם זה לא היה מכבודו לאסוף לעצמו האם החמור שלי אישית היה בורח מהדיר, לא הייתי הולך לרדוף אחריו, כי זה לא מכבודי אז אני גם לא חייב לרדוף אחרי החמור שלך, ככה הלכה אם אני אולי את החמור שלך עבוד אבל אני איש חשוב שלא מכבוד לי לרדוף אחרי חמורים עד כדי כך שגם אם זה היה חמור שלי לא הייתי רדוף אחריו אז מצד עיקר אתם
21:41אני פתור גם מישבת העבדה שלך זה אומר שזה מצב רצוי אבל זה ההלכה אי אפשר לדרוש ממני אהבת לך כמוך, אי אפשר לדרוש עם אני כאילו יותר מה כנראה שהיה ראוי שאני קצת אעשה תשובה על הדמיון הזה אבל זה המצב, אז אי אפשר לדרוש עם אני למה כל זה אמרת? רק להסביר מה הקשר בין צדקות לבין התופעה הזאת זאת אומרת, הדינמיקה הזאת שבאדם מוצא את הצורים מפריע זה משקף איזה גסות פנימית, זאת אומרת איזה אימפולסיביות חזקה בנפש דוגמה הכי פורסמת שהזכרנו פעמים שהרב אמר הרבה פעמים שמה זה פגם הברית הרבה שנים
החלב במקרר: גסות עדינה ויומיומית
22:24הוא אמר שפגם הברית זה שאני רוצה לקחת אני פותח את המקרר רוצה לקחת יוגוט ואני מפיל את החלב זה נקרא פגם הברית למה זה מה כאילו אני מזיז את היד אבל היד כאילו בדיוק כמו הילד הזה היד קצת קופץ כאילו יש משהו שלא מקויעה בפנים גואש וגולש וכמו שפריץ פוזל נוזל, אני נוזל החוצה יותר ממה שאני בולט בצורה מכוונת אני קרוב גם עוברית אז מה זה בא לי די ביטוי? כשלפעמים אני מה לקחת משהו מהקרה ונופל לי החנף אז זה בא בעדינות זה בא מאיזה מצב צבירה נפשי לא מתון, לא ממותן יש משהו לא מתון בנפל, משהו גואש
23:20באה איזושהי עוד לגיטימציה לגחמות כשאומרים את זה בניסוחים כאלה זה כבר נשמע מאוד גס למה הרב אמר את הביטוי מחליו? כי הוא רצה להגיד משהו מאוד פשוט, מאוד עדין מאוד נורמטיבי מציירים פגמים מציירים מפלצות עם קרניים זה משהו מאוד אנושי יש אחד, תהיו מופתעים, יש אחד שלא מפיל את החלב. שהוא הולך וככה, צדיק גמור, לא מפיל את החלב אף פעם במקרר. זה צדיק גמור. צריך להאמין שיש דבר כזה בעולם. אמונה צדיקים, שיש אנשים שלא מפילים את החלב. אין הבדל מהותי בין אחד שמפיל את החלב במקרר לבין אחד ש
24:04בטעות מעליבת חברו שלו. שאמרתי משהו ולא שמתי לב, אבל נעלבת. מה כאן לא שמתי לב? הכנס שיותר שמתי לב לכמה שהיה בא לי להגיד את מה שהיה בא לי להגיד, מאשר כמה ששמתי לב למה שלא היה בא לך לשמוע. בסוף הייתי הרבה יותר מאוד רגיש אליי ומעט רגיש אליך. אז אותו דבר כמו, כי זו האימפולסיביות הזאת, זה אותו דבר כמו, מה התופעה, ככל שהאיזון הזה מופע, אז התופעה שמוצאים, זה החוויה הזאת שאני כל הזמן מוצא את עצמי בסיטואציות, כאילו משהו השפריץ החוצה, כמו נזל.
