אם נוח לך מדי - משהו פה לא בסדר
תקציר
סיום החלק השני של הספר – למה עובדים על התגובה "למפרע", ולמה התגובה הנכונה היא תמיד הפוכה ב־180 מעלות מהנוח והמתבקש
הרב אפרים ארנברג חוזר לשאלה מהשיעור הקודם: למה הספר "לצוד פרות קדושות" בנוי סביב התגובה שלי אחרי מעשה, אחרי ש"מצאתי את עצמי" כועס, צועק או מצליח? הוא נותן שתי סיבות. הראשונה מעשית: את מה שקורה "מעצמו" אי אפשר לתפוס לפני. השנייה מהותית: המטרה היא לכייל מחדש את המנגנון שמייצר את החוויות, ולא רק לשנות את התוצר הבא. מכאן הכלל של כל הספר, ובלשון החסידות "אתהפכא": תיקון אמיתי הוא תמיד קונטרה־אינטואיטיבי, כמו תרגיל כושר שהוא בהגדרה לא נוח. היישום הראשון הוא הכלל ה"אירוני": להגיב לטוב כמו שאנחנו מגיבים לרע, ולהגיב לרע בנונשלנטיות שאנחנו מגיבים בה לטוב. השיעור נגמר בתובנה המעשית: "אם נוח לך מדי – קום".
מהלך השיעור
חזרה: "מצאתי את עצמי" – החיים למפרע (00:00)
- החלק השני של הספר כולל את הפרקים "ברירת מחדל", "חיים למפרע" ו"הפוך". השיעור ממשיך את מה שנאמר בשבוע שעבר. (00:16)
- הציור בספר מתמקד בלהגיב אחרי מעשה: התעצבנתי, התאהבתי, התרגשתי – כי משהו קרה לי עכשיו – ואיך אני מגיב לזה. (00:42)
- בפשטות זה "מדרגה מתחת לתניא": הבינוני בתניא הוא מי שלא נופל. כאן מקבלים כעובדה שיש נפילות ושאנחנו תופסים את עצמנו רק אחרי. (00:59)
- התופעה הפסיכולוגית האופיינית ביותר לכל בני האדם: "מצאתי את עצמי". אני מוצא את עצמי מתעצבן, צועק, שובר צלחת, וכל אחד לפי מידת הקיצוניות שלו. (02:01)
- רגע המודעות או הבחירה מופיע תמיד בשלב שני. זה משקף אימפולסיביות או "עודף לגיטימציה": יש פלח באישיות גס מספיק כדי לפרוץ החוצה. (03:00)
- אבל הכול יחסי: גם הבינוני, שלא צועק ולא מרביץ ואולי אפילו לא שוקע במחשבות, עדיין חווה רגשות שקורים מעצמם. לכן העיקרון של הספר – להגיב לחלק שקורה מעצמו – נכון לצדיקים, לבינונים ולרשעים. (04:06)
- הבינוני חוסך לסביבה שלו הרבה עוגמת נפש. זה דבר גדול, אבל מבחינה מהותית גם הוא בסוף מגיב. (04:38)
הסיבה הראשונה: אילוץ מעשי (05:34)
- אם יש באישיות חלקים שאני חווה כקורים מעצמם, אין לי מה לעשות איתם לפני שהם קורים. (05:44)
- דוגמה: אדם בא לרב, ליועץ או לפסיכולוג ואומר בכנות "אני כל הזמן מתעצבן, אני לא מצליח לא להתעצבן". הוא לא מצטדק. הוא באמת רוצה לפתור את זה. (05:58)
- זה דומה ל"התמכרות" – לא להרואין או לאלכוהול, אלא התנהגות כפייתית נורמטיבית, שלא שולחים בגללה לקליניקה. אבל יש לה מחירים ביום־יום: האישה והילדים סובלים. (06:38)
- הרבה אנשים שקוראים תניא מרגישים שהבינוני רחוק מהם: "שיקול הדעת שלי מתחיל רק אחרי שכבר התרסקתי". (07:21)
- הרב מדגיש: זה לא דיון פילוסופי על בחירה חופשית אלא דיון מעשי. בחוויה שלי "התעצבנתי", "נכנס בי איזה שד", ולא החלטתי לכעוס. (07:48, 09:07)
- דוגמה מהרמב"ם: מותר להראות פנים כועסות כדי לחנך את הילדים. אבל האדם המצוי לא יושב ושוקל אם עכשיו להראות פנים כועסות. הוא פשוט מתעצבן, "זה בא בטבעי". (08:24)
לא כל תגובה עדינה היא תיקון (10:03)
- הרב מזכיר שיש הבדלים גדולים בין אנשים ובין תחומים: יש מי שלא יתפרץ החוצה. (10:03)
- דיון עם המשתתפים על אירופה: יש עמים שכבר שני דורות לא יודעים להילחם ולא יודעים להגן על עצמם. אחרי שתי מלחמות עולם ו־80 מיליון הרוגים הם נכנסו ל"פולחן של פציפיזם", ועכשיו הם "טרף קל". (10:16)
- המסקנה: לא מספיק להגיב, צריך להגיב נכון. לא כל מה שמעדן את הכעס הוא בהכרח מוצלח. (11:10)
- הרב מספר על יהודי ששאל אותו לפני יומיים על שיטה פסיכולוגית מסוימת שעובדת על מנגנונים כאלה. התשובה: ברמה הפסיכולוגית זה אותו דבר כמו באירופה – התגובה דומה למשהו מתוקן, "אבל היא באמת מסרסת את הנפש". (11:44)
- הגרמנים היו העם המשכיל והנאור ביותר. ההתנהגות החיצונית, ה"קוסמטיקה", לא תמיד מעידה על תיקון. (12:24)
- שאלה שאוהבים להביא בחסידות: מה יותר גס – מי שזולל, כמו עשו ש"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", או מי שמוכן לאכול רק בכפית של כסף, "איסטניס" בלשון הגמרא, שרגיש כל כך לעצמו? (12:56)
- בשיחה מובא משפט שמיוחס לגאולה כהן: אם הערבים יקבלו כאן שלטון, "עוד נתגעגע לסטריליות של תאי הגזים". הרב מזכיר את מה שחווינו בשבעה באוקטובר, ומסכם: לא מזה ולא מזה – צריך לעקור את כל הרוע הזה. (13:44)
הסיבה השנייה: לכייל את המנגנון, לא רק את התוצר (14:31)
- סיכום: לכל אחד יש פלחים באישיות שבחוויה שלו קורים מעצמם, ושעליהם הוא רק יכול להגיב. הספר כתוב לאדם המצוי. (14:31)
- גם הטוב נכלל בזה: אני מוצא את עצמי מצליח ומשיג. אחד החידושים של הספר הוא שצריך ללמוד להגיב גם לטוב. (15:13)
- מעבר לאילוץ: אני לא רוצה רק להפסיק לכעוס עכשיו. אני רוצה לכייל את המנגנון כדי שלא "אמצא את עצמי" שוב. מי שאומר "התעצבנתי" מחפש מענה להתעצבנות, לא רק לעצבים. (15:53)
- לכן חשוב יותר איך אני מבין את מה שכבר קרה מאשר איך אני מנסה להפיק את התוצר הבא. כל ניסיון "קדימה" לוקח את הנתונים הקיימים ומנסה להסיע אותם. (16:36)
- משל מרוצי פורמולה: אפשר ללחוץ על הגז כמה שרוצים, אבל מדי פעם עוצרים בצד ומחליפים צמיגים, וזה משתלם יותר מלחוץ על הגז כל הזמן. השעון ממשיך לרוץ, ובכל זאת מי שמוותר על העצירה מפסיד. (17:06)
- הנמשל: יש עבודה של "אל תכעס", אבל המוקד של הספר הוא לעצור את הרכב בצד, לפתוח את מכסה המנוע ולבדוק "למה מראש". (17:38)
- דוגמה: אנשים אומרים "אין לי זמן לקרוא ספרים", אפילו ספר קצר. יהודי שרוצה לעזור להפיץ את הספר אמר שהוא נראה נחמד עם תמונות, אבל הוא ספר קשה. הרב ענה: "זה הכי חביב שאני יודע", ומכאן מישהו אחר צריך לקחת את המקל. (18:51)
- לתפוס למפרע זה לא רק אילוץ. הדיון הוא על המנגנון ולא על התוצר: "מה הביא אותי עד הלום?" – ולכייל שם מחדש. (19:35)
אתכפיא ואתהפכא (19:49)
- כלל האצבע של כל התגובות נקרא בחסידות "אתהפכא" – התהפכות. כך נקרא כל תהליך תיקון בחסידות, בתניא ובספרים אחרים. (20:02)
- בן הזוג של המושג הוא "אתכפיא". הסבר אחד: אתכפיא היא להסיט בכוח את התוצאה הבאה ("החלטתי שאני לא אתעצבן"). אתהפכא היא לכייל מחדש את המנגנון, כך שהוא יפיק מעצמו פלט הפוך. (20:25)
- בחסידות אתהפכא גבוהה מאתכפיא. אתכפיא היא שלב ביניים, וכל תכליתה להגיע לאתהפכא. (21:08)
- הסבר נוסף: מלאכותי מול טבעי. אתכפיא היא כפייה מלאכותית, ואתהפכא היא שהדבר נהיה הטבע שלי. (21:22)
- משתתף מביא דוגמה מהציבור: להיכנס למערכות ולהשפיע מבפנים (אתכפיא) מול מהפכה שהופכת הכול. הרב: יש אמת בגישה שפוליטיקה היא "מלאכת האפשרי" והפשרות. מי שדורש שהכול יהיה מושלם כנראה ישב בצד. (21:42, 23:36)
- אין באים לבטל את האתכפיא: לפעמים צריך לשתוק. משל: אם לא אשטוף כלים עד שארצה מעצמי, "אנשים ימותו מסלמונלה". אבל אתכפיא היא תמיד שלב ביניים והכרח, והתכלית היא אתהפכא – מהפך של 180 מעלות. (23:47)
תיקון הוא תמיד קונטרה־אינטואיטיבי (24:18)
- כלל האצבע של הספר: מה שנרצה לחולל ברגע העבודה יהיה תמיד הפוך ב־180 מעלות מהאינטואיציה הקיימת. (24:24)
- הסבר "טכני": הנפש זורמת לכיוון מסוים. אם קורים לי דברים שאני לא מרוצה מהם, יש כשלים באלגוריתם שמסיע אותי. כדי לתקן אותם צריך לחולל תהליכים הפוכים לתהליך הנוכחי. לכן התיקון הוא מובנה, "מכני כמעט". (24:44)
- הרב מספר שהייתה תקופה שרצה לקרוא לספר "קונטרה־אינטואיטיבי". (25:13)
- משתתף מעיר שהמילה המדויקת היא אימפולסיביות ולא אינטואיציה. הרב מנסח: אם הזרימה הנוכחית מביאה תוצר שלא מרוצים ממנו, אי אפשר לשנות אותו בלי לעשות משהו שנוגד את מה שהפיק אותו. (25:28)
