מה המצב? סוחבים
תקציר
הפרק "נפח": המצוקה הקיומית מול ה"נטו" של האדם היא שמניעה את הגאווה ואת כל ה"טבע הראשון"
השיעור של הרב אפרים ארנברג פותח את החלק הראשון של הספר, "טבע ראשון", ושואל מדוע ספר על עבודת ה' עוסק במצב הרוח של האדם. התשובה נשענת על פתיחת ספר התניא: השמחה והחיוניות הן המדד האמין ביותר לעבודת ה' נכונה, משום שבתחום זה יש הרבה רמאות עצמית. לפי הספר, הטבע הראשון מייצר באופן מובנה שלושה תסמינים: גאווה, עצבות ופחד. בחיים הם מופיעים כעייפות ("סוחבים"), כדכדוך וכחרדות. עיקר השיעור מוקדש לפרק הראשון, "נפח", ולשאלה שהובאה לפני הרב יצחק גינזבורג: האם האדם הוא ביסודו גאוותן, או שהוא ביסודו במצוקה קיומית. הספר בוחר לתאר קודם את המצוקה: כשאדם פוגש את ה"נטו" של עצמו הוא מוצא מעט מאוד, ולכן הוא נשאב לאמץ תדמית בעלת "נפח". בחסידות הריק הזה נקרא "כוח המתהווה", והוא יכול להתהפך ולבנות "טבע שני". ההרגל שכדאי להפוך הוא אפוא ההרגל לענות על הריק הפנימי בניפוח עצמי.
מהלך השיעור
פתיחה: מטרת השיעורים ומבנה הספר (00:00)
- בשבוע שעבר למדו את הפרולוג של הספר. מעכשיו המטרה היא לעבור על מהלך הספר ולקשר אותו למקורות, בעיקר לתניא ולמאמר "פרק בעבודת ה'" של הרב יצחק גינזבורג, שמודפס בסוף הספר (00:10).
- הספר מחולק לחלקים, וכל חלק מחולק לפרקונים קצרים. לחלק הראשון יש שלושה פרקים (04:51).
- מאחורי כותרת כל חלק מופיעה פרה עם משפט "סטיגמה" גנרי, כגימיק שיווקי שאינו קשור ישירות ללימוד (01:21).
סטייה מסדר התניא: המושג "טבע ראשון" (02:29)
- יש חריגה מסדר הנושאים בתניא: התניא אינו פותח במושג "טבע ראשון". המושג נמצא בו רק במשתמע (02:37).
- "טבע ראשון" הוא ביטוי מעולם החסידות, שמופיע במאמרים ובשיחות, אבל לא בתניא (05:01).
- זה ביטוי ביקורתי, לא ביטוי של שבח: הכוונה היא ל"גרסה הלא מעובדת של האישיות", לטבעים הגולמיים והלא מתוקנים שאיתם האדם נולד (05:18).
- החלק הראשון של הספר מתאר איך התוצר החווייתי והפסיכולוגי של הטבע הראשון מוליד אצל האדם את כל הקשיים והבעיות של החיים, כתוצר מובנה (05:43).
הפתיחה המפתיעה של התניא: שאלה פסיכולוגית (02:58)
- אחד הדברים המפתיעים בתניא הוא שהשאלה הראשונה בו היא שאלה פסיכולוגית ולא קושיה למדנית (03:13).
- התניא מצטט את השבועה שמשביעים את האדם לפני לידתו: "תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". על זה הוא שואל: אם האדם יחשוב שהוא רשע, הוא יהיה עצוב, ועבודת ה' צריכה להיות בשמחה (03:38).
- היום מקובל שספר יעסוק במצב הרוח של הקורא, אבל ביהדות המסורתית זה לא היה קלאסי. זו ההצדקה הראשונה לכך שגם הספר הזה פונה מהזווית הזאת (04:13).
שלושת התסמינים: גאווה, עצבות ופחד (06:34)
- בכללות, הטבע הראשון מייצר אצל האדם גאווה, עצבות ופחד (06:54).
- אף אחד לא בא לפסיכולוג ואומר "יש לי גאווה". האדם מתלונן על אחד משלושה דברים: עייפות ושחיקה ("אני עובד מאוד קשה"), שהיא הניסוח הסובייקטיבי של הגאווה; עצב ודכדוך ("דאון", דיכאון); או חרדות, לחץ ומתח (07:06).