24:41אז התעצבנתי התרגשתי אמרתי איך עשיתי את זה איך הגעתי למצב כזה כי כל הביטויים האלה כל החוויה כל הדינמיקה הזו בחיים שלי מאוד מצויה אז זה שאצלנו מאוד מצוי התופעות האלה לכל מישורי החיים עד כדי כך שממש בשפה שאנחנו מדברים על החיים ממש למפריע כאילו היה לי ריב עם אשתי התעצבנתי על הילדים כאילו לא רק שזה קרה אתמון אלא זה גם תוך שזה קרה זה באמת הרגיש כמו איזו תופעה טבע שמתחוללת מעצמה איך זה קרה? לא יודעת, התעצבנתי ואני ככה נחווה את זה אז זה זה שיש לנו הרבה מימדים בחיים שנחווים ככה
הבינוני בתניא, המלאך והתלמיד הממתין
25:27זה תופעה של רשעים כאילו זה בביטוי בטניה, זה נקרשה באמת, מה זה הביוני בטניה לפי זה? זה כאילו אחד שהוא באמת אף פעם לא גולש עד כדי כך שהוא עושה משהו בלבושי הנפש אז זה אף פעם לא מופיע לו יכול להיות שהוא יש לו איזה חוויה, איזה כעס אבל הוא אף פעם לא מתעצבן הוא תופס את עצמו וזה מספיק מאוזן שהוא תמיד תופס את עצמו לפני שנפלט לו מהפה או לפני שהוא מרים את היד אחרי ששם אפילו שוקע במחשבות תורדניות אז נוריד את הווליום של הגישה הפנימית הזאת המון אז זה כאילו זה אותו דינאר, אותו תפוס
26:11אבל זה הרבה הרבה יותר מתון אז זה אף פעם לא גולש החוצה את מדברת על זה שיש לסרטר בצורה את מה? יש, אני בא יכול להיות שיש דברים כאלה לא יודע אבל זה לא זה לא הבעיה שאנחנו תמרוים עליה אנחנו רק רוצים לשים לב שיש הרבה דברים שאנחנו, שקוראים לנו שאנחנו לא עושים את המצואה בתוכניה יש הרבה הרבה דברים בישויות יכול להיות, יכול להיות שעכשיו, לא יודע כמו שהרמב״ם כותב, שבחינוך פתאום אבא מחליט שהוא צריך להראות פני כועס אנחנו ברוך השם כועסים כל כך הרבה, שלא צריך לזרקן, זה סעיף יתון
26:49ברמב״ם, שלא צריך קיים אותו אף פעם אולי אשרי האיש, יש לו אבא כזה שאחרי עשרים שנה הוא חשב שאולי לא כעסתי מספיק צריך לקיים את הרמב״ם הזה עכשיו זה לא מה שאין תופעות כאלה. זה היה בלי ציניות. כל בן אדם יש באמת גם מקומות שהוא יוזם. אני לא אומר ש... זה לא החידוש. החידוש הוא שיש כל כך הרבה מקומות שאנחנו לא יוזמים. שקוראים לנו. איך חידוש? אין? אז כאילו הציור של התענייה, של מה זה בינוני, זה לצייר באדם שלא קוראים. לא דברי? לא. אז אוקיי. בשביל לצייר מצב כזה צריך לצייר מישהו שבחוויה הפלמית
27:33שהוא בבקמתון מאוד מאוד מאוד כאילו, קשה לצייר, זה החייה באמת זה קשה לצייר את הבאלי שטניה בלי שלפאים אז לא שאתה מצייר אחד שהוא באמת אפטי, הוא בקומה אוקיי, נכון, אני נכין לב אם אתה תשאל אותי מה הנר הכי מוצלחת להיות בבאלי בטניה זה הכי פשוט זה להיות בקומה זה אחלה, זה מה שאנשים לך האנשים באמת, למה אנשים לא קשה להם עם חבד? כי אתה קורא תעמייה אתה מגיע לסקנה שפרקטית הנרח זה זה זה בקומה כל החיים אוקיי אז קודם כל זה ברור שאת מורזקן לא התכוון שתהיה בקומה נכון הוא אומר הוא לא אומר
28:09מה זה קומה אנחנו נצדק מאוד וטעני הקומה זה נקרא מצונן בטיבור נורזקן פרק תתווה אז הוא כותב שיש אנשים שבאמת הם פשוט אפטים הוא יורד עליהם אבל הוא מודה שזה נקרא בינוני כן, הוא יורד על זה מאוד אבל זה לא ביוניה כל הזמן ביוניה שלא עבדו כי הוא ביוניה פני עבודה אחד אפתי זה לא השאיפה יש דבר כזה עכשיו הרבה נאמרו חשם לא אפתי אנחנו לא אפתי ואנחנו גם לא ביוניה אז הנכון לצייר בנאם נורמלי בריא, חי, חיוני שהוא לא נופל מה כוון נופל? כמו שהחיים שלו שהתופעה הזאת היא שכל כך מוכרת לכולם
28:57שיש דברים שקוראים מעליהם הוא לא מכיר את זה החיים שלו לא מופיינים בצורה משמעותית בדבר הזה אוקיי זה קשה לצייר את זה כי בכל מקום עכשיו אני מדבר על זה שיש דברים שאנחנו אז כולם מעניינים קשה להאמין שיש אנשים ששומעים את זה ואורים לא מכיר אוקיי זה משהו מוזר זה איך זה יכול דבר כזה כן זה אפילו לא כלב נשך אדם זה לא תופעה בכלל אז אם אתה מצייר את זה כאפאטי זה באמת משעמם לא להיות עצמני הוא לא רוצה להגיד לא להיות עצמני בינו לי זה להגיד שיכול שקורה דברים בפנים אבל זה לא מספיק לגיטימי ומוכשר
29:47שזה ייזול החוצה אז זה חמון ביקורת עצמית בשביל זה כי עכשיו אתה נורא מתרגש כמו ילד בכיתה עוד פעם, כן, שיש לו מה להגיד אני יש לי כיתות עם בחורים אז יש את הבדיחה שלא חווים להגיד, הילד שזה, נכון כן, אז לא כל הילדים הוא שמע כל כל יש ילדים שישינים, הרבה כאילו, חצי מהכיתה, אפטית כי הוא בקומה, אז הוא בכלל הוא לא שיש לו מה להגיד אז זה לא הרצוי האם יש גם ילדים, בחורים שיש לו מה להגיד והוא גם רוצה להגיד את זה אבל הוא מחכה בסבלנות שיקריאו לו בתיאוריה יש דברים כאלה אם אתה מצייר את זה כסוג
30:33של קומה, אפתיות, תאונה פסיכולוגית, פסיכוזה זה באמת החלק אבל אם אתה יכול לצייר האם יש ציור של בן אדם שהוא פשוט מעוטן זה הביטוי מה זה מלאך? מלאך בצורה יותר טובה למה אני לא רוצה להגיד מלאך? כי מלאך זה כאילו לצייר שהוא גם לא אינושי, אני לא רוצה להגיד למה כי אז אתה כאילו מצייר מישהו שלא דוחף לו וזה באמת מלאך, זה צדיק פה אני לא רוצה לצייר מישהו כי הוא יושב ובא לו להגיד אבל בסוף יש לו מספיק רגישות לזה שהרב מדבר עכשיו בשקיטה שזה לא נפלט זה לא נפלט לו זה ההבדל זה ההבדל גדול
31:31גורש אצלו אותו דבר אבל האם בן אדם מפוסח זה יותר גרוע מזה שמציא את הרגישות לא זה כמו זה כמו מה שהרב אמר עם הפיץ הרב ישד פרידי ילדים חוצים לא, רבה, אז אתה מצייר אז אתה מצייר את זה בצורה מושחתת אבל זה לא חייב להיות אבל זה לא חייב להיות ככה אני אתחר דוגמה, דוגמה שאמרנו קודם כשאולכים לשיעורים של הרב יצרק עכשיו, לדבר נעים הוא שאני מאחורת יש פחות שיעורים אבל כשאתה שיעור בציבורים, אז תופעה שהיא כאילו מגיעים חבר'ה שהם לא מהמעגל הקרוב אז הדבר הראשון זה שמפריעים מה כמה מפריעים?
