דילוג לתוכן הראשי
לצוד פרות קדושותשיעורים נלווים לספר

שיעור 144 דקות

איך לבקש מה' צרות - ואז לדרוש ממנו שזה לא יכאב

תקציר

הקדמה לספר – איך מתפללים כשהכול טוב: לבקש מה' שינוי (שהוא בעצם בקשת צרות) ולדרוש שזה יהיה "לא על ידי יסורים"

השיעור פותח את סדרת השיעורים הנלווים לספר "לצוד פרות קדושות", ובו הרב אפרים ארנברג מסביר מה מקור הספר (ספר התניא ו"פרק בעבודת ה'" של הרב יצחק גינזבורג) ומתנצל על כך שהספר מציג רעיונות רב־ממדיים בצורה חד־ממדית. השאלה המרכזית עולה מקורא של הספר: אם כל מה שקורה הוא טוב, וגם הצרות נחוצות לי, האם יש בכלל טעם להתפלל ולבקש שינוי? הרב עונה דרך שלוש קריאות של "אוצרך הטוב לנו תפתח", ודרך חתימת תפילות הימים הנוראים – "ולא על ידי יסורים וחלאים רעים". יהודי מפוכח יודע שכל בקשה לשינוי היא בקשה לצרות, כי ה' כבר מנהל את המציאות לפי הקיבולת שלו; ובכל זאת כדאי לבקש, כמו ילד שמבקש עוד קרמבו ומבקש מאמא שתסתדר עם הכאב בבטן. ה' תמיד רוצה לתת יותר, והפתרון הוא לבקש הגדלה של הקיבולת עצמה – "שיפור חילוף החומרים המנטלי", שהוא הנושא של הספר כולו. התפילה הזאת היא גם תוכנית עבודה מעשית לשנה החדשה.

מהלך השיעור

מה זה הספר – הדילמה של הכריכה האחורית (00:00)

  • הרב התלבט הרבה מה לכתוב על הכריכה האחורית כדי להגדיר את הספר: תניא? חסידות? קבלה? בסוף נכתב שהספר מגבש "מהלך פסיכולוגי שלם מתוך היסודות של ספר התניא", ומתרגם אותו לשפה בהירה ומעשית.
  • הוא מספר בהומור שנעזר בכלי בינה מלאכותית בעריכה, ושזה עזר לו "להוריד קצת" את הנטייה שלו להיות פרובוקטיבי (10:51–11:21).
  • הגרסה שיצאה קצרה בכשליש מהגרסה הראשונה, ולדעתו עדיין ארוכה מדי. הספר נראה קליל, עם ציורים ועם "הפרה החמודה", אבל הוא "לא ספר ילדים" (01:41–02:14).
  • הכתיבה "מתוך היסודות של ספר התניא" דורשת הסבר – ולכן נולדו השיעורים האלה (02:53–03:21).

מטרת השיעורים: לחבר את הספר לתניא ול"פרק בעבודת ה'" (03:24)

  • הספר קצר ואי אפשר ממש "ללמוד" אותו מילה במילה; כל אחד צריך לקרוא אותו. בשיעורים ילמדו פרק אחר פרק, ויסבירו מאיפה הדברים מגיעים, בפרט מהתניא, כדי לתת מענה למקשים.
  • הספר הוא עיבוד של המהלך במאמר "פרק בעבודת ה'" של הרב גינזבורג. גם הקביעה שמה שכתוב שם הוא תניא היא כבר חידוש – אבל חידוש של הרב גינזבורג, "יש על מי לסמוך" (04:17–04:36).
  • דימוי: "דילול על גבי דילול", כמו תכשיר הומאופתי שמדללים עד שלא נשאר בו אפילו מולקולה מהחומר המקורי (04:51–05:02).
  • בעמוד "מקורות ותודות" (במקום הקדמה) נכתב שהתוכן מיוסד על תורת הקבלה והחסידות, בפרט ספר התניא לרבי שניאור זלמן מלאדי, שמקור ההשראה הישיר הוא תורתו של הרב גינזבורג, ושהמבנה נשען בעיבוד חופשי על מאמר שלו (05:27–05:53).
  • בגוף הספר אין שום מראה מקום ושום דיון בפסוק או במאמר – "ספר לבני אדם פשוטים", כתוב כמו שהבעל שם טוב דיבר, ולא בשמו (06:01–06:23).
  • במהדורה הסופית יופיע קוד QR שמוביל לשיעורים המוקלטים, לקוראים שבקיאים בספרות הקבלה והחסידות (05:18, 06:38–07:14).
  • הרב גילה בדיעבד שסדר הפרקים בספר הולך במידה רבה על הסדר של התניא – לא בכוונה, אלא כי זו הדרך הכי הגיונית להציג את הדברים (07:53–08:45).