- משל תרגיל הכושר: ההגדרה הטכנית של תרגיל כושר היא למתוח את עצמי בצורה לא נוחה. לעשות מה שנוח זו ההגדרה של לא לעשות כושר. כך גם בנפש: אי אפשר להפיק תוצר שונה מהותית בלי להתעמת עם האישיות. (25:47)
- "אם נוח לך" – לא בהכרח זה לא עוזר, אבל "זה לא משנה". שיעור שבו כל מה שנאמר מתאים לך אוטומטית יכול להעצים ולעודד, וזה טוב. אבל לשנות פירושו בהגדרה להתעמת. (26:42)
2% חומר פעיל: מקום החיזוק ומקום השינוי (27:19)
- הספר לא שולל את הצורך לעודד ולחזק. יש אפילו יותר מקום בחיים לחזק ולתמוך, ורק קצת מקום לשנות. הספר, וגם החסידות במידה רבה, עוסקים ב"קצת" הזה. (27:19)
- משל התרופה: על העטיפה כתוב שיש בה כ־2% חומר פעיל. השאר הוא צבע מאכל, מעטפת, נפח וסירופ – כדי שאפשר יהיה לבלוע. (27:56)
- משל מאמן הכושר: הגדרת התפקיד שלו היא "להתעלל בך" כמה שיותר. כדי שתסכים, הוא מחבק ומחמיא. אם תוציא את 2% האתגר – אפשר לפטר אותו. אבל בלי העטיפה לא תהיה מוכן לבלוע גם את ה־2%. (28:19)
- הרב מצביע על משפטי עזרה עצמית מוכרים. "תאהב את עצמך" – כבר ירד. "כל שינוי מתחיל בהחלטה" – הספר אומר הפוך: ההחלטות שלך הן חלק מהטייס האוטומטי. מתעצבן, מחליט שלא יתעצבן, ושוב מתעצבן – "זה חלק מהעסק". (29:22)
- 98% תמיכה וחיבוק הם אמיתיים וצריך אותם. גם בשיעור הזה יש "קבוצת תמיכה רצינית", והתמיכה מאפשרת את הקצת. (30:19)
- מי שקורא רק את הספר עלול לחשוב שהוא טוען שצריך 100% חומר פעיל. "ממש לא": הספר פשוט עוסק ב־2% האלה. (30:50)
- חבר אמר לרב "עבדת עלינו": יש פרה מצחיקה ותמונות, אבל כל מה שכתוב מטלטל. הרב מודה שאולי צריך לכתוב בעדינות רבה יותר, אבל כך זה גם בנפש. (31:14)
איך הספר בנוי (31:44)
- המטרה המובנית: לחולל בנפש תגובה הפוכה ב־180 מעלות מהנוח והמתבקש. (31:44)
- שלבי העבודה: לזהות את הנוח והמתבקש; להבין את הרציונל – למה אני מגיב כמו שאני נוטה להגיב; לראות איך התגובה הזאת ממשיכה ומחזקת את הכשלים שהביאו אותי למצב הנוכחי. (31:56)
- תחשבו על האישיות כמו מנגנון מכני: אם הוא נוסע על אלגוריתם מסוים, כל הפלט שלו הוא "אותו דבר". (32:17)
- דוגמה: מי שהדפוס שלו בבית הוא להתעצבן ואז להצטער, שוב ושוב. אף על פי ששתי התגובות נראות שונות, שתיהן כנראה פלט של אותו מנגנון. לכן התיקון כרוך תמיד בלעשות הפוך – הפוך מזה והפוך מזה. (32:28)
- אחר כך לראות איך מחוללים תגובה קונטרה־אינטואיטיבית "במינונים קטנים", שמכיילת את המערכת בכיוון ההפוך. (33:30)
- אם יש כותרת נוספת לספר, היא "הפוך": המילה החשובה ביותר בספר. להתנהל הפוך זו אתכפיא; להפוך את המערכת זו אתהפכא. (34:02)
הכלל: להגיב לטוב כמו לרע, ולרע כמו לטוב (34:25)
- יש שתי מערכות: איך אני מגיב באופן ספונטני לטוב שאני מוצא את עצמי עושה, ואיך אני מגיב ללא טוב. (34:30)
- המסקנה בצורה "אירונית": הדרך שבה אני מגיב לטוב היא הדרך שבה רצוי שאגיב לרע, וכמעט אחד לאחד – הדרך שבה אני מגיב לרע היא הדרך שבה כדאי לי להגיב לטוב. (34:51)
- התגובה הספונטנית לטוב היא נונשלנטיות: אני מקטין את הטוב ומחליק אותו. כשמחמיאים לי: "שום דבר, זה כלום". על "תודה" אני עונה "אין בעד מה". גם בפנים אני לא נעצר על הטוב, אלא זורם הלאה. (35:22)
- אפשר לנסח את הסיבה בשתי דרכים. ניסוח "אלים": האדם רוצה לשדר לעצמו ולכולם שהטוב שלו טבעי ומובן מאליו. ניסוח פשוט יותר: אף אחד לא מתכנן את זה; אנחנו פשוט מכוילים כך, "פלונטר" שאנחנו תקועים בתוכו. (36:11, 37:51)
- "כל מה שכתוב פה צריך לראות בעין תמימה." למה אמא לימדה אותנו לומר "אין בעד מה"? למה כל התרבות כזאת? כי כולנו רוצים להסתכל על הטוב כטבעי, מובן מאליו ואופייני, ולשם כך מתייחסים אליו בנונשלנטיות. (36:56, 37:18)
- התגובה הסטריאוטיפית לרע היא הפוכה: תופסים את הראש, "איך עשיתי את זה, זה כל כך לא מתאים לי", מזדעזעים, שוקעים בזה ומחפשים אשמים – מאותה סיבה: זה "לא אופייני לי". (38:03)
- שתי התגובות, לטוב ולרע, הן ביטוי של אותו אלגוריתם ואותה מערכת מכוילת. (38:27)
- ההיפוך: כשעושים טוב – לתפוס את הראש, להזדעזע, "איך עשיתי את זה", ולמצוא את כל הגורמים "שאשמים בהצלחה". כשעושים רע – להגיב בנונשלנטיות הלא־מתפעלת שאנחנו מגיבים בה לטוב. (38:35)
- זה מאוד לא טבעי, ממש 180 מעלות מהטבע של האדם, ולכן עושים את זה "טיפין טיפין": קודם לשים לב לתגובה הספונטנית, ואחר כך למתוח את האישיות לאט לאט בכיוון ההפוך, כמו תרגיל כושר. (39:10)
- הכלל הכללי מצחיק במכוון. בפרקים עצמם הוא מפורט יותר. (39:31)
- תוכנית ההמשך: קודם לזהות בפרטיות את דפוסי התגובה לטוב ולהפוך אותם, ואחר כך את דפוסי התגובה לרע. בכל פעם לבחון מה ברירת המחדל מחוללת באישיות ובמציאות, ואיך ההיפוך "יבריא את המטבוליזם" ויתקן את הכשלים. (39:43)
מתי מגיע התרגיל המעשי (40:25)
- משתתף שואל על שיעורי בית. הרב מספר שכאשר הכניס את הספר ל"קלוד" ול"חבר'ה", כולם העירו שהתרגיל המעשי הראשון מופיע רק אחרי רבע ספר. בהתחלה היה בספר תרגיל, אבל הוא הוציא אותו, "כי זה סתם היה שקר". (40:35)
- בספר יש שבעה או שמונה קטעים בשם "מה עושים עם זה". הראשון נמצא בסוף חלק ד', בעמוד 61 (הרב אמר תחילה חלק ג' ותיקן את עצמו). (41:11, 41:42)
- בינתיים ההנחיה היא רק לשים לב. (41:58)
"אם נוח לך מדי – משהו פה לא בסדר" (42:02)
- משתתף מנסח את התובנה: אם נוח לי, זה סימן לא טוב, וצריך לעשות משהו. הרב מסכים: זו תובנה נכונה, לא רק באישיות אלא גם בגוף ובהתנהלות. "אם הכול טוב – סימן שהכול לא בסדר". (42:02)
- סיפור מכינוס השלוחים: שליח טען בפני הרב שרוצים שהיהודי שמגיע יקבל הכי טוב והכי נוח. הרב ענה: ברור שצריך מיטה נוחה ואוכל טעים וסבר פנים יפות. אבל אם יהודי שדעותיו הפוכות לשלך עבר שבוע של שיחות עומק בביתך, ויצא ושום דבר "לא גירד אותו" – זה לא נראה סביר. השליח לא אהב את זה, והרב מבין אותו. (42:22)
- הרב לא מחפש לעצבן אנשים. אבל אם אין שום דבר מר בתרופה, "יכול להיות שאין שם תרופה", רק סירופ עם סוכר. תרופה לילדים בטעם תות עדיין יש לה טעם לוואי; לארטיק אין – ובאמת הוא לא תרופה. (43:37)
- כמו בחדר כושר: פרסומת למכשיר ש"בלי שום מאמץ" עושה הכול – משהו באינטואיציה אומר שזה שקר. משתתף מעיר שגם "אי־מאמץ" מאמץ משהו בגוף, את הכבד או את הכליות. (44:18)
- שיחה קלה על ימות המשיח: אולי אז לא יהיה צורך בחומר פעיל, או שפשוט ניהנה מהחלק הזה. (44:51)
כיף הפוך וסיום (45:27)
- העבודה הזאת לא חייבת להיות לא כיפית. כמו אתלט שנהיה "מכור" לריצה. גם הלימוד כאן, כבר 15–16 שנה, "מאוד כיף"; "לצחוק על הישות זה כיף". (45:27)
- הנפש יודעת להתמכר גם למה שמזיק לה. מי שמחליף את כל הדיאטה ואוכל רק בריא – אחרי שנתיים לא יוכל לגעת בקוקה קולה. "זה לא שזה לא כיף, חס ושלום – זה רק כיף הפוך, כיף טוב." ובחיוך: "אתכפיא זה מלשון כיף". (45:57)
- הרב מבטיח להמציא תרגיל לשבוע הבא, אף על פי שהוא לא כתוב בספר. בינתיים התרגיל: אם נוח מדי, צריך להתחיל להסתכל ימינה ושמאלה – "אם נוח לך מדי, קום". (46:25)
- סיפור אישי מהשיקום אחרי הניתוח של הרב: לצוות היו חולצות כמו בסוף קורס, ועליהן כתוב "מי שרוצה לעמוד – שיקום". המשפט "תפס אותו מאוד חזק". (46:50)
- ברכת הסיום: "שנזכה לקום בחיים". (47:22)
התובנות המרכזיות
- עובדים על התגובה, כי שם יש לנו נקודת אחיזה. את מה שקורה "מעצמו" אי אפשר לתפוס לפני. זה נכון לכל אחד – לצדיק, לבינוני ולרשע – כל אחד ברמה שלו. (05:34)