32:14לא מופריעים צטוטורים וזורקים לירות, ינוק את הבת מופריעים בכוונה כאילו שואלים שלא זה גם לא בהכרח מופריע אבל זה יותר משואלים שמושמיעים את קולה יש שאלות יש לי שון שאלות ויש כאילו להראות נוכחות אז מישהו קצת מסתובב במאגן, לא שצדיקים לא לא ש... למה אני אומר שלא כמו סדיקים? כי לכולנו יש מה להגיד. אבל חטפו מספיק, קבעו מספיק, שזה ממוטן. יש איזו נוכחות, שיושבת עליך מספיק, שאתה לא... נעודה. כן, בדיוק. זה לא שאין לך מה להגיד, זה לא קומה, זה לא קונה מפתית. אבל, אוקיי. אז זה משהו מתוקן,
33:08התנועת נפש הזאתי. עכשיו, כמה היא ככה? זה בעצם מינונים קטנים אז אנחנו רוצים לטעון שלפתח את הרגישות הזאת בצורה מתוקנת זה תהליך של כל לקחת את כל אותם פעמים שכן התפרץ לי להגיב אליהם נכון זה הדרך צריך להסבירך אבל אם מגיבים אליהם נכון זה מפתח את הרגישות והדינות על מנת שהתפרץ לך פחות על כל פנים לאבא אולי אפילו לא יתפרס לך בכלל לא יודע אבל כל פנים פחות כל אותם חבר בשיעור של הרב שכבר לא מתפרצים זה כי הם התפרצו והגיבו לזה אפשר גם להגיב זה לא נכון פעמים אותו מחוך שם לא מתפרץ ואז אולי
כל תגובה נכונה מעדנת את הנפש
33:58מהירים לו או מתאמים לו לא נותנים לו את הבמה שהוא היה מתימר שראוי ואז במקום להגיב נכון לתופעה הזאת הוא, באנגלית אומרים doubles down, או מתבצר, מתבצר ומושך מעולתו האם זה מה שהוא יעשה? אז קודם כל זה יחריף את החוסר ריזון הנפשי שלו, וגם בדרך כלל סביר נרש זה השיעור האחרון שבאופשט לא יגיע בדיוק כמו בכיתה, אם יש ילד כזה שהוא לא מקבל את הממה שלו ומתחכך עם המציאות אז הוא ייפלט בסוף או שהוא יעשה תשובה או שהוא יעניין תהליך נדוקן והתאדל והתאזל
34:42הרבה דברים שאנחנו מציירים פה זה תהליכים נורמליים שאנשים עוברים בחיים ולא צריך לקחת את זה פרופורציות בשוגעות אנחנו פה רוצים לראות לרזלות שיש לנו קצת יותר עדינות ביום יום אז רוב התלמידים בכיתה בסוף נומדים לא להתפרץ בכל שיעור יש כאלה שלא נומדים איך הוא יודע את זה כי הוא פעם התפרץ בבית זה לא רק ישראלים יחיר זה הכל נשמע גס אבל יש בן אדם שגם יודע שהוא התפרץ בבית הוא לא שילם מחיר אחרי זה אבל בוא נגיד שהוא הוא גם באדם בסוף הוא באדם טוב וכבא במידה מסוימת
35:18ואחרי זה ישב עם אשתו ושמע את כל המכרול והרגיש אידיוט זה לא שהוא שילם מחיר כי אחרי זה היה לו לא נעים לא הוא שילם מחיר אמיתי כלומר הוא באמת קלט בונה אני אידיוט הוא חזר הביתה ואין ארוחת הערב ותצבן ואז אחרי זה יותר מאוחר בלילה כשקהול נרגע ודיברו אז אשתו הסבירה לו באה עובר עליו היום יום ו מאז הוא נזכר שהוא רק יושב בוקה אלה מדבר על המשקנתה ונעלם מהמסגן כל העזה ואז הוא רגיש ותונתם וזה חרט משהו בנפש זה תהליך בריא לא תהליך גס מניפולטיבי מושחת וממאלם מחר או בוקר
35:58כשהוא חזר הביתה הוא באמת הרגיש שפחות מגיע לו משהו באמת זז משהו באמת התעדן כשהוא הגיע הביתה למה הוא התעצבן כשהוא לא קיבל ארוחת ערל כי הוא הגיע עם מטען גדול שמגיע לי ארוחת ערל ואיפה כל הערכה שלי והכבוד שלי אני לא יודע מה זה גס לכן זה התפרץ עכשיו אם הוא יגיב נכון להתפרצות הזאת אז זה יעדן את האלגוריתם שהביא את ההתפרצות באמת בחר הוא התפרץ פחות אוקיי? אז זה מה שהוא עדוקן ודאי, זה המתנועל הוא אמר, מה עשו? מה עשו? הוא אמר, מה עשו? הוא אמר, מה אדם? מערער את מטען הסדכנות והלגיטימציה