הערת המחבר: התנצלות על חד־ממדיות – "לא לקבוע מסמרות" (08:46)

  • בהערת המחבר כתוב: תורת הקבלה והחסידות היא עולם רב־ממדי שמחזיק לפעמים כיוונים שונים בבת אחת; כתיבה בהירה ונגישה מחייבת לחדד, לפשט ולהעמיד רעיון על ציר אחד; הדברים הם "עיבוד ממוקד של רעיונות רחבים יותר, ובוודאי לא ניסיון למצותם".
  • זו בעצם התנצלות בפני הצדיקים. הרב משער שמה שהכי היה מפריע לרבו בספר כזה הוא "לקבוע מסמרות" – לקחת רעיונות שאפשר לומר כך ואפשר לומר אחרת, ולקבוע שזו הכוונה ואין אחרת (09:27–10:04).
  • רבו אוהב לצטט שהרבי אמר לו פעם "לא לקבוע מסמרות". אמנם נאמר בהקשר מסוים, אבל הוא הבין זאת ככלל רחב – בפרט כשמסבירים יסודות היהדות כמו תניא ו"פרק בעבודת ה'" (10:05–10:31).
  • בספר נגיש אי אפשר לכתוב על כל משפט "אפשר ככה ואולי ככה". בשיעורים ינסו להביא מקורות, ושם יתברר שלרוב "אפשר להבין ככה ואפשר להבין ככה" (11:30–11:51).

הסכנה בהסבר "טוב מדי": החיים אינם טבלת אקסל (12:06)

  • כשמסבירים דברים באופן חד־ממדי, גם בנפש זה נעשה רדוד: יש משהו בהסבר טוב מדי ש"אונס" אותך, כי הוא משכנע כל כך.
  • דוגמה: קורס השתלמות קצר (12 מפגשים) בתורת הנפש למטפלים פעילים. התמצות חייב להציג מנגנון חלוט, ונוצר רושם שהנפש פועלת כך בדיוק – והרב עצמו לא חושב כך (12:18–13:31).
  • האישיות אינה "טבלת אקסל מסודרת" שבה משנים תא אחד וקופץ תא אחר. החיים אינם רק אפורים ומורכבים – הם גם "לא מקומיים, קוונטיים": יש בהם דברים שאי אפשר לפענח, כמו בחירה חופשית (13:37–14:08).
  • יש תורה, יש קו, יש דרך עבודה, וה' טוב – אבל העולם אינו נוסחה מתמטית סגורה ודטרמיניסטית שאם תפענח אותה תנצח במשחק. ה' בורא אותו ברצונו החופשי (14:09–14:32).

השאלה: אם הכול טוב – למה להתפלל? (14:32)

  • יהודי רציני ועמוק שקרא גרסה קודמת של הספר שאל: אחרי כל זה, יש מקום להתפלל?
  • הרב מציג את השאלה כ"שאלה מצוינת" וכמסקנה טבעית מהספר: אם אני עושה חשבון אמיתי וביקורתי, מתברר שהכול טוב – כל הרע אצלי וכל הטוב אצל ה'. גם הצרות הן משהו שאני צריך, כמו שהפסוק אומר "לפני שבר גאון". וגם ההצלחות, הכסף, הפרנסה, הכבוד והאושר ניתנים לפי הקיבולת שלי. אז למה לבקש לשנות? (15:23–16:14)

שלוש קריאות של "אוצרך הטוב לנו תפתח" (16:29)