- המטרה היא לכייל את המנגנון, לא רק לשנות את התוצר הבא. כמו עצירה בפיט־סטופ: לפתוח את מכסה המנוע ולשאול "מה הביא אותי עד הלום" משתלם יותר מלחוץ על הגז. (16:36, 17:38)
- לא כל תגובה מעודנת היא תיקון. ריסון שנראה מתוקן יכול "לסרס את הנפש", כמו הפציפיזם של אירופה. ההתנהגות החיצונית לא תמיד מעידה על המהות. (11:10, 11:44)
- אתכפיא היא שלב ביניים; התכלית היא אתהפכא. כפייה מלאכותית נחוצה לפעמים, אבל התיקון השלם הוא כשהתגובה ההפוכה נהיית טבע. (21:08, 23:47)
- כל תיקון הוא קונטרה־אינטואיטיבי. אם הזרימה הנוכחית מפיקה תוצר לא טוב, אי אפשר לשנות אותו בלי לנגוד אותה. כמו בכושר: מה שנוח לא משנה. (24:24, 25:47)
- שתי תגובות "הפוכות" יכולות לבוא מאותו מנגנון. להתעצבן ואז להצטער, להחליט ואז ליפול שוב – הכול פלט של אותו אלגוריתם, ולכן צריך להפוך את שניהם. (29:48, 32:28)
- להגיב לטוב כמו לרע, ולרע כמו לטוב. בדרך כלל אנחנו מחליקים את הטוב ("אין בעד מה") ומזדעזעים מהרע. הכיוון הוא להתפעל מהטוב ולחפש את גורמיו, ולהגיב לרע בנונשלנטיות – טיפין טיפין. (34:51, 38:35)
- אם נוח לך מדי – משהו פה לא בסדר. 98% תמיכה וחיבוק הם הכרחיים, אבל בלי 2% של "חומר פעיל" מר אין כאן תרופה. (42:02, 43:37)
מקורות שהוזכרו
- ספר התניא – הציור של הבינוני, שאינו נופל ואינו מתפרץ החוצה. (00:59, 03:52)
- הרמב"ם – מותר להראות פנים כועסות כדי לחנך את בני הבית. (08:24)
- עשו: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" – כדוגמה לגסות של זלילה, בשאלה שמביאים בחסידות (זיהוי לא ודאי). (13:12)
- הגמרא – המושג "איסטניס", כדוגמה לגסות של רגישות־יתר לעצמו. (13:22)
- משפט שמיוחס לגאולה כהן על "הסטריליות של תאי הגזים" (זיהוי לא ודאי). (13:44)
- המושגים בחסידות "אתכפיא" ו"אתהפכא". (20:02)
- המאמר "פרק בעבודת ה'" – המבנה של תגובה לטוב ותגובה לרע. (19:54)
- האמירה שפוליטיקה היא "מלאכת האפשרי", בשם בצלאל סמוטריץ' (זיהוי לא ודאי). (22:23)
- כינוס השלוחים – שיחה עם שליח על אירוח נוח. (42:22)
לקחת הלאה
- לשים לב לתגובה הספונטנית שלך לטוב ולרע – בינתיים רק לשים לב. (39:19, 41:58)
- להשתמש בנוחות כסימן אזהרה: "אם נוח לך מדי – קום", ולהתחיל להסתכל ימינה ושמאלה. (42:02, 46:36)
- לעצור לפעמים "בצד הדרך" ולשאול למה אתה מתעצבן, ולא רק להחליט שלא תתעצבן. (17:46)
- לדעת שהקטע המעשי הראשון בספר, "מה עושים עם זה", נמצא בסוף חלק ד', בעמוד 61. הרב הבטיח לתת תרגיל בשבוע הבא. (41:42, 46:28)
- לנסות במינונים קטנים להגיב לטוב בהתפעלות, ולרע בנונשלנטיות. (38:35, 39:16)
ציטוטים בולטים
- "התגובה היא לא נכונה. היא דומה למשהו מתוקן, אבל היא באמת מסרסת את הנפש." (12:08)
- "שיש משהו מובנה, מכני כמעט, שתיקון הוא תמיד קונטרה־אינטואיטיבי." (25:04)
- "לעשות מה שנוח זה ההגדרה של לא לעשות כושר." (25:58)
- "אם אתה לא טועם את כל התרופה ואין שום דבר מר, אז יכול להיות שאין שם תרופה." (43:41)
- "זה לא שזה לא כיף, חס ושלום, זה רק כיף הפוך. זה כיף טוב." (46:04)
רעיונות מרכזיים
עובדים על התגובה שאחרי
5:34את מה שקורה בנו מעצמו אי אפשר לתפוס לפני שהוא קורה. לכן הספר מתמקד באיך מגיבים אחרי שמצאנו את עצמנו כועסים, צועקים או מצליחים. זה נכון לכל אדם, כל אחד ברמה שלו.
לעצור בצד ולכייל את המנגנון
17:06המטרה איננה רק לשנות את התוצאה הבאה, אלא לכייל מחדש את המנגנון שמייצר את החוויות. כמו במרוץ מכוניות, עצירה בצד להחלפת צמיגים משתלמת יותר מלחיצה בלתי פוסקת על הגז.
אתכפיא היא שלב, אתהפכא היא התכלית
21:08אתכפיא היא להסיט בכוח את התוצאה, ואתהפכא היא לכייל את המנגנון כך שיפיק מעצמו פלט הפוך. לפעמים צריך אתכפיא, אבל היא תמיד שלב ביניים בדרך להיפוך שנהיה טבע.
תיקון אמיתי הוא תמיד הפוך
24:24אם הזרימה הנוכחית של הנפש מביאה תוצאה לא טובה, אי אפשר לשנות אותה בלי לפעול נגדה. כמו בתרגיל כושר, מה שנוח לא משנה.
שני אחוזים של חומר פעיל
27:56בתרופה יש כ־2% חומר פעיל, והשאר עטיפה שמאפשרת לבלוע. הספר לא שולל תמיכה ועידוד, שתופסים בחיים את רוב המקום. הוא פשוט עוסק בחלק הקטן שבאמת משנה.
להגיב לטוב כמו לרע, ולרע כמו לטוב
34:51את הטוב שלנו אנחנו מקטינים בנונשלנטיות, ומהרע אנחנו מזדעזעים. שתי התגובות באות מאותו מנגנון. הכיוון הוא להפוך אותן, טיפין טיפין.
אם נוח לך מדי, משהו לא בסדר
42:02נוחות מלאה היא סימן שאולי אין כאן חומר פעיל. בלי שום טעם מר, ייתכן שאין כאן תרופה. ובלשון הרב: אם נוח לך מדי, קום.
תמלול
חזרה: "מצאתי את עצמי" – החיים למפרע
0:00שבוע שעבר דיברנו על... התחלנו את החלק השני של הספר. דיברנו על למה זה מסודר סביב תגובות. אמרנו שבפשטות, כי היום נוסיף לזה עוד נדבך, כי אם אני לא תוהה בחלק השני יש שתי פרקים. יכול להיות? כן, זה נקרא בריאת מחדל, וחיים למפרע, והפוך. אוקיי, בסדר.
0:27אז על שני הנקודות הראשונות דיברנו, העיקר העבור שרצינו להגיד שבוע שעבר, במגמה של השיעורים שלנו פה זה לחבר בעיקר לתניה, אז העיקר העבור שרצינו להגיד שבוע שעבר זה שעל אף שהמבנה הזה, כמו שהציור הזה שאני מתמקד בלהגיב, או נגיד את זה בצורה יותר פרטית, אני מתמקד בלהגיב לאחרי מעשה. כלומר עכשיו התעצבנתי או התאהבתי או התרגשתי כאילו משהו קרה לי עכשיו איך אני מגיב לזה אמרנו שהציור הזה בפשטות זה כאילו מדרגה מתחת לתניה כי הפשט בתניה של הביונגנית זה שהוא אחד שהוא לא נופל
1:09אז אם אנחנו עכשיו מדברים על שעיקר העבודה זה איך אני מגיב אחרי מה שאנחנו כאילו ויתרנו על איזה לא יודע אם ויתרנו אבל קיבלנו כעובדה מוגמרת שיש נפילות שאנחנו תופסים את עצמנו לאחרי מעשה ומה שדיברנו שבו השעבר זה לשים לב שאומנם זה נכון כמו שמתניה באמת, הציור שאני לא תופס את עצמי אחרי אלא אני כאילו לא מגיע לנפילה אבל שאם מציירים את זה במשקל הזה אמרנו שזה כמו ספר של רשעים שזה באמת זה וורד נכון כלומר שהעבודה של פרק ורד השם או הציור של הספר זה כתוב זה פרופורציות שיותר קרובות אלינו
1:46כמו שאנחנו אנשים שיש לנו יש לנו פלחים נרחבים באישיות שנחווים במילה אחת מה שניסו למצא הרשום השעבר מה זה התופעה הזאת מה שגרנו פה חיים למפרע שזו התופעה אולי הכי מאפיינת פסיכולוגית של כולנו, של כל בני אדם המצויים שאנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציות אולי אחד הדברים הכי חשובים הכי רלוונטיים להבין את הראש של הספר איך אני ניגש לעבוד עם החיים שלי אז התופעה אולי הכי בסיסית זה עצם הפנומנן הזה שאני מוצא את עצמי בסיטואציות כל החיים פתאום אני, כמו הביטוי הזה מוצא את עצמי, מצאתי את עצמי
2:30אז זה מילים שמתגלגלות לכולנו על הנשון כל הזמן אז כמו שאמרנו קודם התעצבנתי, התרגשתי, התפעלתי אולי אפילו יותר מזה לא רק שבתוך הנפש התרגשתי אלא גם בגלל שהתפעלתי אז גם צעקתי או שברתי צלחת או פתאום מצאתי את עצמי עומד מעליו וחובט בו כל אחד לפי גודל הקיצוניות אבל העצם התופעה הזאת היא שאני מוצא את עצמי אחרי, כלומר שהרגע של המהירות שנקרא לזה המודעות או הבחירה הרגע הראשון שאני יכול לתפוס את עצמי תמיד מופיע לי בשלב שני נקרא לזה בשלב מאוחר יחסית
3:14יש חלק שקרה, יש חלק שלא קרה, הדבר הזה, מה שהוא משקף, זה בעיקר את האימפולסיביות, או העודף לגיטימציה, שכאילו, למה אני מתעצבן, למה אני מוצא את עצמי צועק, אז מה שקודם, יש איזה מצב צבירה שקודם תמיד לסיטואציות האלה, שבו אני תופס את עצמי בצורה כזאת, היא שלגיטימי לי להשפריץ את מה שעובר עליי, ורז אני רק תופס את עצמי אחר כך, כלומר, זה שזה קורה ככה, זה בגלל שיש איזו שכבה, איזה פלח באישיות שהוא גס מספיק או אימפולסיבי מספיק לפרוץ החוצה.