- כל קטגוריה מכילה אינספור פרטים, אבל שלוש הקטגוריות הארכיטיפיות האלה שזורות בתוך המערכת: "זה לא bug, זה feature". זו לא תקלה, אלא הדרך שבה האישיות נראית כשמנהלים אותה כמו שאנחנו נוטים לנהל אותה (08:16).
- התסמינים מופיעים על ספקטרום רחב, מ"מצב רוח" רגיל ועד מצבים קשים. אבל בפרופורציה כזאת או אחרת הם מוכרחים להופיע (08:55).
הכללה בספר קצר, ומדד השמחה (09:51)
- ספר קצר ונגיש הוא בהכרח "דוגמטי" ומכליל. גם בהקדמה לתניא יש התנצלות על כך שספר הכתוב לאנשים רבים הוא תמיד מכליל (09:56).
- המטרה אינה להיכנס לתרחישים היומיומיים של כל אדם. המטרה היא לתת תחושה של "האלגוריתמים היסודיים" שעובדים ברקע, ולעשות "כוונון עדין" של המערכת עצמה (10:51).
- מי החליט שהשמחה היא השאלה הכי חשובה בעבודת ה'? התשובה: מי שחי נכון, השמחה מצויה אצלו, כמו שכתוב "עוז וחדוה במקומו" (12:10).
- בתחום הזה כל אחד יודע על עצמו שיש הרבה רמאות עצמית. לכן המדד הכי אמין לעבודת ה' הוא אם האדם בסוף שמח, חיוני, פורה וטוב לו בחיים, במובן הכי פשוט (12:53).
- הרב רואה באמירה הזאת חידוש, ואינו בטוח שבכל דור היו מוכנים להגיד אותה. על הקושיה מצדיקים שהיו להם צרות רבות הוא עונה: מה שמאפיין אותם הוא שהם היו שמחים גם בתוך הצרות (13:17).
- גם בתניא, בפרקי הליבה שעוסקים בשמחה ובעצבות, מוסבר שמי שחי נכון הוא בסוף שמח, ושמצב הרוח הוא מדד אמין לעבודת ה' האמיתית (14:02).
- אחד המשתתפים העיר שיש ציבורים שלמים שהם "ממורמרים". הרב השיב שבקנה מידה ציבורי הדברים תמיד פחות מדויקים, ולכן רוצים לרדת לרמת הפרט ולחיים היומיומיים שלו (14:49).
רקע: איך הספר נעשה רציני יותר (15:18)
- בתהליך העריכה ירדו הרבה מהציניות ומהחריפות של הגרסאות הקודמות. אחד הקוראים הראשונים אמר לו שלאורך כל הספר הרגיש שצוחקים עליו (15:18).
- המטרה המקורית הייתה לכתוב "ספר חסידות אמיתי שהוא מבדר", ספר שקונים כמוצר שמבדר. לכן היו בו המון בדיחות, ובהתחלה הוא היה "כמעט ספר בדיחות" (16:05).
- עכשיו הספר רציני יותר, והרב מקווה שהוא עדיין נעים לקריאה (16:43).
מפת החלק הראשון: נפח, תחזוקה, סדקים ותיאולוגיה (16:52)
- היום הרב רוצה להתעכב על נקודה אחת שהייתה מרכזית בכתיבה. זו אחת השאלות הבודדות בספר שהובאו במפורש לפני הרב יצחק גינזבורג (17:01).
- הפרק הראשון נקרא "נפח", והוא מתאר את המושג החסידי "כוח המתהווה". כל הספר בנוי סביב ההסתכלות שהיחס לכוח המתהווה הוא מה שמעצב את האישיות (17:43).
- "תחזוקה": הגאווה מתבטאת במאמצים לתחזק תדמית. המאמץ הזה דורש המון כוחות, ולכן ההרגשה בחיים היא עייפות: "מה המצב? סוחבים" (18:50).
- האיור של החלק הראשון מראה בחור שסוחב תמונה ממוסגרת של עצמו. בגרסאות קודמות היה איור לכל פרק, ועכשיו יש בספר 11 איורים (19:26).
- "סדקים": במקום שבו התחזוקה לא מצליחה נוצרים תסכול ודכדוך, כמו סדקים בפסל שהאדם סוחב (20:13).
- "בין פסיכולוגיה לתיאולוגיה": הפחד והחרדות מתפתחים לסוג של תפיסת עולם, "תיאולוגיה", שצומחת מתוך רצף החיים (20:30).