  • בשיר "שערי שמים" שמזמרים בחגים מופיע הפסוק "אוצרך הטוב לנו תפתח", ויש שתי דרכים מקובלות לפסק אותו (16:40–17:07).
  • קריאה ראשונה – "אוצרך הטוב, לנו תפתח": זו הקריאה המוכרת מהשיר. יש לך, ה', אוצרות טובים – בריאות, פרנסה, שידוכים, שלום – תפתח ותשפיע עלינו (18:19–18:41).
  • קריאה שנייה – "אוצרך הטוב לנו, תפתח": ההפתעה היא שכך כתוב בסידור של אדמו"ר הזקן. כלומר: לא כל מה שאני רוצה טוב לי, ה' יודע יותר טוב; פתח לי רק מה שטוב לי. אם מיליון דולר לא טוב לי – אז לא (17:49–19:17).
  • הרב מעיר שהקריאה השנייה היא הכנעה וצידוק הדין, "אבל זה לא תפילה, זה השלמה", ובכל שנה היא מפתיעה אותו מחדש (19:18–19:30). אחרי כן מתפתח דיון עם המשתתפים על ההבדל בין הקריאות, עם דוגמת הפרארי: "לה' יש אינסוף פרארי, מה אכפת לו?" – כמשל לכל הדברים הרצויים (20:28–20:43).
  • סיפור ברדיצ'ב: בסיפור המפורסם, המגיד ממזריטש שאל כל אחד מתלמידיו מה היה משנה בעולם. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ענה שהיה מחליף: את התאוות שם בספרים, ואת התורה והקדושה שם על השולחן (21:11–21:47). הקריאה "החסידית יותר, כמו ברדיצ'ב" היא לבקש מה' שישפיע הכול – שעם ישראל יהיה עשיר ובריא (22:22–22:30).
  • קריאה שלישית – "אוצרך – טוב לנו, תפתח": לא "תשאיר רק מה שטוב ותפתח", אלא: כל מה שהוא מאוצרך, ממילא טוב לנו. מה שעושה דבר לטוב הוא שאני רואה בו את יד ה'. פרארי מידו הפתוחה והרחבה של ה' – "אחלה" (22:33–23:03).
  • אין בעצם גדר של "טוב" בחפץ עצמו. אם החפץ מבטא לי שה' דואג לי – הוא טוב לי; אם הוא לא מבטא זאת ומגדיל לי את "כוחי ועוצם ידי" – זה הפוך (23:04–23:21).
  • ההבדל: לפי הקריאה השנייה יש דברים שאני יודע להכיל ויש שלא, ומבקשים רק את מה שאפשר להכיל. לפי הקריאה השלישית אפשר להכיל אינסוף, כל עוד אני רואה בזה את ה' – ולכן אפשר לבקש שפע בלי גבול (23:27–23:53).

חתימת התפילה בימים הנוראים: "ולא על ידי יסורים וחלאים רעים" (24:00)

  • בסוף התפילות בימים הנוראים יש נוסח קבוע שחותם הכול – התשובה והבקשות על בריאות, ילדים ופרנסה: שכל זה יהיה "לא על ידי יסורים וחלאים רעים". זה "התורף", החותם של התפילה (24:55–25:27).
  • ההסבר: יהודי שעושה חשבון אמיתי, אחרי שהוא מבקש שינויים רבים במציאות, מרגיש שהוא בעצם מבקש לעצמו צרות. ה' מנהל את העסק בהתאמה מושלמת; הוא רוצה לתת יותר ממה שאני רוצה לקבל, ומתאמץ לפנים משורת הדין שיהיה נוח (25:30–26:01).
  • לבוא ולהגיד "לא, תן לי אחרת" זה לבקש צרות, לבקש יסורים. דוגמה: אדם רוצה יותר כסף – וזה פוגע לו בשלום הבית או בבריאות (26:04–26:18).
  • מי שלא מרגיש כך – מדומה, חסר מודעות עצמית; הוא חושב שיש לו פתרון טוב יותר מה'. מי שאמיתי וצנוע יודע את מקומו, ורואה – לא רק באמונה עיוורת, אלא "מטוב טעם ודעת" – שמה שה' עושה הוא הטוב (26:19–26:57).
  • תורת הבעל שם טוב על הפסוק בתהלים "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם": לפעמים הצדיקים מבקשים מה' דבר, וה' כמו אבא שהבן מבקש ממנו דבר שלא טוב לו, ולא עומד בפיתוי ונותן. אחר כך זה מסתבך, הם מבקשים ישועה – וה' נותן גם את הישועה (27:00–27:51).
  • משל הילד בקניון: בסוף התפילה אומרים לה' "תסתדר לי עם זה" (28:00). זה כמו ילד בן שלוש בקניון: הוא לא יודע איך לפתור את הבעיה, ולכן מבקש מאמא שתפתור אותה בשבילו (28:08–28:23).
  • משל הקרמבו: ילד מבקש עוד קרמבו, ואמא אומרת שיכאב לו. הילד לא טוען "למדתי מיקרוביולוגיה, שני קרמבו זה בסדר". הטענה שלו היא שיהיה ראוי שאמא תסתדר עם הבעיות של שני הקרמבו (28:37–29:12).
  • "זה נקרא תפילה". המשפט הכי חשוב בתפילה הוא "לא על ידי יסורים וחלאים רעים". אם אתה לא קולט שאתה מבקש צרות – אתה לא מכיר את עצמך. אם אתה קולט – זה לא אומר שאסור לבקש; צריך להגיד בסוף: "אני יודע שביקשתי צרות, אז אני גם מבקש שזה לא יהיה עם צרות" (28:24–29:36).