3:52וכמו שתראו, בטניה באמת הציור שבין אולי זה אחד שבאמת אין לו, הוא לא ככה. כלומר, האישיות שלו היא מעודנת מספיק שזה לא קורה. ומה שיוספנו שבוע שעבר, לא נחזור על הכל, רק שזה, הכל יחסי. זה היה עיקר עבור. מה כוונה הכל יחסי? זה לא קורה בחוצה, אבל יש הרגעת. זה בדיוק משהו שאני רואה, שהכל יחסי. כלומר, שהכל תלוי לאיפה אתה שם את המרומטר שלך. באמת הציור שאתה, אחד שהוא תופס את זה, זה לא קורה בחוץ. כמו שאמרת, אני לא מרביץ, אני לא צועק. אולי אפילו אפשר להגיד עוד יותר,
4:27אולי אני אפילו לא שוקע במחשבות, תור דניאל תופס. אבל זה לא אומר שזה לא גועש בחוויה. רק זה לא בא לידי ביטוי כלפי חוץ. שזה כמובן דבר מאוד גדול. קודם כל, הפשט הכי פשוט זה שזה חוסך לכל מי שמסביבי הרבה רוגבת נפש אם אני לא מתפרץ אז לך זה נורא נחמד, קודם כל כי לא מתפרצים עליך, גם לי זה נורא נחמד אבל גם לסביבה שלי זה מאוד נחמד אז זה הפשט של הביוני בטניה, אבל אמרנו שמבחינה מהותית גם הביוני הוא בסוף מגיב, גם אצלו יש חלקים בנפש שקורים מעצמם הם לא גולשים החוצה, זה לא גס
5:04זה לא עד כדי כך, אבל גם החוויה, התחושה היא עדיין קוראת מעצמה. כל... למה אמרנו את כל זה שבוע שעבר? בעיקר בשביל להסביר שהציור שמובנה פה בספר, שעיקר עמיקות של האדם זה להגיב, זה תמיד נכון. זאת אומרת, זה נכון גם לצדיקים, גם לרשאים, גם לבעידונים. כל אחד צריך תמיד להגיב לאותו חלק בעצמו שקורה כאילו מעצמו. שהוא חווה... בחוויה שלו קורה מעצמו. הרגע של הבהירות, יש פה שתי טענות, זה מה שכתוב בספר גם, וזה מה שעיום אני רוצה לחדד, שיש פה שתי סיבות או שתי עקרונות.
הסיבה הראשונה: אילוץ מעשי
5:44אחד זה פשוט אמירה הכי פרקטית בעולם. הפרקטית, אתה לא יכול לעשות כלום לפני זה. כלומר, אם יש חלקים על אישיות שאני חווה אותם כאילו הם קוראים לעצמם, אין לי מה לעשות עם זה. וככה האדם גם מרגיש. האדם מגיע לרעב או ליועץ, הוא אומר, למה אתה כועס? אני לא יודע, התעצבנתי. אני מתעצבן, למה אתה מתעצבן בבדל? אני מתעצבן, אני מוצא את עצמי, עכשיו כך הוא אומר את זה בכנות, הוא לא רק מצדיק, הוא לא בא להצטדק
6:14הוא פשוט עובד, הפוך, יכול להיות אפילו הרבה פעמים זה הפוך, שהאדם בעצמו מגיע לפסיכולוג, לדוקטור, ואומר אני לא יודע מה לעשות, אני כל הזמן מתעצבן, אני לא מצליח לא להתעצבן והוא בעצמו רוצה לפתור את זה והוא מתלונן שאני לא אני לא רוצה אבל אני כל הזמן בכל זאת מוצא את עצמי מתעצבן או מתרגש או מתפעל או לא יודע יותר מזה אני במילים מה שהיום קוראים מכור אבל לא מכור לא חבר מכור להירואין או לאלכוהול אני מכור להתעצבן אני לא כמה מכור שאני מרגיש שזה התנהגות compulsive behavior
6:52זאת אומרת זה התנהגות כפייתית אני לא, עכשיו לכולנו יש, אצל רומנו, בתקווה, זה דברים מספיק נורמטיביים שזה לא נקרא להיות מחור, לא שולחים אותך לקליניקה בגלל זה, אבל אשתך והילדים מסתום מסובלים, כלומר, יש לזה מחירים בחיים ביום יום. אז בענם הוא, הסיבה הראשונה שאנחנו רוצים לתפוס את הרגע שאחרי, זה קודם כל סיבה פרקטית, כי באמת החלק שלפני אנחנו לא יודעים לתפוס אותו. אז זה לא, לכן באמת הרבה מים שקוראים טניה, זה ציור שהבין אני מצטער לאנשים כמשהו מאוד רחוק,
7:28כי כאילו אני אף פעם לא נמצא שם בכל בר. אני, השיקול דעת שלי מתחיל רק אחרי שכבר התרסקתי, אז אני לא, אז כל הדיור הזה של, שאחד שהוא לא מתעצבן, אני לא יודע, אני כן מתעצבן. יש בי חלק שהוא קורא מעצמו ואני לא מרגיש על כל פנים מבחינה סובייקטיבית, אני לא בהכרח מרגיש שיש לי בחירה בזה. אבל זה לא דיון פילוסופי על בחירה חופשית. זה דיון פרקטי, יש דברים בחיים שאדם חווה אותם הוא לא חווה שהוא בחר בה וככה גם הוא מתנסח אז עובר לי, מולים זה כבר נשמע רחוק אבל גם מתעצבן אתה מוצא לצלחה בבית
8:07יושב עצבני וזה תופס אותך ואתה לא מוצא חיטקס בגלל זה אולי אתה מרים את הכל נכנס לחדר ומקטר וזה כאילו משתלט עליך זה לא שאתה מרגיש אתה לא חווה שישבת ויהיה לך איזה רגע של מתינות שמראת אוקיי עכשיו אני אכעס יש ברמב״ם כתוב שמותר להראות פני כועס בשביל לחנך את הילדים בבית לא בעיה שאנחנו מכירים שצריך עכשיו ליושב האם נכון עכשיו להראות פני כועס זה כמעט מאדם המצוי הוא פשוט מתעצמן באמת הוא לא יושב וקורא ברמב״ם שהוא צריך להראות פני כועס לא צריך רמב״ם בשביל זה זה בא בטבעי מה שנקרא
8:47אני רוצה להגיד אני רוצה לקוות שהבנם המצוי הוא לא חוות בילדים שלו עם מחבט אבל ההרה הלהתעצבן אולי יולדיו יולדים את הכל זה בטח לחוות בלי מחבט אני יודע זה קורה מעצמו בחוויה שלי אני לא בא ליטון עכשיו טענה אונטולוגית שאין בחירה חופשית זה לא קשור אלינו עכשיו בחוויה שלי כשאני אומר התעצבנתי אני מתנסח ככה כי ככה אני חווה את זה ואם היית שואל אותי למה החלטת להתעצבן אז באמת מה אני מרגיש לא החלטתי עד הבא באמת אם אתה שואל אותי אני לא רוצה להתעצבן אבל אני התעצבנתי
9:31כי זה קורה לי כמו נכנס בי איזה שד זה התחושה שלי בסדר כל אחד בתחומים שלו כל אחד בעניינים שלו בתחומים שלו אז זה שאנחנו יכולים לעבוד על הדברים האלה רק למפריע איך אני מגיב לזה שהתעצבנתי זה קודם כל משהו פרקטי שאין לי כל כך את החופש בחירה לפני אין את היישוב הדעת ומתאינות לבוא ולדון לפני זה כי זה קורה, זה דבר ראשון אבל הדבר שני זה משהו יותר ברוטי וזה מה שנדון עכשיו כלומר על החלק הראשון שאמרתי עכשיו וזה מה שדיברנו שמורה שעבר שבאמת פה יש חלוקה גדולה בין אנשים בין תחומים, כלומר
לא כל תגובה עדינה היא תיקון
10:07אחד שבאמת כמו שאני אמרתי הוא לא חובץ במישהו, הוא לא תופס את עצמו זה באמת מצב יחסית לא מאוזן אבל גם צדדים, נגיד, אם נסתכל היום על אירופה, יש שמים שלמים שפה שתי דורות הם לא יודעים להילחם, הם גם לא יודעים להתעצבן. בבית הם בטח מתעצבנים. הם לא ימצאו לעצמם את השקט שגם להגן העצם לא יכולים. אז מה אתה אומר? זה כבר סוג של עבודה. זה טוב או לא טוב? זה לא טוב, זה עבודה שהם עשו שהיא כאילו היא במשהו טוב, אבל היא לא טובה. נכון, מפה זה קרה לאירופה? איך אירופה הגיעה למצב הזה שתי מלחמות עולם
10:48איזה שמונים מיליון ארוגים וזה מספיק וביטש אותם מספיק הדבר זה שהם נכנסו לאיזה פולחן של פציפיסטיות שעכשיו הם טרף קל נכון אוקיי אז זה נכינה מזה אוקיי אז זה רק אומר שמה שאנחנו רוצים להסביר עכשיו זה יותר מסובך זה לא רק שאני צריך להגיב נכון אלא צריך להגיב נכון מסומך להגיב נכון זה צריך לראות שהתגובה נכונה לא כל מה שמאדן את הכעס זה בהכרח נוצלח נכון? נכון? זה השאלה שלנו איך נכון להגיב פנימה על מנת לא לייצר את הדבר הזה זה מה שאמרת עכשיו אני לא רוצה לגלוש לזה זה באמת מאוד עמוק.