36:44של היבטא אותו. הוא יותר, הוא פחות רגיש לעצמו, יותר רגיש למציאו. קצר, למה פחים? אנחנו עובדים על... גם בפנתו עם כל הנסיבות, כן, אז הוא כן המקפרץ אותך. עכשיו כולל שיש פה... לא, אבל מה זה לנסיבות? הנסיבות, הנסיבות פה שינו את תפיסת האישיות, תשינו את הנפש נכון שזה הממשק עם המציאות אם הוא יעבוד נכון זה כתוב פה, נלמד את זה מה שאנחנו מתארים כאן התגובה הנכונה הזאת היא לא ברית המחדל אף פעם, צריך איזושהי עבודה יזומה פה, אבל זה לא בו שמיים זה משהו מאוד סביר, מאוד נורמטי
37:20אפשר לעשות אותו, צריך לעשות אותו וככל שעושים אותו נכון אז הוא מרחיק את הפיצוץ הבא, מעדן את הנפש קצת, עוד פעם, כל פעם במינונים סביחים, אמרת, ברוך שחיים יותר מיום אחד, יש כמה סיבובים בחיים, הרבה סיבובים. כל סיבוב כזה, שעובדים איתו נכון, הוא משקם, ומעדן את האישיות, והיא נכינה משקל סיבוב שלא עובדים איתו נכון, מדרדר. אוקיי, יש כאילו עבודה בחיים. אז זה להתמקד בתגובות. תגובות למה שכבר קרה. כלומר, יש כבר משהו נוטו, עד עכשיו דיברנו בעיקר על המעיות, התפרצתי,
גם על הטוב צריך להגיב, ולכייל מחדש את המנגנון
37:59התעצמנתי, כמו שנראה הספר בכלל מתחיל מפרקוות השם הוא מתחיל בכלל מאיך להקל את ההצמחות למה? כי זה לקח את זה צעד עוד יותר מוקדר שלמה אותו אחד התפרץ בבית אז אפילרי שבבוקר בקוילל או בעבודה שם היה לו נורא מוצלח וכולם אמרו לו יוי זה חמודי אתה וכמה דמו סר ואת זה הוא גם הקל לא נכון וזה מה שעוד יותר לקח את זה שלם וזה נגיע לכל הפרטים האלה בסוף גם בטוב וגם ברע אנחנו מציירים את הבן אדם כמישהו שיש דברים שכבר קורים אצלו והוא צריך עכשיו להגיב אליהם.
38:39אנחנו לא באים לדון על מה אתה מחולל אלא לשים לב מה מתחולל ואיך אני עובד עם זה יותר טוב. וזה בשביל לקייל מחדש את המנגנון ולא בשביל להביא תפוקה. עכשיו נכון שאם תקייל מחדש את המנגנון ממילא זה ישפיע דרמטית על התפוקה העתידית שלך בסדר? זה מה שאנחנו רוצים לעשות מה שהיה היה על החוויה כן כן כן עכשיו התעצבנת אבל אם אתה תגיב נכון לאירוע הזה בבית אז זה יקייל את המנגנונים שיצרו את הסיטואציה בצורה גדולת שפעם הבאה הסיטואציה תתגלגל יותר טוב ואם תגיב לא נכון אז פעם הבאה תתגלגל פחות טוב
39:30אז רוצים להגיב נכון מה העיקר שרוצים להגיד כזה היום שלתמקד להגיב למה שכבר היה זה באמת שפה של רשאים כמו שאנחנו מניחים קשלים מקבלים את זה ועכשיו רוצים לעשות תשובה לתקן את מה שהיה כמו שאנחנו נראה יש גם מה לתקן לגבי הטוב וגם מה לתקן לגבי הרע. לגבי הרע זה ברור שיש מה לתקן, גם לגבי הטוב יש מה לתקן. כלומר, גם את הטוב אנחנו מגיבים אליו לא נכון, בשנייהם יש איך לחזור בתשובה, זה לחזור בתשובה גם על הטוב וגם על הרע. אבל עצם זה שמעמידים את כל המרכז הכובד להגיב למה שכבר היה,
40:10זה כבר תודעה של מה שנקרא רשעים, בצורך העניין. בסדר? עכשיו, למה בכל זאת, מה המצב הזמנים שלנו? עכשיו נגיד עוד משהו קצת למדני. זה עד עכשיו זה. זה מאוד פסיכולוגי פשוט. באמת ככה צריך למקד את כל העבודה. היום זה קרה רפלקסיה. זה אדם באמת יש. דיון. רפלקסיה רפלקסיה. זה עובד. צריך פעמיים שתי סיבובים. אולי לא אורח הלימוד נדבר על זה. נעמה צריך דווקא פעמיים. אנשים היום אוהבים לזה מזל ברפלקסיה. כי זה כאילו תהליך אינסופי. שאני אחשוב על מה שחשבתי זה לא נכון זה נכון שצריך שתי סיורים