ניסוח חב"די: כל תפילה היא בקשה לדעת ולקיבולת (29:43)

  • ניסוח שכלי יותר לאותו רעיון: כל תפילה היא בקשה לדעת, לבהירות. "אני לא מבקש קרמבו, אני בעצם מבקש מערכת עיכול יותר בריאה" (29:51–30:16).
  • לכן הבקשה הראשונה בכל תפילה, בכל יום, היא "חונן הדעת": לפני שאני מבקש בריאות או כל דבר אחר, אני מבקש מספיק בהירות שמה שאבקש לא ייסר אותי. מה שיש עכשיו כבר ממקסם את הפוטנציאל שלי, ולכן כדי לבקש משהו נוסף צריך קודם לבקש הגדלה של הפוטנציאל (30:16–30:46).
  • הרב מציין שהפירוש הראשון (משל הילד) "יותר ראוי" ושהניסוח הזה הוא דרך נוספת להגיד אותו דבר (30:55–31:00).
  • מי שמתפלל בלי התחושה הזאת – הקיבולת שלו קטנה. יהודי שעושה את החשבון, עד שהוא מרגיש שהוא עושה לעצמו צרות ואפילו מתלבט אם כדאי לבקש – זו מחשבה מצוינת, והתשובה היא: כן כדאי לבקש (31:20–31:48).
  • "לפני שבר גאון": כשמקבלים משהו פתאום מרגישים "וואלה" – כמו מי שעף בקטפולטה, נהנה, ואז מסתכל ומבין שאין תסריט שזה נגמר טוב (31:52–32:06).
  • זו לא רק תפילה, אלא state of mind שאמור לכוון את כל העשייה (32:37–32:44).

התפילה כתוכנית עבודה לשנה החדשה (32:44)

  • אחרי החגים נכנסים ל"זמן חורף" – שגרה שבה אפשר להספיק הרבה. צריך ללכת עם תוכנית עבודה מעשית (32:44–33:28).
  • אני לא רק מתפלל, אלא באמת הולך להגדיל הכנסות, תקציב ותזרים – ואפשר לחשב באקסל שזה יביא צרות. התפילה על יותר הצלחה, יותר שלום בית, יותר שליחות, יותר שיעורים ויותר ילדים היא בפועל תפילה על צרות: יותר גירעון, יותר מאמץ (33:41–34:22).
  • ובסוף אומרים: שזה יהיה בלי יסורים – שתהיה בהירות, שלא נשבר באמצע הדרך (34:27–34:39).
  • "התפילה הזאת היא קריאת כיוון לתוכנית העבודה שלי": אני באמת מתכוון לעשות לעצמי יותר צער, כי אני רוצה יותר. מה שהיה בשנה שעברה – ה' ניהל את הקיבולת שלך בחסד וברחמים; עכשיו אתה רוצה "לאכול פי שניים קרמבו" השנה, ויודע איך זה עלול להיגמר – אז מבקשים שיהיה "לא על ידי יסורים" (34:47–35:33).