11:44בדיוק לפני איזה יומיים דיבר איתי יהודי על שיטה פסיכולוגית בסוימת, שכאילו קצת עובלת על מנגנונים כאלה, ובאמת זה בדיוק משהו צייר, כי הוא שאל אותי מה לא בסדר, מה ההבדל בין זה לבין מה שאנחנו לומדים. אז זה בדיוק כמו שאתה אומר, זה ברמת הפרט, לא ברמת הציבור אירופה. ברמה פסיכולוגית, לא הסוציולוגית, זה אותו דבר. שבאמת התגובה היא לא נכונה היא דומה למשהו מתוקן אבל היא באמת מסרסת את הנפש אז היא נכינה מזה מורכב לא כל תגובה כאילו עדינה היא מתוקנת אוקיי הם היו מאוד משכילים
12:29היום הם מאוד עדינים אז הם היו מאוד מתורבתים נכון הגרמנים היו העם הכי משכיל ונאור ונכון, היא נכינה ואתה, מה זה היא לא אומרת? ההתנהגות החיצונית אומרת הרבה ההתנהגות החיצונית שהיא הייתה רעה מאוד הקוסמטיקה הקוסמטיקה לא תמיד זה כמו שבחסדות אוהבים להביא את מה יותר גס אחד שתורף שררמה או אחד שמוכן לכל רק קו יר עם כפית של כסף מה יותר גס זה מאוד גס זה באמת שאלה מה יותר גס הלעיתות כמו עכשיו הליטייני הליטייני נע מן האדום האדום הזה או שיש אחד שהוא כאילו כל כך פיינשמקר כמו בגמרא איסטניסט
13:24איסטניסט שזה הרבה יותר זה מאוד גס נכון כמו שהוא חי כל כך רגיש לעצמו ש זה גס כי הוא גם לא מוגר יש משפט מפורסם שגאולה כהן אמרה, גאולה כהן דמות חשובה בעם ישראל, עליה שלום, ליגוד ניקית מפה, שהיא אמרה 40-50 שנה שאם הערבים פה בארץ יקבלו את השלטון אנחנו עוד נתגעגע לסטריליות של תאי הגזים בעיר עובד. כמו שלדאבון לב חווינו על בשרינו עכשיו בשביל אוקטובר אז מה יותר גרוע? האם באמת מתגעגעים לסטריליות הגרמנית? לא יודע, לא מתופשך ולא מוקצח לא מזה ולא מזה, צריך להקיע את כל הרוע הזה מאיתנו
14:14אבל זו שאלה, מה עדיף? אז היא אמרה ככה, שאם ייתנו להם רובים אנחנו עוד נתגעגע על הסטריליות הנקייה של הגרמנים יש פרט מצמרח אז איך הגע לשם לכל זה כל זה היה רק בשביל להסביר איך שלמה אנחנו מתמקדים על התגובה כי יש פלחים באישיות בתקווה שהם לא כאלה מזעזעים אבל לכל אחד יש פלחים באישיות שלו שכאילו בחוויה שלו על כל פנים קורים לו ועכשיו הוא רק יכול להגיב אבל חוץ לזה שהוא רק יכול להגיב זה אמרנו שיש רמות צדיק עכשיו נקמר כמה מהאישיות שלי מתגלגלת, בסדר? אבל כל אחד בסוף
הסיבה השנייה: לכייל את המנגנון, לא רק את התוצר
14:55צריך להגיב לאותם חלקים שהוא חווה אותם כקוראים מעצמם. אנשים כירקינו וככה הספר הזה בנוי, כי זה כתוב לבאדם המצוי, אז הכוונה שאני תופס את עצמי עושה משהו. עשיתי משהו בתקווה לא משהו גדול, אבל עשיתי כעסתי, נצבנתי, צעקתי או גם את הטוב שלי זה אחד החידושים פה בספר כמובן שחוצים לאבד להגיב לטוב עוד לפני אחר, אבל גם הטוב, אני מוצא את עצמי שהצלחתי, השגתי, היה לי הצלחה בחיים גם, איך אני מגיב לדבר הזה? גם פה, אני חווה חוויה שאני מוצא את עצמי בהצלחה. איך אני מגיב לזה?
15:35עכשיו, כמו שאמרתי, הסיבה הראשונה היא כי עובדתית כך אנחנו חווים את האישיות, קצת הסברנו למה, והדבר השני, זה לא אילוץ רק. זה שאני עובדתית מסוגל לתפוס את עצמי רק למפריע זה כמו אילוץ כלומר אין מה לעשות עד אז אני לא נמצא אבל חוץ מזה השאלה מה אנחנו בסוף מנסים לחולל כלומר אנחנו לא רוצים רק להפיק תוצר אחר
16:03מה אם אני עכשיו כועס אז אני לא רק רוצה להפסיק לכוס, זה כנראה טוב להפסיק לכוס, אני לא לצעוק, אני רוצה בסוף לקייל את המנגנון בשביל שאני לא אמצא את עצמי, אחד שבא ואומר שהתעצבנתי אז הוא מחפש מענה להתעצבנות, כלומר הוא לא רק מחפש מענה לעצבים, הוא מחפש מענה להתעצבנות
16:24אז זה אותו דבר, כבר אם משהו קורה לי, אז אני רוצה בסוף לקייל את המנגנון שמוליד את החוויות האלה, על מנת שהוא יוליד חוויות אחרות, ומהבחינה הזאת, אז הרבה יותר חשוב איך אני מגיב, כבר איך אני מבין את מה שכבר קרה, יותר חשוב מאשר איך אני מנסה להפיק את התוצאה הבאה. זה כי תחשבו על הנפש, על האישיות כמו רצף, אז יותר חשוב לי להבין את המנגנון שקדם לאירוע, מאשר לנסות להפיק תוצר קדימה. כל דבר שאני מנסה להפיק קדימה, אני בעצם לוקח את הנתונים הקיימים, ומנסה להסיע אותם. אבל כל דבר שאני,
17:06זה כמו במרוץ, היא מכונית, כן? אז יש לך את הרכב הנתון, אתה יכול לדפוק על הגז כמה שאתה מצליח, אבל אני לא מבין בזה, אני מודה, אבל יש כזה מקובל בסרטים בעולם, שבפורמולה, אז חוץ מזה שנוסעים מהר, יש גם קטע שעוצרים כל כמה זמן מחליפים כשבין, מחליפים... אוקיי, אז כנראה שיש איזשהו שיקול דעת שאומר, שלפעמים, כשנצלח מרוצים, צריך גם לעצור את הרכב בצד, ולקייל אותו מחדש, ומרוויחים מזה יותר, מרק ללחוץ על הגז כל הזמן. כלומר, שאותו דבר בישיות. אני לא בא לבטל, יש ודאי עניין של עבודה,
17:44כאילו, מראל תכס. אבל חוץ מזה, כדאי לפעמים גם לעצור שנייה ולחשבן למה אתה מתעצבן. ויש משהו, שזה כמובן המוקד של הספר פה, זה דווקא החלק הזה. זה לא כל כך החלק של ללחוץ על הגז, זה הרבה יותר החלק של לעצור את הרכב בצד, ולפתוח את מכסה המנוע, ולהתחיל לבדוק למה מראש אתה... אבל זה חלק מהתחרות. כן, זה מה שאני אומר, ש... כל צוות חייב לעצור על הכפיון את ארבעת הגלגלים הם נגמרים גם אז זה מה שאני אומר, מה זה חייב? אם יבוא מישהו ויחליט שהוא לא עושה את זה אז הוא פשוט יפסיד, זה חלק מהתועלת
18:23זה לא, למרות שבכל מובחן פשוט מפסידים זמן בזה אני לא יודע בדיוק איך זה עובד אני רואה שהם עושים את זה נורא מהר אז אני מניע שהשעון עדיין רץ כי השעון לא עוצר אבל זה עושים את זה פחות בדיוק יש מיומנות בזה אז אם היה עכשיו אם היו עכשיו ממציאים רכב שלא צריך את העצירות האלה זה היה כדאי אבל רואים שאם אתה מחליט שאתה מבטר אז אתה מפסיד יותר מה שאתה מרוויח אותו דבר פה כלומר להחליט שאני פסק על המשל לפעם הבאה אני לא אקצבן אין לי זמן עכשיו לקרוא ספרים זה ארוך לי ספר קצר איך עשית
18:56בדיוק היום איזה יהודי עקר איש פרסום שרוצה לעזור להפיץ את הספר אז הוא התחיל לקרוא אותו אז הוא אמר לי תשמע כי זה ספר מתעתה כי הוא נחמד ותמונות וזהו, זה ספר קשה כאילו, לא יודע שאני יותר חביב מזה אני לא אצליח, אני לא זה הכי חביב שאני יודע מפה ועלה כבר צריך שמישהו אחר ייקח את המקל כן, לא יודע אם ויבוא מישהו יגיד, זה כבד, יזוב אין בעיה, פעם הבאה בהתקפיה ברבק אני לא יכנס, אז לפעמים כדאי לעצור שניית החיים לקרוא ספר זה אותו דבר בנפש, לתפוס למפריע זה לא רק אילוץ
19:37זה גם להגיד שהדבר שאני בעיקר רוצה לדון עליו זה על המנגנון ולא על התוצר. כי אני רוצה להבין מה קרה פה עכשיו, רגע, מה הביא אותי עד הלום, ולקייל שם מחדש. עכשיו, מה התגובה אני ארצה? זה אנחנו נדבר על זה לאורך כל ההתבוענות כאן. כמובן שלמד איתנו פרק בעד השם, אז הוא יודע את המבנה בגדול, שצריך איך מגיבים לטוב ואיך מגיבים לרע. אבל מה הכלל אצבע בכל הדברים האלה?