השאלה המרכזית: האם האדם גאה או עצוב? (20:42)
- הפרק "נפח" היה פרק קשה מאוד לכתיבה, והוא עבר גרסאות רבות. השאלה הייתה איך מתחילים את ההסבר (20:52).
- שתי אפשרויות ניסוח: האדם גאה, ולכן הוא מתוסכל ויש לו חרדות; או שבפנימיות האדם "עצוב", כלומר נמצא במצוקה קיומית. זו שאלה קיומית, ואפשר לנסח את האדם בשתי הדרכים (21:07).
- אם שואלים חב"דניק מה עיקר היצר של האדם, גאווה או תאווה, ברור לו שהגאווה היא העיקר. אבל השאלה כאן היא למה המערכת רצה כך (21:57).
- בספר נכתב שהאדם עצוב. הרב מודה שחלק מהסיבה הוא שהניסוח הזה קל יותר לעיכול ופחות נשמע כמו כתב אישום. אבל הוא גם חושב שהניסוח הזה אמיתי (22:47).
ה"נטו" של האדם: דוגמת המעלית (23:14)
- דוגמה: אתה תקוע לבד במעלית, יש הפסקת חשמל, אין סוללה בטלפון, חושך. פתאום אתה מתכנס לתוך ה"נטו" של עצמך (23:28).
- מה שמוצאים שם אינו "ריקנות" טכנית או חוויה שמשהו לא בסדר. פשוט "לא מוצאים שם יותר מדי". הנטו של האדם הוא דל מאוד (23:44).
- המקום הזה טעון ולא נעים, ולכן אף אחד לא שוהה בו. כולנו צורכים בידור, הסחות דעת, חברים ושמחות. גם התרבות האנושית כולה השקיעה מאמץ עצום ביצירת עניין והסחות דעת (25:21).
- במובן עמוק יותר, המצוקה סביב הנטו הדל היא שדוחפת את האדם לאמץ תדמית "בעלת ערך ונפח מוגדרים". הרב נותן דוגמה מעצמו: "אני רב חשוב שמעביר שיעורים וכותב ספרים" (26:17).
- לא צריך לחשוב על נרקיסיסטים. כל אדם נורמלי שנשאל "מי אתה?" מחזיק תשובה מוכנה: מסגרת, קורות חיים, תיאור. אף אחד לא מזדהה עם הנטו הדל (26:40).
- התדמית מאפשרת לא לשהות בתוך הנטו, ולכן היא נעשית יקרה מאוד וצריך לטפח אותה ולתחזק אותה. זהו ה"זרז" ונקודת המפנה העמוקה שמניעה את כל הגלגל של הטבע הראשון. הנטייה הזאת נקראת גאווה (27:28).
הרקע התיאורטי: יש מאין, כוח המתהווה ויסוד העפר (28:21)
- בספר חסידות היה כתוב: האדם נברא יש מאין, ולכן חומר הגלם של הקיום שלו הוא "אין" (28:28).
- בספר הזה פחות חשוב הרעיון התיאולוגי, ויותר חשובה החוויה עצמה: כשאתה לבד במעלית ונחשף לנטו שלך, אתה מוצא שם מעט מאוד (28:53).
- לכן הרב אוהב את הניסוח: הוא הופך את הגאווה ממשהו שנשמע כמו כתב אישום למשהו מובן. "מה תרצה שאעשה?" לשהות בתוך הנטו אינה ממש אופציה, ולכן מובן שיש לאדם דחף לייחס לעצמו ערך (29:38).
- כשחז"ל אומרים שהאדם גאה, הכוונה אינה למשהו פסיכוטי, אלא למשהו נורמלי מאוד (30:44).
- סטייה של "2 מילימטר" מתגלגלת לבסוף למקומות גסים. אף אחד לא תכנן להיות נרקיסיסט או להרוס את המשפחה (31:12).
- זה אותו "אלגוריתם" בכל ציבור ובכל תרבות: לא משנה אם הערך שאתה מייחס לעצמך הוא להיות תלמיד חכם, "אני בשליחות, מסירות נפש", או כוכב קולנוע (31:37).
- הבחירה לפתוח בפרק "נפח" נועדה לתאר את התופעה כמתחילה ממצוקה ולא מכתב אישום: "לא נוח לי סביב הנטו שלי", וזה מאוד סביר ותקין (32:31).
- העצבות כאן איננה העצבות היומיומית, אלא חוסר קיומי (32:58).