ה' רוצה שתרצה יותר: משל הבן והש"ס (35:35)

  • הרצון לעוד איננו בעיה. לא מדובר ב"השלמה" עם מה שה' עושה (35:35–35:45).
  • משל: הבן חוזר מכנס התעוררות בכיתה ד' ומודיע שקיבל על עצמו לסיים השנה ש"ס בבלי וירושלמי. אתה אומר לו "וואו, כל הכבוד, אולי תתחיל במשניות". אתה דואג לו מקריסה כי אתה מכיר את הקיבולת שלו – אבל אם הוא באמת יצליח, לא תתאכזב. אתה חושש עליו, לא על עצמך (35:50–36:54).
  • כך גם ה': הוא מתאווה להביא לך אינסוף עשירות. אם היא לא באה, זה כי היא עלולה להרוס לך קשרים עם חברים ומשפחה (36:54–37:08).
  • "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". הפרה לא "מכריחה" את העגל כי יש קיבולת; אבל אם העגל היה יכול לינוק יותר – זה רק היה משמח אותה (38:52–39:05).
  • "הרצון העכשווי משקף [...] את הקיבולת העכשווית. אבל ה' תמיד רוצה לתת יותר." אם היית מצליח להגדיל את הקיבולת – זה היה משמח אותו יותר משזה משמח אותך (39:15–39:28).

נושא הספר: "שיפור חילוף החומרים המנטלי" (39:31)

  • זה נושא הספר: עבודה על "איך מתקנים ומייעלים את המטבוליזם של הנפש" (39:35–39:46).
  • משל האוכל: אם היום אני מסוגל לאכול קילו, השאיפה היא לאכול חמישה – בלי לקבל דום לב. אבל באמת, גם הקילו של היום מסתיים בצרבת ובמשקל עודף, ואני עוד רוצה חמישה (39:46–40:12).
  • השאלה היא: כשאתה מבקש "תן לי עוד חמישה קילו", אתה מבין שאתה מבקש צרות? אם אתה מבין – מצוין. אל תפסיק לבקש; תבקש, רק תבקש להסתדר עם הצרות. זו תוכנית עבודה מצוינת (40:31–40:50).
  • הפתרון היחיד הוא סייעתא דשמיא שתגדיל את הקיבולת המנטלית ואת היכולת להכיל. זו ה"רציונליזציה" שמאפשרת לבקש מעבר לקיבולת: בעצם מבקשים את הגדלת הקיבולת עצמה – מבקשים "מוחין", שה' יסייע (41:08–41:31).
  • ועושים זאת מתוך ידיעה שבמקום שבו לא אצליח, אולי יורידו אותי קצת, ויהיו קצת יסורים (41:33–41:39).
  • דוד המלך ו"בחנני ה' ונסני": משתתף מזכיר שדוד ביקש ניסיון. הרב מסביר שדוד ביקש זאת מתוך חוסר מודעות לקיבולת שלו, הוא הרגיש שהוא יכול לעמוד – "תן לי עוד חמישה קילו" – "וזה באמת נגמר כמו שזה נגמר" (41:56–42:24).
  • לשאלה אם לפחות שיהיה "קצת יסורים": החיים כרוכים בסיכון, אבל אנחנו מבקשים שיהיה בלי יסורים. חז"ל הגדירו יסורים קטנים מאוד (מכניס יד לכיס ומוציא פחות ממה שרצה), והיום אפילו זה טראומה. "ה' הוא רחמן" (42:37–43:13).
  • סיכום: זו "הקדמה להקדמות" – איך מתוך הבהירות של העבודה הנפשית מייעלים את חילוף החומרים הנפשי. השיעורים הבאים ילמדו פרק אחר פרק (43:15–43:42).