אתכפיא ואתהפכא
20:02אז הביטוי בחסידות זה נקרא איתה פחה, כלומר אם אתה עכשיו לומד חסידות, לא משנה, אתן, יאו, כל ספר אחר, אז אתה יודע שכל תיקון, כל תהליך תיקון בחסידות נקרא, המילה היא איתה פחה. איתה פחה כוונה התהפכות, זה הפשט הכי פשוט. עכשיו בזה עצמו יש כמה דרכים להסביר, איתה פחה זה בן זוג של הביטוי ההפוך מאיתה פחה, שזה נקרא איתה פחה.
20:26יש שתי ביטויים בחסידות, התקפיה והתאפחה, כשהפשט הכי פשוט, ונכנס לדקויות, שהתקפיה הכוונה כמו להסיט את התוצאה הבאה, כי אם אנחנו נשליך את זה מה שאמרתי עכשיו, אז כאילו להתמקד במהי התפוקה הבאה זה כמו לעשות התקפיה. אחד שהחליט שאני לא אתעצבן, בכוח אני אקח את המנגנון הקיים ואני אמשוך אותו ימינה אבל התהפכה זה כמו להגיד שאני אקייל מחייש את המנגנון שממילא הוא יתהפך, הוא יפיק פלט הפוך מעצמו אני לא אצטרך לעשות את קפיה, זה אחד הדרכים להסתכל על זה איך אנחנו אבל המילה, המילה בחסידות
21:08שאומרת את התיקון מי שקצת מכיר, אז בחסידות התהפכה זה יותר מהתקפיה חד רבה, התקפיה זה כמו שלב ביניים כל התכלית של התקפיה זה בשביל להגיע להתאבחה עוד דרך להסביר את שתי המושגים האלה זה כמו מלאכותי וטבעי התקפיה זה הכוונה עבודה בקפיה מלאכותית משהו שהוא לא טבעי לבן אדם והתאבחה הכוונה שזה נהיה הטבע שלי, עוד דרך להסביר יש כמה דרכים להסביר את הביטויים האלה זה לא יצא לציבור. אם אז... אם תכנס לצבא, תכנס למערכות, תפיע מבפנים, תעשה התקפיה, תזיר אותם לאט לאט. אוקיי, נכון.
21:50אם שאומרים, תביא דיניים, תערוס, תתהפך, תתהפך לכל דבר אחד. אוקיי, זה... זה המחקר. גם זה, זה שאלה. יכול שיש אנשים שחושבים שאם אתה תיכנס פנימה, אתה תוכל להפוך הכל מבפנים. אוקיי. הרבה פעמים זה פחות ריאלי. אני לא בא לבטל את כל הדברים האלה. ורבה פעמים אנשים כמו השכן שלכם פה, פרופ' קרני שומרון, כל השנים שהוא יותר מדי מהפכן. יש צד להגיד ככה, שהוא לא, איך סמוטריץ' אוהב להגיד, שפוליטיקה זה מלאכת האפשרים, מלאכת הפשרות,
22:28עכשיו יש את המועמד הזה של השמאל עכשיו, שהוא לא מדבר, קוהרנטי אפילו זה מביך קצת. אז לא אני לא יודע רק ראיתי איזה הקלטה קצת מביך שהוא היה הנציג פה של העסק אבל בסדר לא נורא אפשר להתמודד לא נורא לא ברמה אישית כנראה פחד במה הוא לא הוא לא איש זה לא כל אחד זה הקטע שלא עבוד על במה ונדבר זה קישרון הוא גם חדש אז יכול להיות שהוא ישתפשף עם השנים לא יודע אבל זה הכל בהנחה שהדעות שלו וזה לא יודע מה הדעות שלו מסתובב גם זה בעתיר אבל רק הפרזנטציה אז מה רציתי להגיד איך קדשתי לזה אה כן שאומר שזה
23:26שכאילו עכשיו כמו אומרים הרבה הבטחות וזה ועכשיו צריך להפרד כל הכי זה מלאכת זה העניין זה ככה זורף את העסק. אני לא מזרח, זה באמת נכון. יש בזה משהו נכון. כלומר, לפעמים אתה בא, אתה כאילו, לא, התארנות. אני רק מי ש... או שכל יהיה פרפט כמובן, כן, אז אתה כנראה תשב בצד, היא נכינה, ויש דברים בחיים שצריך להתקפי, אבל לא יתאפך. כלומר, לפעמים באמת צריך לשתוק. אני לא יודע, עכשיו לקייל את המערכות מחדש, ושאני לא אעשה את הכלים עד ש ישתפו לי הכלים מעליהם. אם זה יהיה ככה, אנשים ימותו
24:01מסלמונה לה, כי הוא צריך, מישהו צריך לעשות את הכלים. אז אוקיי, אז לא באים לבטל את ההתקפיה. כשמציירים התקפיה והתאפחה בחסיות הזית, אז תמיד זה שלב ביניים, כלומר, זה הכרח. ההתקפיה זה הכרח לא הגונה. אין מה לעשות, אבל התכלית זה התאפחה. כלומר, הביטוי לתיקון שלם זה מהפך, התאפחות. 180 מעלות. כמו שאנחנו מזריעים תמיד, וזה גם כלל האצבע שיהיה פה, שבסוף מה שאנחנו נרצה לחולל באותו רגע שאנחנו יכולים לעבוד, זה תמיד יהיה משהו שהוא הפוך במאה השמונים מעלות מהאינטואיציה הקיימת.
תיקון הוא תמיד קונטרה־אינטואיטיבי
24:38אז אני אעשה לצייר את זה שנייה בצורה טכנית, ואחרי זה אנחנו נראה את זה לאורך הלימוד בכל הפרטים פה. כי הנפש זורמת לכיוון מסוים. אם אני עכשיו קורא לי דברים שאני לא מרוצה מהם, אז זה אומר שיש קשלים באלגוריתם שמעשייה אותי. אם אני רוצה לתקן את הקשלים האלה, אני אצטרך לחולל תהליכים שהם הפוכים מהתהליך שמתחולל כרגע. כלומר שיש משהו מובנה, מכני כמעט, שתיקון הוא תמיד קונטרה אינטואיטיבי. זה אולי המילה, חשבתי, התקופה שרציתי לקרוא לספר ככה, קונטרה אינטואיטיבי.
25:19כל תיקון הוא ללכת בקונטרה לאינטואיציה. כבר אם אתה חושב שאתה צריך לתקן משהו, זה אומר שמשהו באינטואיציה, אתה לא מרוצה ממנו. הייתם עוד באינטואיציה, לא באינטואיציה. אז אני אומר, אם משהו כרגע, ברווי שלך, הזורם, מביא תוצר שאתה לא מרוצה ממנו, אז באופן מובנה לא יכול להיות שאפשר לשנות את זה, בלי לעשות משהו שהוא נוגד את האינטואיציה שהפיקה את התוצר. זה כמעט מובנה, הדוגמה שאני מביא פה זה כמו תרגיל כושר. שההגדרה של תרגיל כושר ההגדרה הטכנית של תרגיל כושר זה שאני מותח את עצמי
25:55בצורה שהיא לא נוחה לי זה הגדרה כלומר לעשות מה שנוח זה הגדרה של לא לעשות כושר אם אני יושב פה והכל רפואי אז זה הגדרה של לעשות כושר וההגדרה זה לאתגר ולהתאמת עם הרפיון ממלאי האוטומטי של הגוף לא יודע איך להסביר את זה זה הגדרה זה לא תופעה צדדית זה מה שאני מנסה להגיד בלתי אפשרי לצפות להפיק תוצר בנפש שהוא שונה מהותית מהכיוון זרימה נוכחי מבלי להתאמת עם האישיות אז אם זה נוח לך בהגדרה זה לא עוזר לא הייתי אומר שזה לא עוזר זה לא משנה נוח לך אם אתה זורם עםnier אם אתה בא לשיעור
26:55וכל מה שאומרים זה הכל אתה זה הכל כן, זה הכל מעניין לך אוטומטית הרגע זה לא אומר שזה לא טוב יכול להיות שזה מעצים יכול להיות שזה מעודד שזה דברים טובים אבל זה לא משנה אם אתה רוצה לשנות משהו בהגדרה לשנות זה אומר להתאמת אז אנחנו מכיוון שהספר הזה הוא לא בשביל לשלול את הצורך יש בהחלט מקום בחיים לעודד ולחזק יש גם מקום בחיים לשנות אז זה בא להתעסק עם המקום הזה כלומר הספר הזה מתעסק עם ההדרבה הייתי אפילו אומר שיש יותר מקום בחיים לחזק ולתמוך ויש רק קצת מקום לשנות
2% חומר פעיל: מקום החיזוק ומקום השינוי
27:48אבל הספר הזה מתעסק בקצת הזה כלומר זה הנושא של הספר הוא לא רק של הספר, גם בכלל של החסידות במידה רבה לא בגלל שזה יותר, זה כמו בתרופה, זה דוגמה שאמרתי בתרופה יש, קוראים בהטיפה מאחורה, אז אתה רואה שיש בזה 0.2 אחוז חומר פעיל חוץ מזה מה יש, יש, אני לא יודע כחול, צבע מאכל, מעטפת נפח, לא יודע מה שמים סירופ, וכמה מזה 2 אחוז חומר פעיל אז חייב בשביל שיהיה אפשר לאתגר בן אדם כמו שאתה בא לחדר כושר אז מאמן כושר טוב, אז חוץ מזה שהוא מתעלל בך, כי בעצם הגדרת התפקיד שלו היא להתעלל בך
28:31כמה שיותר, רק מה שבשביל שאתה תסכים שהיא תעלל בך, אז הוא מחבק אותך בוקר טוב, מה נשמע, מלטף אותך, איך אתה נראה מצוין היום, פה פה פה פה הוא מאוד מאוד מחסק אותך ורק קצת מאתגר אותך עכשיו רק מה, השתי האחוז האלה, אם תוציא אותם, זה אפשר לפטר אותו, כלומר זה כמו החומר הפעיל בתרופה, כל המעטפת, זה בשביל שירת בגרון, זה חייב את זה, עד רבה, אני לא מזלזל בזה, כי אם המאמן כושר לא יעשה את זה, אז אתה לא תהיה מוכן לבלוע גם את השתי, אז שניהם חשובים, ועד רבה, לא רק שניהם חשובים,
29:05הרבה פעמים, 98% מהנפח, זה דווקא החלקים, כלומר על כל שיעור כזה, ראוי לשמוע על כל ספר כזה, ראוי לקרוא 98 ספרים, לא יודע, הריפוטר, אבל כן, לא כאילו, תאהב את עצמך, תחזק את עצמך, תזרוע עם עצמך, לך עם הלב שלך, יש פה את כל המשפטים, מה השני כבר, הנה זה גם, המשפט הראשון זה תאהב את עצמך, אז ירדנו אז... משפט השני זה... זה כל שינוי מתחיל בהחלטה. אנחנו אומרים הפוך, כאילו שכל ההחלטות שלך לא שוות כלום, כי אתה נוסע... אתה נוסע בכלל על טייס אוטומטי, גם ההחלטות שלך זה חלק מהטייס האוטומטי.