40:52אבל רק שתיים מילה ופריעה עכשיו בצורך העניין רק שעיקר המיקוד של כל הספר פה וגם צריך להיות בחיים של אדם עיקר המיקוד שלו זה איך להיות באיך אני מעכל איך אני מגיב לאותם חלקים שכבר אני מוצא את עצמי או שטוב התרגשתי התלהבתי או שרע התעצבנתי, בעשתי לא יודע, כל ההתבאים כל הבניין התפעל של הנפש, שזה אצל אנשים כרכנו, זה רוב החיים הרוב המוחד של החיים שלנו נחווה בצורה כזאת ושזה כמו שאמרתי, קצת סימן שאנחנו באמת רשאים, כמו שיש ביצענו חלקים גדולים של הנפש שלא מוזלים, שאין עליהם עבר ביקורת עצמית
41:37הם קורים מעצמם, אז הוא כל הזמן מציע את עצמם לסיטואציה, לכן עיקר העבודה שלנו זה להגיב נכון לסיטואציה הזאת, בסדר? עכשיו משהו למדני, בשביל לתפור את זה בתניה, להסביר למה, איפה זה בתניה. כמו שאמרתי בהתחלה, הפי פשט, זה לא תניה. תניה מדבר למישהו שהוא בעין שלי, שהוא לא מתעצבן, והוא לא מקלל, והוא לא צועג. ואז הייתי כאילו מצייר אז מה בעין אני איפה? אז העבודה שלו היא לא להגיב. העבודה שלו היא, לזום, תעשה מצוות, אל תעשה עבירות. אבל זה לא נכון. מי שיסתכל בטניה עוד יותר הצדיק כמו שאפשר לראה
רשע, בינוני וצדיק: לאיזו שכבה בנפש מגיבים
42:22מה שכתוב כאן זה נכון לכולה גם לבינונים גם לרשעים השאלה למה מגיבים אז אני אגיד משהו שהוא קצת לנדני ההבדל קודם כל נגיד זה בהגדרה במשפט אז אני אספר להסביר את זה ההבדל בחסידות בין צדיק רשע ובינוני זה למה הוא מגיב איזה חלק בנפש הוא מגיב מה שאנחנו תיארנו עד עכשיו שזה באמת ההגדרה של רשא בטעניין זה אחד שהוא מגיב ללבושי הנפש איזה היה ביטוי? לא שואל הבינוני כמו שנסביר עוד רגע הוא מגיב לכוחות הנפש והצדיק הכוונה שהוא מגיב לעצם הנפש נסביר את זה שנייה מה הכוונה מגיב ללבושי הנפש?
43:07מה זה לבושי הנפש? ליחסינות? מה חשבתי מונסה? כמו שאנחנו תראו עכשיו, הכוונה שאני מגיב אחרי שכבר אמרתי, עשיתי, כלומר שאני מגיב למשהו במציאות החיצונית, כלומר שעד שאני לא מתעצבן, מרביץ לך, אני לא תופס את עצמי. זה באמת רמת גסות יחסית לא תקנית, לא אידיאלית, שאני לא קולט, אני לא בולם את ואין לי מספיק ביקורת עצמית לתפוס את עצמי עד שאני ממש מתנגש בקיר בגשמיות אז אני מגיע הביתה אני מלא מעצמי, עד שאני לא צועק או התעצבן, אני לא קולט את עצמי, זה באמת הפשט של ראשה בתניה
43:58אז זה ככה דיברנו עד עכשיו וזה באמת המצב שלנו הרבה פעמים, שעד שאני לא חושב, אומר, עושה אני לא קולט עצמי וזה באמת כתוב את האנש הביתו לי הוא לא כזה, אבל לא בגלל שהוא לא מגיב הוא פשוט מגיב יותר מוקדם כלומר להגיב למחשבה דיבור ומעשה כלומר להגיב לפלט חיצוני זה באמת נקרא רשע אבל מה הציור שבאנדם שלא מתעצבן בבית אפשר לצייר שהוא לא עצבני אבל זה לא הפשט הפשט הוא שיש בן אדם שאף על פי שהוא מגיע הביתה ולא יכנו לארוחת ערב והוא מרגיש מה זה איפה ארוחת ערב שלי אף על פי כן הוא קולט, הוא מרגיש את
44:46הגסות, את הדרשנות את האקדרסנטיות את הגאווה, לא יודע איך נקרא לזה את כל הדברים האלה בשלב הרבה יותר מוקדם באישיות שלו ולפני שהוא הופך את השולחן הוא כבר תופס את עצמו ו הוא פעם מגיב נכון, מגיב פנימה, בינו לבין עצמו. אז כלפי חוץ, באמת, הוא לא מתעסבן, הוא לא צועק, הוא לא נדרש ללבושי הנפש. אבל לא בגלל שהוא עובד החלק. כל זה תמיד אותו דבר, תמיד מגיבים. השאלה לאיזה חלק מגיבים. מה שהוא קורא ראשה בטניה, הכוונה שהנפש כל כך בלגיטימציה, שעד שזה לא גולש ממש החוצה, אני בכלל לא תופס את עצמי.