התובנות המרכזיות

  1. כל בקשה לשינוי היא בקשה לצרות. ה' כבר מנהל את חיי בהתאמה מושלמת לקיבולת שלי, ולכן כל "תן לי עוד" מכניס אותי למקום שאני עוד לא יודע להכיל. מי שלא מרגיש זאת חסר מודעות עצמית (25:30–26:57).
  2. ובכל זאת – כדאי לבקש. המודעות לכך שאני מבקש צרות לא אמורה לעצור את התפילה. היא אמורה להוסיף לה את החתימה: "ולא על ידי יסורים וחלאים רעים" (29:24–29:36, 31:44).
  3. תפילה של ילד: "תסתדר אתה עם התוצאות". הילד שמבקש עוד קרמבו לא טוען שהוא צודק; הוא מבקש שאמא תפתור את הכאב בבטן. זה בדיוק הפשט של התפילה (28:37–29:16).
  4. שום דבר אינו "טוב" בעצמו – טוב הוא מה שאני רואה בו את יד ה'. לפי הקריאה "אוצרך – טוב לנו, תפתח", דבר שמבטא לי שה' דואג לי הוא טוב, ודבר שמגדיל את "כוחי ועוצם ידי" הוא הפוך. כך אפשר להכיל שפע בלי גבול (22:45–23:53).
  5. הבקשה האמיתית היא להגדלת הקיבולת. "אני לא מבקש קרמבו, אני מבקש מערכת עיכול יותר בריאה". לכן הבקשה הראשונה היא "חונן הדעת" – בהירות לפני כל שאר הבקשות (30:03–30:46, 41:16).
  6. ה' רוצה לתת יותר ממה שאני רוצה לקבל. "הפרה רוצה להניק" יותר ממה שהעגל רוצה לינוק. הרצון העכשווי משקף את הקיבולת העכשווית, וה' ישמח אם אגדיל אותה, כמו אבא שהבן שלו מצליח מעבר לציפיות (36:52–39:28).
  7. התפילה היא תוכנית עבודה. להתפלל על יותר הצלחה פירושו לתכנן במודע שנה עם יותר מאמץ ויותר "צרות", ולבקש בהירות כדי לא להישבר בדרך (33:26–35:33).
  8. הסבר "טוב מדי" מצמצם את האמת. החיים והנפש אינם טבלת אקסל ואינם נוסחה דטרמיניסטית; גם כשמפשטים לצורך בהירות, צריך לא "לקבוע מסמרות" (10:05–14:32).

מקורות שהוזכרו

  • ספר התניא לרבי שניאור זלמן מלאדי – היסוד של הספר; סדר פרקי הספר דומה לסדר התניא (02:36, 05:30, 07:53).
  • המאמר "פרק בעבודת ה'" של הרב יצחק גינזבורג – הבסיס למבנה הספר (04:19, 05:41).
  • "לא לקבוע מסמרות" – דבר שהרב גינזבורג נוהג לצטט בשם הרבי (כנראה הרבי מליובאוויטש) (10:05) (זיהוי לא ודאי).
  • "לפני שבר גאון" (משלי) (15:49, 31:54).
  • הפיוט "שערי שמים" שמזמרים בחגים: "אוצרך הטוב לנו תפתח" (מבוסס על הפסוק בדברים, "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב"), והפיסוק בסידור של אדמו"ר הזקן "אוצרך הטוב לנו, תפתח" (16:40–18:02).
  • סיפור המגיד ממזריטש ששאל את תלמידיו מה היו משנים בעולם, ותשובת רבי לוי יצחק מברדיצ'ב; גם אדמו"ר הזקן, הצעיר מכולם, נשאל (21:13–21:59).
  • "כמו רב זושא" – כדוגמה לראיית הצרות כמשהו שאני צריך (22:15) (זיהוי לא ודאי).
  • חתימת התפילות בימים הנוראים: "ולא על ידי יסורים וחלאים רעים" (25:12–25:27).
  • תורת הבעל שם טוב על הפסוק בתהלים "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם" (27:04–27:51).
  • ברכת "חונן הדעת" כבקשה הראשונה בתפילת שמונה עשרה (30:18).
  • "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק" (מאמר חז"ל) (38:52).
  • "בחנני ה' ונסני" (תהלים) – בקשת דוד המלך לניסיון, ומאמר חז"ל על כך (41:56–42:24) (זיהוי לא ודאי של המקור בחז"ל).
  • הגדרת חז"ל ליסורים קטנים – מכניס יד לכיס ומוציא פחות ממה שרצה (42:55) (זיהוי לא ודאי).