29:57זה הטייס האוטומטי, כשאתה מתעצבן ואומר שאתה לא תתעצבן, ואז הוא מתעצבן ואומר שזה חלק מהעסק. זה כאילו... כן, בדיוק זה. אז העולם יכול להסתדר מצוין בלעדיך, אבל יותר... אז לא כתבנו את זה בכותרת בשביל שאלה אבל יש פה צד כזה אנחנו רואים את זה בצחוק אבל באמת זה אמיתי שצריך כמובן 98% תמיכה וחיבוק כן, כן, גם פה אנחנו באים אז חוץ מזה שנומדים קצת אז גם כשאומרים לחיים על קצת קורונה וכי זה כבר יש פה הרבה תמיכה יש פה קבוצה תמוכה קבוצה תמיכה רצינית וחוץ מזה כל התמיכה הזאת היא מאפשרת
30:48קצת גם מה כל זה היה קדם להגיד, שהנושא של הספר הזה הוא השתי אחוז האלה כשאתה קורא רק את הספר אתה יכול לחשוב שאנחנו טוענים שצריך 100% חומר פעיל, ממש לא אנחנו מסכימים חד משמעי שצריך רק 2% חומר פעיל, רק שהספר הזה הוא עוסק בשתי אחוז האלה זה הנושא של הספר זה, וגם פה שמנו הרבה מספי ויש תמונות וזה בדיוק מה שהוא אמר לי שזה כאילו הוא רגיש לא כי הוא עבד עבדו עלינו מה שנקרא זה גם במייל אחד החברים שאנחנו שהוא כאילו שעבד כן עשית עלינו תרגיש זה כי יש פה אתה רואה פרה מצחיקה ומתחיל בבטיחות וזהו
31:32זה נורא מטלטל כל מה שכתוב אוקיי זה להזין נכינה ויכול להיות שזה יותר מדי אני לא צריך לעשות שוב ולכתוב את זה יותר בעדינות אבל גם בנפש זה ככה, ולכן החלק שאנחנו צריכים להתמקד בו זה באופן מובנה להניע או לחולל בנפש תגובה שהיא במאה השמונים מעלות הפוכה מהנוח, מהמתבקש. אז לכן איך הספר בנוי? קודם כל בלזהות את הנוח והמתבקש, להבין את הרציונל של זה, למה אני מוצא את עצמי מגיב כמו שאני נוטה להגיב, לראות איך הדבר הזה הוא המשך ישיר שמחזק את כל הכשלים שהובילו אותי למצב הנוכחי, שזה משהו מובנה
איך הספר בנוי
32:19כי צריך לחשבו על האישיות כמו מנגנון מכני כמעט אם זה נושא על אלגוריתם מסוים אז כל מה שיוצא, כל הפלט הוא תמיד אותו דבר גם אם הפלט, כמו שאמרתי קודם אם אחד, אם הדפוס שלו בבית שהוא מתעצבן ואז מצטער ומתעצבן ומצטער אז אם ככה זה נראה, אז כנראה שאותו מנגנון שמפיק את המתעצבן הוא גם אותו מנגנון שמפיק את המצטער אם זה מה שזורם לך כשעושים ככה אתה מתעצבן ואז אחרי שאתה מתעצבן אז מה שזורם לך זה להצטער אז אם זה מה שזורם החוצה מהמנגנון הזה אז כנראה ששני, למרות שזה על פניו נראה שונה
32:58אני צריך להבין את זה אבל אם זה מה שזורם אימפולסיבית, אינטואיטיבית אז כנראה שזה פלט של אותו מנגנון, ולכן התיקון או הייעול של המערכת יהיה כרוך לעשות הפוך תמיד הפוך מזה והפוך מזה אז על זה אנחנו צריכים להבין, לכן הספר בנוי על קודם כל לזהות מה היא ברת המחדל הקיימת, איך אני נוטה, להבין קצת את הקשל, למה באמת הדבר הזה הוא חלק מהאיבוד הקיים, ואז לראות איך מחוללים כמה שניתן, וזהו פעם, במינונים קטנים, באמת מינונים קטנים, איך אפשר לחולל תגובה שהיא קונטר אינטואיטיבית, והיא ממילא גם
33:45מניעה או מקיילת את המערכת הפוך אז זה המגמה בגדול שאת זה מחלקים לשתיים אז ככה נגמר החלק השני אם אני לא טוען, נכון? שאחרי שאמרנו שצריך גם להגיב למה שאני מוצא את עצמי ואיך להגיב להגיב הפוך, שזה המילה אולי הכי חשובה של הספר עוד כותרת שאפשר לקרוא לספר הפוך זה גם בית האפרה בחסידות אז להפוך את המערכת או להתנהל הפוך אם אני אומר להתנהל הפוך זה נקרא את קפיה אם אני אומר להפוך את המערכת זה נקרא את האפרה אז אחרי שזה אחרי שאומרים שזה כלל אצבע אז כתוב כאן שבגדול יש פה
הכלל: להגיב לטוב כמו לרע, ולרע כמו לטוב
34:31שתי מערכות איך אני מגיב איך אני ספונטנית מגיב לטוב שאני מוצא את עצמי עושה ואיך אני ספונטנית מגיב ללא טוב שאני מוצא את עצמי עושה אז על בסיס זה נגיד דוגמה גם על בסיס הטוב והלא טוב שאני אסחר את זה בפרטיות רק להגיד עוד משפט אחד מה אנחנו נמצא בסוף לפי ההיגיון שאמרתי עכשיו מה שאנחנו נמצא בסוף שאני אגיד את זה בצורה אירונית זה שבעצם הדרך שאני מגיב לטוב זה הדרך שהיה רצוי שאני אגיב לרע והדרך שאני מגיב לרע כמעט ממש אחד לאחד איך שאני ספונטנית מגיב לרע
35:10ככה אני אמור, כדאי לי לסגל תגובה כזאת לטוב. ואיך שאני ספונטנית מגיב לטוב, כדאי לי לסגל תגובה כזאת לרע. אז מה כלל האצבע? זו הדוגמה הכי פשוטה. כשבדם מוצא את עצמו, עושה משהו מוצלח וטוב, אז התגובה הכי ספונטנית שלו זה, מה שקראנו לזה פה זה נונשלנטיות. שאני מקטין את הטוב, אני מחליק את זה. כמו שמחמיאים לי, זה שום דבר, זה כלום. תודה רבה, אין בהדמה. תודה, אין בהדמה. זה המשפט הכי בסיסי של הבן אדם. זה שום דבר. וזה לא רק מה שאני אומר לך גם בנפש אני לא אני לא נתקע על הטוב, אני זורם
36:03הלאה, ולמה בשתי מילים, נדבר על זה פעם הבאה יותר, כי פשוט כי אני מעוניין, אני אומר הנה גם פה, אפשר לנסח את זה עכשיו בשתי דרכים אפשר להגיד את זה בצורה מאוד מזידית ומניפולטיבית ומושחתת אפשר להגיד את זה בצורה טבעית ואני יכול להגיד שלמה אדם מגיב ככה, כי הוא מעוניין לשדר לעצמו ולכל העולם שזה טבעי ומתבקש. ואין דבר יותר מובן מאליו מהטוב שלו. ולכן הוא מחליק את זה. זה ניסוח שהוא אלים. הרבה יותר פשוט להגיד שזה לא... הרי אף אחד פה לא חושב שזה משהו, סבבה ישע בתכנן בצורה כזאת. כשמישהו בא
36:42ומחמיא לך, אתה לא חושב אוקיי, איך אני ישדר לכולם כמה אני צדיק, אני אגיד להם שזה שום דבר. אתה לא חושב ככה. אבל בגלל שבאמת אתה מקוייל בצורה כזאת, אז אתה פשוט מוצא את עצמך או מגיב בצורה כזאת אתה באמת מאמין בזה, כלומר זה בתמימות זה לא משהו את כל מה שכתוב פה צריך לראות בעין תמימה אבל האדם מוצא את עצמו עד כדי כך שאם אישה אותך כשאומרים לך תודה, למה אתה אומר אין בהדמה אז אתה אפילו לא שם את הלב כשאתה אומר את זה אני לא יודע, ככה האמא שהיא לימדה אותי בגן מי חושב על דברים האלה בכלל
37:16זה דרי, נחי נעמי, למה האמא שלך לימדה אותך ככה למה הפקנו תרבות כזאת? מאיפה הנורמה הזאת הגיעה? מה היא משקפת? מה היא משקפת? הנחה שבאמת ציבורית, היא באמת לא רק אישית. כולנו כבני אדם רוצים להסתכל על הטוב כטבעי, מובן מאליו ואופייני. ובשביל לעשות את זה, אנחנו צריכים להתייחס אליו בנונשלנטיות. אנחנו נדבר על זה בהמשך. אז גם פה, זו דוגמה, אפשר לנסח את זה כמשהו מושחת ומזידי אפשר לנסח את זה כפלונטר שאנחנו פשוט תקועים בתוכו אבל איך שלא יהיה ככה אנחנו נוטים להגיב
37:59וכמו שאנחנו נראה מה שאנחנו רוצים לסגל זה תגובה הפוכה איך אנחנו מגיבים כשאנחנו עושים רע עוד פעם בצורה סטריאוטיפית באופן פשוט כשאני עושה רע עושה בדיוק הפוך תופס את הראש איך עשיתי את זה זה כל כך לא מתאים לי מזדעזע, מתפעל, שוקע בזה המון, מחפש כל מיני אשם, כאילו, לוקח את זה כדבר הכי לא מובן מאליו, מאותה סיבה. לא אופייני לי, לא מתאים לי, וכל התגובה משקפת בדיוק את אותו אלור. כלומר, התגובה הזאת והתגובה ההפוכה הם שניהם ביטוי של אותו אלגוריתם, אותו מערכת מקויילת.