- ילד קטן שנשאל "מי אתה?" אינו עונה מיד, כי עדיין אין לו תשובה מוכנה. אדם בוגר ברחוב עונה מיד, כי הנפש שלו כבר בנויה סביב תדמית (34:26).
- הריק עצמו נקרא בחסידות "כוח המתהווה". זהו חומר הגלם של הקיום, ה"אין" שממנו ה' עושה "יש" (בריאה יש מאין). בשפה פסיכולוגית זה כמו ואקום שיוצר אצל האדם "דרייב" (35:29).
- ספר חסידות רגיל מקדיש זמן רב לרקע ולהשכלה ומגיע למסקנות קצרות. הספר הזה עושה הפוך: הוא מרחיב במסקנות ונותן רק מעט רקע (36:51).
- מאמר של אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה על פרה אדומה: כששורפים את הפרה נשאר רק אפר, כלומר ה"נטו" של הדבר בלי כל הצבע והציור. בתניא כתוב שיסוד העפר הוא העצבות. החוויה הנפשית של התכנסות לערך הנטו היא הכי קרובה למה שנקרא עצבות (37:28).
- כשיש מודעות עצמית, כמו אצל ילד שגדל, הנטו נעשה לא נוח, והאדם מתחיל מיד לחפש תדמית להזדהות איתה. זה מעצב את כל המערכת שלו (39:08).
תשובת הרב יצחק גינזבורג, ולמה הניסוח הזה עדיף (39:41)
- בספר כל זה כתוב בעמוד אחד בלבד, ולכן היה קשה מאוד לכתוב את ההתחלה (39:45).
- האדם אינו גאוותן מתוך רוע, אלא כי הוא "מצוקה". ברירת המחדל שלו מול המצוקה הקיומית היא להתגאות, וזה המענה הנפשי הכי מתבקש והכי נורמלי (40:21).
- הגדרת הגאווה במובן הבסיסי: לייחס לעצמי יותר ערך מהנטו שלי. מכיוון שהנטו הוא אפס, כל ערך שאני מייחס לעצמי הוא כבר גאווה (40:49).
- הגאווה הגסה ("אני יודע הכל, הכי חכם, הכי יפה") היא כבר "תסמינים מאוחרים של המחלה". רוצים לנסח קודם את "אב הטיפוס" בצורתו הגולמית, ואז להראות שגם המופעים הנפוצים הם אותה נוסחה בפרופורציות חריפות יותר (41:13).
- השאלה הובאה לפני הרב יצחק גינזבורג: האם נכון לומר שהאדם קודם כל במצוקה ולכן הוא מתגאה, או שהוא גאוותן ולכן כל השאר? התשובה הייתה שאפשר לומר כך ואפשר לומר כך. הרב אינו זוכר את הניסוח המדויק, אבל התשובה נתנה "גושפנקה" לניסוח של הספר (42:20).
- הרב חושב שהניסוח נכון גם מבחינת ההפנמה: אם מאשימים אדם בפגם עמוק, קשה לו להאמין ("למה שאעשה את זה?"). כשמתארים מצוקה אמיתית, הדבר נעשה מסתבר ומובן (43:18).
- הניסוח הזה גם יוצר ציפייה מהספר ומהתורה: אחרי שהסברת שהפתרון שלי לא היה טוב, מה אתה מציע לעשות עם הנטו? הספר חייב להציע מענה אחר (43:59).
- כוח המתהווה פועל כמו ואקום ששואב. בחסידות הוא החלק הניטרלי שבנפש הבהמית, ולא הרע שבה. יש מאמרים שמבחינים בין עצם הנפש הבהמית לבין היצר, שהוא "הלבושים הצואים" (44:27).
- ברירת המחדל היא שהוואקום כמעט אוטומטית נרתם ליצירת נפח. זה כל כך עמוק שזה כמעט עצם הנפש, אבל זה לא מוכרח. בניתוח החיים קשה להפריד בין הריקנות עצמה לבין הגאווה שמתלבשת עליה (45:13).
שאלה מהקהל: האם זה מובנה בנו? עץ הדעת (45:50)
- שאלה מהקהל: האם הגאווה מובנית בתוכנה שלנו? הרב משיב שזה דומה לחטא עץ הדעת (45:55).
- כל ילד שקורא את ספר בראשית מרגיש שזה "משחק מכור": שמים את האדם בגן עדן ואומרים לו רק לא לאכול מעץ אחד. כשהוא אוכל, הקורא עדיין לא מרגיש שמשהו לא בסדר (46:13).