לקחת הלאה

  • בכל בקשה בתפילה, עשה חשבון אמיתי: האם אני מבין שאני מבקש דבר שאני עוד לא יודע להכיל? אם כן – בקש בכל זאת, וסיים בבקשה שזה יהיה "לא על ידי יסורים" (29:20–29:36).
  • הפוך את התפילה של החגים לתוכנית עבודה מעשית לזמן החורף: הגדל את הפעילות (פרנסה, שיעורים, שליחות, משפחה) במודע, ובקש בהירות שלא תישבר בדרך (32:44–35:33).
  • לפני שאתה מבקש "עוד", בקש קודם הגדלה של הקיבולת – דעת, בהירות, "מוחין" (30:16–30:46, 41:24).
  • כשאתה מקבל דבר טוב, בדוק אם הוא מבטא לך שה' דואג לך, או מגדיל את תחושת "כוחי ועוצם ידי" (23:11–23:21).

ציטוטים בולטים

  • "העולם הוא בסוף, הוא לא נוסחה מתמטית סגורה והרמטית, דטרמיניסטית, שאם תפענח אותה אז תצליח לנצח" (14:19)
  • "המשפט הכי חשוב בתפילה זה 'לא על ידי יסורים וחלאים רעים'" (28:27)
  • "אני יודע שביקשתי צרות, אז אני גם מבקש שזה לא יהיה עם צרות" (29:31)
  • "אני לא מבקש קרמבו, אני בעצם מבקש מערכת עיכול יותר בריאה" (30:12)
  • "הרצון העכשווי משקף [...] את הקיבולת העכשווית. אבל ה' תמיד רוצה לתת יותר" (39:15)

רעיונות מרכזיים

  1. שלוש קריאות של "אוצרך הטוב לנו תפתח"

    16:58

    אפשר לפסק את השורה מהפיוט בכמה דרכים. לבקש מה' שיפתח את אוצרותיו, לבקש רק את מה שטוב לי, או להבין שכל מה שבא מאוצרו הוא טוב לנו. הרב ארנברג רואה בקריאה השנייה הכנעה והשלמה, ולא תפילה.

  2. טוב הוא מה שאני רואה בו את ה'

    22:53

    לפי הקריאה השלישית, אין "טוב" בחפץ עצמו. דבר שמבטא לי שה' דואג לי הוא טוב. דבר שמגדיל אצלי את תחושת "כוחי ועוצם ידי" הוא ההפך.

  3. כל בקשה לשינוי היא בקשה לצרות

    25:30

    ה' כבר מנהל את החיים שלנו בהתאמה מושלמת לקיבולת שלנו. מי שמבקש "תן לי אחרת" מבקש דבר שהוא עוד לא יודע להכיל. מי שלא מרגיש את זה, לפי הרב, חסר מודעות עצמית.

  4. ובכל זאת כדאי לבקש

    29:31

    ההבנה שאני מבקש צרות לא אמורה לעצור את התפילה. היא מוסיפה לה את החתימה: שזה יהיה "לא על ידי יסורים וחלאים רעים". כמו ילד שמבקש עוד קרמבו ומבקש מאמא שתסתדר עם הכאב בבטן.

  5. לבקש קודם את הגדלת הקיבולת

    30:12

    כל תפילה היא בקשה לדעת ולבהירות. לכן הבקשה הראשונה בתפילה היא "חונן הדעת": לפני שמבקשים עוד, מבקשים את היכולת להכיל אותו.

  6. ה' רוצה לתת יותר ממה שאנחנו רוצים לקבל

    39:21

    יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק. הרצון שלנו עכשיו משקף את הקיבולת שלנו עכשיו, ואם נגדיל אותה, זה ישמח את ה'.

  7. התפילה היא תוכנית עבודה

    34:47

    מי שמתפלל על יותר הצלחה ויותר שליחות, ומתכוון לזה, מתכנן לעצמו שנה עם יותר מאמץ. לכן מבקשים גם בהירות, כדי שלא נישבר באמצע הדרך.

לקריאה: עוד קרמבו אחד: על תפילה, צרות וקיבולתמאמר · 5 דק׳ קריאה

קיצורי מקלדת

K
הפעלה או עצירה
J
עשר שניות אחורה
L
עשר שניות קדימה
[
לתחילת הפרק הקודם
]
לתחילת הפרק הבא
T
מעקב אחרי הסרטון בתמלול
1 2 3
מעבר בין תקציר, תמלול ולחשוב
/
חיפוש
?
רשימת הקיצורים