45:31והבינוני זה אותו דינמיקה רק שהוא תופס את עצמו יותר מוקדם אז כלפי חוץ הוא לא חוטא, אבל לא בגלל שהוא המבנה אישיות שהוא אחרת אותו הדבר כן, אותו דבר, רק שהוא עד רבה, סביר להניח שהיו הרבה שנים שהיה רשע, עבד טוב אין, שהוא נהיה רגיש אז עוד כבר בדרך הביתה לפני שהוא נכנס לבית בכלל הוא כבר מרגיש את הזכיחות הדור השני של אין כמוני בעולם וכבר מזה גם הוא אין חכם כבען ניסיון הוא כבר יודע לאן זה הולך הוא גם לא הוא עושה תשובה בתוך עצמו הוא עושה תשובה הוא לא צריך לצעוק על אף אחד
46:17בשביל לקרות שהוא שוונץ הוא קורא את השוונציות שלו בשלב יותר מוקדם זה לקראת כוחות הנפש רק בחוויה, לא במעשים או בתיבורים אם אני תופס את עצמי רק אחרי שעשיתי או דיברתי כי הוא, באתי לביטוי החוצה זה באמת הפשט של רשע בטן שאני צריך לעשות עבירה ממש עבירה אם אני תופס את אותה תנועת נפש בשלב יותר ראשוני אני לא צריך שזה יבוא לידי ביטוי על הקיר אם אני תופס את זה כבר לפנים אז זה נקרא בינוני אבל זה אותה תנועת נפש אני לא נצייר שהבינוני זה אחרת פשוט יותר מיומן הוא קולט יותר מהר
46:58זה נקרא יחסית כוחות הנפש שהוא תופס את עצמו עצבני הוא לא תופס את עצמו מתעצבן הוא תופס את עצמו עצבני זה הבדל שמיים ורס באמת זה דרמטיק, אם באדם באמת באופן רוחבי הקרוסט דה בורד תופס את עצמו תמיד שהוא עצבני לפי שהוא מתעצבן אבל זה לא לצייר שהדינמיקה שאני מגיב זה משהו ייחודי לרשע, זה לכל אדם העבודה שכתובה פה היא גם לצדיק גמור עובד כך, מכשאלה כמה רגישות יש זה הגיוני מה שאני אומר זה גם בטניה, זה פשט הטניה הצדיק, לא, אין אפתי אפתי זה לא אפתי זה באמת מלאך מה כוונה מלאך? כוונה תופעת טבע
47:41הוא לא אישיות הוא לא פשוט כזה זה נקרא כן, הוא כמו נמלה או ברק ורם זו תופעת טבע איך תקרא לזה זה נקרא אפתי. אין לו אישיות. לא, כי הוא עבד, הוא אומר, לא, אז זה צדיק. זה צדיק. לא, הוא אומר, כי מה זה צדיק אפתי? לא, הצדיק הוא לא אפתי. מלאך הוא אפתי. באמת מלאך. אבל מלאך זה תופעת טבע. חיות הקודש. זה לא משהו... זה לא מנדם, זה לא איזה אישייה. ומלאכים זה תופעות טבע. זה בגבושת. אני כאן אחול. מה שפה אני חושב כמוך, אבל אתה שואל אותי בהגדרות שמה זה מלאך, זה לא נקרא מלאך.
48:45מה שפה, כן, אבל זה... הפוך האמת היא שזה שזה נעזב אותם פורסא שאני אוהב של החמור עוד הראשון שמעתי בשמר ביצרק אתם איזה חוד הראשון בחיים שמעתי בשמר ביצרק זה שאם ראשונים כמנחים ביטוי בחזל. כאילו שאם ראשונים בנים כראשונים כמנחים אנו כבני אדם אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים אז הרב יצרק אמר ש... אז הרב אמר שאנשים שאוהבים לצייר את הראשונים כמנחים להגיד שכל צדיק הוא מלח זה בגלל שהם רוצים להרגיש שהם בני אדם אבל אם תהיה אמיתית עוד יש לך חמור אז תראה שהצדיק הוא בן אדם אז השקדון יחסור
49:33זה בן אדם. אז מה אני. זה מצעק. אבל זה משהו עמוק. כלומר באמת צדיק הוא לא מלאך. אבל זה לא שאין בו. מלאך זה כבר שזה תופעת. אבל שאין בה את התופעות האלה. היא לא כזאת. זה לא כלום. זה לא מרשים. אולי זה פירוטכניקה מרשים. אבל זה לא קשור למשל. זה כמו העץ. העץ יכול להיות יפה. מה רבו מעשה חשם. אבל זה לא קשור למה שאתה מרגיש. ליד צדיק, ליד צדיק אתה מרגיש עבודה, אתה לא מרגיש כמו לראות כוכב נופל בדיוק, אז צדיק בבשלות זה שאני יודע שהוא הרבה יותר אנושי ממני, לא שהוא פחות אנושי ממני