- הנקודה שבה הקורא מזדהה עם צד הקב"ה היא כשהאדם אומר "האשה אשר נתת עמדי". רש"י כותב שם שכאן כפר בטובה (47:14).
- עבודת האדם היא לקחת את ברירת המחדל הכמעט מולדת ולהגיב אליה נכון. כל אב הטיפוס של ההתדרדרות נמצא בתגובה המודעת והגסה שבאה אחרי המעשה (47:35).
- כך גם בגאווה: יש בה משהו כמעט מובנה, אבל קרוב מאוד לשם יש משהו שאינו מובנה. אם מתקנים שם, אפשר לתקן גם את העיצוב הראשוני הזה (48:45).
הקשר לתניא: "מי אני?" והבינוני (49:24)
- התניא מעמיד את השאלה אם האדם יהיה שמח או עצוב על הדימוי העצמי שלו: האם אני צדיק או רשע, איך אני מצייר לעצמי את עצמי (50:04).
- אם שואלים אדם ברחוב במה עוסק התניא, רוב האנשים יגידו שהוא עוסק בשאלה אם האדם צדיק או רשע. זו בעצם שאלת "מי אני?" (50:31).
- התניא מסביר בסוף שה"בינוני" הוא מענה אפשרי וכדאי לשאלה הפנימית הזאת, מענה שלא מכניס את האדם לסחרור שתואר (50:59).
סיכום: טבע ראשון וטבע שני (51:24)
- הפרק "נפח" מעמיד את הזרז שמניע את הכל: הצורך לאמץ נפח כדי להסיח את הדעת ולא לשהות בתוך הנטו הקיומי. הספר יציע לחפש מענה אחר (51:52).
- אם עונים לריקנות בחיפוש אחר ערך עצמי מנופח, סובלים באופן מובנה, לפחות קצת, מעייפות, מעצבות ומפחד. הדינמיקה הזאת בכללותה נקראת בחסידות "טבע ראשון" (52:24).
- הסתייגות: אפשר להסביר את הדברים מזוויות רבות. זו הזווית שהספר נוקט, וצריך לבחור זווית אחת. הרב אינו טוען שזו הכוונה בכל מקום שבו כתוב "טבע ראשון", אבל הוא חושב שזה הסבר בסיסי ונכון (53:07).
- "טבע שני": אם הופכים את הנקודה הפנימית של כוח המתהווה, כל המערכת מתעצבת הפוך. עצם הכינוי "ראשון" ו"שני" מראה שהראשון הוא ברירת מחדל, ושאפשר לחולל טבע הפוך (53:44).
- היום למדו את הפרק "נפח". אם יעמדו בקצב, ילמדו פרק אחד בכל שבוע (54:29).
התובנות המרכזיות
- הגאווה מתחילה ממצוקה, לא מרשעות. האדם מוצא מעט מאוד כשהוא פוגש את ה"נטו" של עצמו, ולכן הוא נשאב לאמץ תדמית בעלת ערך. ההבנה הזאת הופכת את הגאווה ממשהו מאשים למשהו מובן שאפשר לעבוד איתו (40:21).
- השמחה היא המדד האמין ביותר לעבודת ה'. בגלל הרמאות העצמית, השאלה אם אדם שמח וחיוני היא הבדיקה הכנה ביותר אם הוא חי נכון (12:53).
- שלושה תסמינים מובנים: עייפות, דכדוך וחרדה. אף אחד לא מתלונן על "גאווה", אבל העייפות ("סוחבים") היא הצורה הסובייקטיבית שלה. הדכדוך והחרדות הם תוצר ישיר של אותה מערכת (07:06).
- "זה לא באג, זה פיצ'ר". הקשיים האלה אינם תקלה מקרית. הם הפלט הקבוע של אישיות שמנוהלת לפי הטבע הראשון, ולכן הטיפול צריך להיות במערכת עצמה (08:40).
- התדמית דורשת תחזוקה. מרגע שהתשובה ל"מי אתה?" נעשית יקרה, צריך לשמור עליה כל הזמן. מכאן העייפות, וכשהתחזוקה נכשלת נוצרים "סדקים" (27:28).
- אותו אלגוריתם בכל ציבור. לא משנה אם התדמית היא תלמיד חכם, שליח במסירות נפש או כוכב קולנוע. המנוע הפנימי זהה, והגאווה הגסה היא רק "תסמינים מאוחרים" של אותה נוסחה (31:56).