38:35אנחנו רוצים להפוך את זה, במילים מאוד מאוד גסות, כלליות, אנחנו רוצים להגיב לטוב, כמו שאנחנו מגיבים לרע, כלומר, כל פעם שעושים משהו טוב, אנחנו רוצים ללמוד, לתפוס את הראש, להזדעזע, איך עשיתי את זה? ולמצוא את כל הגורמים שהשמים בהצלחה הזאת. את כל הדרמה שאנחנו עושים לרע, אנחנו רוצים לעשות לטוב. וכמו שנראה בהמשך, זה יקר זמן, את כל הנונשלנטיות הלא מתפעלת שאנחנו נוטים להגיב לטוב, זה אנחנו רוצים ככה ללמוד להגיב לרע. שזה מאוד לא טבעי זה ממש 180 מעלות מהטבע של הבן אדם
39:16ולכן אנחנו עושים את זה טיפים טיפים כמו שנראה קודם כל לשים לב לתגובה הספונטנית ואז לאט לאט לראות איך אפשר להניע כמו תרגיל כושר למתוח את האישיות בכיוון ההפוך ופשוט אני אמרתי תגומה כל כך כללית כי זה יוצא קצת מצחיק אירוני כזה שבסוף יוצא שאני רוצה להגיב לטוב כמו שאני מגיב לרב, לרע כמו שאני מגיב לטוב זה קצת יותר מפורט מזה כמו שאנחנו נראה כשנעבור פרק פרק, אבל בגדול ככה זה צריך לראות. אז כמו שאמרתי, קודם כל אנחנו נזהה, נשקיע את הזמן בנזהות בפרטיות את התפוסי תגובה נפשית לטוב,
39:53אחרי זה נהפוך את זה. חלק השני של הספר, נזהה את התפוסים של התגובה לרע, אז נהפוך את זה, ותוך כדי נבחן כל פעם את התוצאה, כלומר, מה קורה באישיות, בחיים שלי, כשאני מגיב בצורה בבריאת המחדל שלי מה זה מכולל לי באישיות ומה זה מכולל במציאות שלי ואיך אני, כמו שאנחנו נראה זה עושה דברים לא טובים ואם אני אפוך את זה, איך זה יבריא את המטאבוליזם שלי איך זה יתקן את המערכות האלה את כל הכשלים שזה מוליד שיעורי בית זה לקרוא את הספר ומתי מה אז אז אני לא יודע אם אני אגיד בצורה מסוימה
מתי מגיע התרגיל המעשי
40:33אז בלי נהדר, משבוע הבא ניתן שורי בית כשכנסתי כל פעם את הספר הזה לקלוד וכל החבר'ה, החברים הכי טובים שלי אז אז כולם תמיד הראו שהתרגיל המעשי הראשון מופיע רק אחרי רבע ספר אני חשבתי שזה יפה רבע ספר זה קצת בשבילי אז חייבה לדפים הראשונים אז היה איזה טרגיי שהכנסנו פה בהתחלה אבל לא צאתי אותו כי זה סתם היה שקר אז גם עכשיו שואלתי אם אין אישורי בית אבל בחלק הבא יש לי כלומר יש פה קטעים שנקראים מה עושים עם זה יש פה בספר שבע או שמונה פעמים כתוב מה עושים עם זה קראת כבר?
41:21יש פה כותרות משני מה עושים עם זה אז מה עושים עם זה הראשון מופיע בסוף, עכשיו סיימנו חלק ב' אמרו שזה הראשון מופיע בסוף חלק ג' וזה גם חצי תרגיל נכון? תרגל תן לי להסתכל אז צריך להיות שרירו העצמנית יותר מפורטים יותר מפורטים זה גם יציאו לי רגע אני רואה שאני שנייה אני רואה שטעיתי בסוף חלק ד' כן אמרו שזה הראשון הוא בעמוד 61 שזה תגבר עיר אבל הפוך מה אנשים אין להם כוח לעשות דברים זה יותר טוב ש... בינתיים, זה רק לשים לב. זה השיעורי בית. אני לשיעור שלנו עושה את זה, שאם נוח לי בקורסה,
"אם נוח לך מדי – משהו פה לא בסדר"
42:05סימן לא טוב כל כך לעשות משהו. נכון, זה נכון. זה אפשר, זו תובנה שאפשר. אם נוח לך באישיות, נגיד אתה בא לעבודה הכל חלום. לא רק באישיות, גם בגוף. אני אומר, גם בהתנהלות. כן, כן. כל נוח, אם אני בא לעבודה, הוא אומר לי, שלום, אני מקווי משהו. נכון. אם הכל טוב, סימן שהכל לא בסדר. עכשיו כינוס השלוחים, עכשיו בשבת היה כינוס השלוחים, אז בשבוע השבוע התוונתי עם איזה שליח, על בדיוק על הנקודה הזאת. אז הוא אמר שלא, שרוצים שיהודי יגיע, שיהיה לו הכי טוב, הכי נוח. אמרתי, תשמע, אם יהודי,
42:36לא יודע מה עכשיו, בכל דעותיו והנהגותיו הוא הפוך ממה שאתה מאמין. הוא נכנס לבית חבד שלך, אז ברור שצריך להיות ספה נוחה ואוכל טעים וזה, אבל אם הוא נכנס, מעביר שבוע אצלך, ויוצא, ושום דבר לא גירד אותו, אין לי מה להגיד לא מסתבר זה גיוני זה טענה הוא מאוד לא אוהב את זה אני מבין אותו גם עכשיו בישוב בעין אני בא להריב איתו אבל כאילו בסוף אתה לא רואים מה עם בעין, לא שמתם אותו פתק בקלפי נכון אז אם אתם שבוע עברתם ביחד בשיחות עומק ושום דבר שיצא מהפה שלך לא גירד אותו אז מה עשיתם
43:18זה נראה לי לא סביר אין לי כן תאחה במילואוויץ' והמילים שלך זה כזה לא יודע מתיקות הקדושה שהוא הכל ביטל אותו ומחר כך, לא יודע, בוא אני ואתה אנחנו לא במקום הזה, קשה לצייר שלא יהיה שום אתגר לא? אז לא שאני חסר שלא מחפש לעצבן אנשים אבל בדיוק כמו שאמרנו, חומר פעיל אם אתה לועס את כל התרופה ואין שום דבר מר אז יכול להיות שאין שם תרופה אולי זה רק הסיורופים הסוכר אני לא... חייב להיות את החלק גם הקמון של הילדים שיש לו טעם של טוט יש לו טעם לבי של לא טוט אם לא, זה לא תרופה אם אתה קונה ארטיק
44:04אין לו טעם לבי באמת זה לא תרופה ארטיק טוט חייב שיהיה לו לפחות את השתי האחוז חומר פעיל חסר שאומרים איך זה מעלילים עלינו שאנחנו רוצים להריב זה לא המטרה אבל בידו כמו אשתולך החדר כושר תגידי שמצאת אתה מאמן כושר הכי מוצח בעולם זה כמו שרואים פרסומת כזו לפעמים שהנה המכשיר הזה בלי שום מאמץ אין דעה משהו באינטואיציה אומר שזה שקר שזה כנראה לא עובד אין בעיה בלי מאמץ זה מאמץ משהו לא יודע משהו את הכבד את הכליות זה מאמץ משהו שזה לא יכול להיות אחרת אולי כשמשיח יבוא יהיו דברים כאלה אוקיי
44:59איך מדע יצא זה גם עוזר לסכן משיח או שמשיח זה יהיה ככה או שהפוך או שכשמשיח יבוא אנחנו פשוט נהנה מהחלק הזה לא יודע, אפשר לחשוב שמשיח זה בלי חומר פעיל אפשר לחשוב שמשיח זה בלי יצרה אני חושב שזה בלי חומר פעיל במקודק כבר כיף זה הכי כיף בעולם זה כמו לרוץ באדם שהוא אתלט מה זה, אתה נהיה מכור לזה גם בעבודה אנחנו יושבים, קוראים ספרניקה לומדים פה חסיות כבר כ-15-16 שנה מאוד כיף לצחוק על הישות זה כאב זה כמו אטלט, אתה נהיה מכור לדופמין כמו שהנפש יודע להיות מכורה למה שמזיק לה
כיף הפוך וסיום
45:57מאדם שעכשיו יחליף את כל הדיאטה שלו יתחיל לאכול רק בריא תיתן לו אחרי שנתיים לשתות קוס קולה הוא מכי, הוא לא יכול לגעת מזה זה לא שזה לא כיף, חס ושלום זה רק כיף הפוך, זה כיף טוב התקף יא זה מלשון כיף הרבה כיף זה לא יא, צריך לעשות הכי הרבה כיף נו, לחיים לחיים שיהיה התקף יבי כיף הרבה כיף סעידה קצת קיצרנו גם אני חצי כוח השבוע הבא אני אמציא תרגיל למרות שלא כתוב פה בינתיים מה התרגיל שאם נוח מדי אז צריך להתחיל להסתכל ימינה ושמאלה אם נוח לך מדי, קום אני מנוח לחמידה יקום
46:47כשהייתי בשיקום אחרי הניתוח שלי אז מה הכי תפס אותי בשיקום היה לי מחולצה כזאת כמו שעושים בסוף קורס אז החולצה שלהם היה כתוב מי שרוצה לעמוד שיקום שיקום תפס אותי מאוד חזק מי שרוצה לעמוד שיקום אחרי שראיתי איזה פעם שאז תפסתי אחרי זה אמרתי יש פה חבר'ה בלי רגליים אני לא יודע לאיפה להסתובב בחוצה כזאתי. אני לא כאילו... אבל לא, זה... מישהו רוצה לעמוד, שיעקום. בסדר, לחיים לחיים. אני מזכיר לעקום בחיים.
לחשוב
אין כאן תשובות נכונות. כתבו לעצמכם, במילים שלכם.
ההתקדמות וההערות שלך נשמרות רק בדפדפן הזה, במכשיר הזה. הן לא נשלחות לשום מקום, ואף אחד אחר לא רואה אותן. ניקוי נתוני הדפדפן ימחק אותן, ולכן כדאי להוריד עותק מדי פעם.
לכל ההערות במחברת