50:21עד כאילו, הוא עבד כל כך טוב שהוא נהיה עמבה זה נכון שיש לי מציירים ככה אז רק יש לי, נסיים באמת המהלך אפשר להגיד הרבה יותר פרטים בתור כללי, בשביל לחבר את זה לתניה אז כאילו רשע הכוונה שהוא מגיב אחרי הלבושים זה הגדר של רשע הוא עושה עבירה ורק אז הוא קורא את עצמו אז זה באמת רשע מי נהיה הכוונה שהוא מגיב בכוחות כלומר שלפני הלבושים הוא כבר מגיב אז באמת אם נכינה משה בגלל שהוא אם אתה באמת תתפוס את עצמך בזכיחות המתנסת בנפש אז אתה באמת לא תגיע על השלב שבו אתה צועק וזורק דברים על אשתך
51:00אז אתה לא תחתה לכן הבינוני לא חוטא, כי הוא לא נדרש לשלב הזה עכשיו מה זה צדיק לפי זה? זה אותו דבר, רק עוד יותר מוקדם מה שהוא גם לא הוא גם לא מתעצבן לא רק שהוא לא, הוא גם לא עצבני נגיד זה בלי הרשע הוא מתעצבן הבינוני הוא לא מתעצבן הוא רק עצבני כאילו הוא תופס את את ה את הבפנים אז הוא לא מגיע לבחוץ אז הצדיק הוא גם לא עצבני למה הוא לא עצבני? כי הוא מרגיש שהוא פקעת עצבים הוא חווה את הפגן בעצם אז הוא לא צריך את זה אפילו בפועל בנפש כלומר אם אני מזדהי מראה מספיק עמוק
51:49אז אני מוכנע עוד לפני שזה כי אני מכיר את עצמי כאחד עצמני עוד בלי לחוות את העצבים אז יוצא שהרשע הוא עוד יותר רגיש לרע הצדיק, סליחה, עוד יותר רגיש לרע מהבינוני והבינוני עוד יותר רגיש לרע מהרשע והיחיד פה שחושב שהוא בסדר זה הרשע למה אותו אחד זורק צלחות על אשתו? פשוט כי הוא חושב שהוא בסדר יומו אז כמה שאתה יותר קולט יותר מוקדם, הכוונה שאתה מרגיש פחות בסדר. אבל הצדיק הוא הזה שהוא לא בסדר בעצם. הוא כל כך לא בסדר, שהוא אפילו לא צריך לחוות את זה בתוך עצמו, בשביל לקנות את זה.
52:34זה ציור קצת מופשט, צריך להדבר מזה יותר, אבל כל זה היה, למה אמרתי את כל זה? רק בשביל להזמיר למה הרציונל שאני מגיב, זה אוניברסלי. כלומר, כולם עובדים כך. זה נראה כאילו הטניה לא אומר את זה. זה לא נכון, זה בדיוק מה שהטניה אומר. הטניה רק אומר את זה יותר עמוק. פה אנחנו באמת, הסיטואציות הפשוטות זה באמת צריך ללמוד להגיב למעשים שלו זה באמת מאוד חיצוני ששם אנחנו חיים, אבל זה מאוד ריאלי ובטניה הוא מדבר יותר רדין והוא מצייר איך האדם מגיב לאישיות שלו אבל גם שם זה אותן תגובות
53:12ואיך להגיב נכון בטניה זה בדיוק מה שכתוב בו האלגוריתם לא משתנה בכלל הרציונה לא משתנה בכלל הקשלה, אם זה בגסות או בדקות וגם צדיק זה אותו דבר רק עוד יותר בדקות כי המשחק סכום אפס שאנחנו מדברים עליו בכל הדוגמאות היפות ביני לבין מוישה וכו' זה הכל רק מיקרו קוסמונס המשחק סכום אפס האמיתי הוא אך ורק ביני בין השם זה הכל יש כמה אני בא ואני רוצה ויש כמה כמו שבו הוא בא וכמה שאני רגיש את היישות שלי ככה אני אין אני והוא יכולים לדום בכפיפה אחת זה המשחק סכום אפס בשום חזל נוחק רגלי השכנה
53:57כמה שהוא או שתגיד שכמה שהוא הרגיש להשם ממה לי יוצא שהוא שווה זה הכל רעמות כאן בשפלות האדם ולכן הדבר הזה הנה לך הנה מאיך המאמר הזה נקרא בצלחה זה נקרא פרגונת השם זאת באמת השאלה הכי גדולה של הספר הזה האם זה טוב לעשות מעבודת השם סיכולוגיה או לא טוב שאלה רב הציגל, רב קרישה, ובן בן ברורי, כסלנלה, אתה פופר פה בפגל הדלות, ואתה חוצה בפצוע, ואתה רואה את התלרות, ופרם במי, כמה חליבה. זה מה הולך ללווא?
54:35הבינוני טוב. לא שום זה מה הולך ללווא. הוא מרגיש באמת את הגסות הסתכנית שעומדת ברקע, וזה מרגיש לו פדיחה עוד יותר ממה שאתה מרגיש אחרי שזה רק תצלח. זה שהוא מגיע הביתה ומרגיש כמה מגיע לו עוד על מפתן הדלת הוא כבר מתפנשר למה זה מהותי? זה פריאלי הראשון לא קורא לזה הוא לא קורא לזה רע הוא לא קורא לזה עבירה בשולחן ארוך זה לא עבירה אוקיי אבל זה רע הוא קורא לזה רע בנפש אגב אדמו אז גם קורא לזה רע לא שאולי הוא לא קורא לזה הוא לא קולט את זה עד שהוא לא התעצב הוא בכלל לא קלט מה הולך
שאלות ותשובות: מפתן הדלת, חינוך, מקל וגזר
55:22הרשע פשוט הפוך במידה מסוימת אם אתה מסתכל על זה ככה אז אתה תראה את המציאות כמו שהצדיקים רואים אותה שהרשעים הם כאילו סמלזים כי הם לא קולטים את העסק הבינונים יותר ויותר בוגרים היה ראוי את ספוטנים ליותר ואנחנו הצדיקים אנחנו באמת על הפנה כי אנחנו קולטים בדיוק מי נגד מי ועדיין אנחנו כאלה שוואלסים אבל רשע זה באמת זה כאילו מה אתה רוצה בנה מגיע הביתה עבד קשה כל היום בכלל לא חושב על מבטן הדלת על כלום רק על הסנדוויץ'ר עד שהצלחות לא עפות הוא בכלל לא שם לב מה הולך מה אתה רוצה לבד אדם
56:02זה באמת ככה בדיוק בדיוק אחד לאחר זה לא בגלל שהוא נער זה בגלל שזה לוקח זמן ללמוד את זה זה מיומנות נרקשת לכן ילדים הם באמת גסים צריך לעבוד איתם על לעשות קטנים בתוך האסלה ולא לפספס ושיהיה אכפת לך אם פספסת נכון? אתה יודע שאנשים אחרים משתמשים בשירותים האלה אוקיי, מה לעשות? אם אתה לא תעבוד עם בן אדם איפה שהוא נמצא. אז ילד בן שש, הוא ילד בן שש, אתה לא יכול לעבוד עם ילד בן שש, כמו עם... הבעיה היא כשיש לך חבר בני 26, שאין שם עדיין בין שש, זה כבר. כן, ויש שישים גם. יש דבר כזה שפה,
56:56או רק מהילות הוותית, היא דריאמה שהוא עתר, שהוא לא שולל בית. כמו שמעתי בספר, אני אשלם על זה נפי. אפשר תיאורטית להנדס הרבה הרבה ציורים עם מנגנוני מנגנוני חיצוני הרבה מקל וגזע אוקיי, תיאורטית אתה יכול להפיק הרבה הרבה בצורה כזאת, בפרקטית במציאות זה לא עובד זה לא עובד, ואם אתה תנצל את הגסות שביל לנסות לסחוט עדינות תצליח פעם, פעמיים בסוף הגסות גוברת וגוברת, זה כמו סיר לחץ בסוף זה יפוצץ עכשיו מה זה בסוף, בסוף המהיר, לא בסוף הרחוק בסוף צ'יק צ'ק אז הבן אדם שמתנפח מענבה בסוף הוא מתפוצץ
57:45מענבה האם תיאורטית אפשר להתנפח בענבה עד 120 אולי אפשר יש סיפורים חסידים כאלה על הפרוש מדווינסק שכל חייו בסדר זה סיפורי סיפורים סטריאוטיפיים סיפורים ריאליים זה לא נכון זה לא נכון. רוב האנשים הם גם לא כאלה דפוקים. רוב האנשים גם יש להם באמת עדינות. מה זה עדינות? אז חלק מזה זה אינטרס, זה מה שאתה אומר. חלק גדול מזה זה גם אמיתי. זה לא מיומן, זה לא מסודר, זה יכול להיות הרבה יותר טוב. אבל כן, זה שכל האנשים, רוב האנשים לא זורקים צלחות. זה רק בגלל שזה לא באינטרס שלהם? לא. יש בזה
58:31גם אצל אנשים שלא קראו בחיים של ספר הסידות עדיין הם חיים באותו עולם עם הקבל ושהוא ברוך הוא, והוא מתכתב גם איתם וגם הם מתעדנים לא 100%, חוד טוב כנראה חייתו יותר טוב, אבל זה לא שזה אפס או מאה, ממש לא אנשים הם בסדר סך הכל רוב בני אדם הם אנשים טובים ובריאים באמת, ויש גם חלקים שמושכתיים אבל זה לא כל הבן אדם אז גם בנאם לא יודע, גוי, חינוני לא יודע מה הוא גם אכפת לו מישטו קצת, כן, וגם יותר מקצת ברור, מה לא, אני אומר הפוך שגם מה שאתה מצייר כרק אינטרסים, זה לא רק אינטרסים
59:18הם גם עובדים את השם קצת אבל אנחנו רוצים קצת יותר מה הכל, good is good, בסר is besser יותר טוב, זה הכל מה הכל, זה רוצים יותר טוב, לא ויש גם דבר כזה שבלי, רק אין ירד אלוקים במקום הזה ועוד מעט יש באמת מקום שזה יכול להתארדם מאוד תמושכן, נכון? כמו שאומרים בעולם אבל אין ספקה, או בעדה אבל בסוף אנשים טובים היום זה לא נתנים מהיום כי בדורות האחרונים יש עולם מבער זיכוח, באמת מה שנקרא היום ג'ודאיו קריסטיין מה אלה? קובה אז תיקח אותם לפינות לקצה, אז שם אתה תגלה את הגסות אבל בסדר, נכון
1:00:09כל המשפל שם הוא כל מרשע זה בדוגמה, זה באמת המקומות הכי תאומים שתקחים בן אדם זהו, מרוממים אותו שומעים לו גלימה אתה יודע מה היה בואי ניקח אותך, נשים לך גלימה ניתן לך אוטוריטה זה תפוק לך את הראש בוא אור מה אתה בלי זה רק שים כזה מול העיניים שבידי יעדת סיידנו נכרעין נכרעין
לחשוב
אין כאן תשובות נכונות. כתבו לעצמכם, במילים שלכם.
ההתקדמות וההערות שלך נשמרות רק בדפדפן הזה, במכשיר הזה. הן לא נשלחות לשום מקום, ואף אחד אחר לא רואה אותן. ניקוי נתוני הדפדפן ימחק אותן, ולכן כדאי להוריד עותק מדי פעם.
לכל ההערות במחברת