- העבודה היא בתגובה לברירת המחדל. כמו בעץ הדעת, הנטייה הראשונית כמעט מובנית, אבל ההתדרדרות האמיתית היא בתגובה המודעת שבאה אחריה. שם אפשר לתקן (47:35).
- כוח המתהווה יכול להתהפך. הריק הפנימי הוא ניטרלי. אם הופכים את היחס אליו, נבנה "טבע שני" (53:44).
מקורות שהוזכרו
- המאמר "פרק בעבודת ה'" של הרב יצחק גינזבורג, שמודפס בסוף הספר (00:26).
- ספר התניא, פתיחת הספר: השבועה "תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע", שמקורה במסכת נדה, והשאלה על העצבות שהיא עלולה לגרום (03:38).
- ההקדמה לתניא: ההתנצלות על כך שספר הכתוב לרבים הוא בהכרח מכליל (10:18).
- "עוז וחדוה במקומו", פסוק שמעיד שהשמחה מצויה במקום שבו ה' נמצא (13:35) (זיהוי לא ודאי).
- פרקי הליבה בתניא שעוסקים בשמחה ובעצבות (14:02).
- המושג "טבע ראשון" בספרות החסידות, במאמרים ובשיחות (05:03).
- השאלה החב"דית מה עיקר היצר, גאווה או תאווה (22:02).
- תשובת הרב יצחק גינזבורג לשאלה אם לנסח את האדם כגאוותן או כנמצא במצוקה (42:20).
- המושג "כוח המתהווה" ובריאה יש מאין (35:29).
- מאמר של אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה על פרה אדומה: השריפה משאירה רק את האפר, ה"נטו" (37:28).
- התניא: יסוד העפר הוא שורש העצבות (37:52).
- מאמרים בחסידות שמבחינים בין עצם הנפש הבהמית לבין היצר, "הלבושים הצואים" (44:54).
- ספר בראשית, חטא עץ הדעת והפסוק "האשה אשר נתת עמדי", עם פירוש רש"י "כאן כפר בטובה" (47:14).
- התניא: מדרגת ה"בינוני" כמענה לשאלה "מי אני?" (50:59).
ציטוטים בולטים
- "כשאתה עם עצמך בנטו, אתה מוצא שם מעט מאוד" (29:09)
- "לא שאתה התכוונת ללכת להיות נרקסיסט, אתה לא תכננת ללכת להרוס את המשפחה, אף אחד לא תכנן דבר כזה" (31:19)
- "האדם הוא מצוקה, יש בו מצוקה קיומית מאוד" (40:26)
- "זה לא אלגוריתם אחר, זה אותה נוסחה, רק בפרופורציות הרבה יותר חריפות" (41:55)
- "אוקיי, אז מה אתה מציע לעשות עם הנטו הזה?" (44:06)
רעיונות מרכזיים
שלושה תסמינים: עייפות, דכדוך וחרדה
7:06לפי הספר, הטבע הראשון מייצר גאווה, עצבות ופחד. אף אחד לא מתלונן על גאווה, אבל העייפות והשחיקה הן הצורה שבה היא מורגשת, ולצידן מופיעים דכדוך וחרדות.
זו לא תקלה, זו המערכת
8:40הקשיים האלה אינם מקריים. כך נראית האישיות כשמנהלים אותה כמו שרובנו נוטים לנהל אותה, ולכן הטיפול צריך להיות במערכת עצמה.
השמחה היא המדד האמין ביותר
12:53בתחום הזה יש הרבה רמאות עצמית. לכן הבדיקה הכנה ביותר אם אדם חי נכון היא אם הוא שמח, חיוני וטוב לו בחיים.
התדמית דורשת תחזוקה, ולכן "סוחבים"
18:50מי שמחזיק תדמית צריך לתחזק אותה כל הזמן, וזה דורש המון כוחות. מכאן ההרגשה שהחיים הם משא, וכשהתחזוקה נכשלת נוצרים "סדקים".
הנטו של האדם דל מאוד
23:28כשאדם נשאר לבד עם עצמו, כמו במעלית חשוכה, הוא לא מוצא שם יותר מדי. המקום הזה לא נוח, ולכן הוא ממהר לאמץ תדמית בעלת ערך ונפח.
הגאווה מתחילה ממצוקה, לא מרשעות
40:21האדם אינו גאוותן מתוך רוע. הגאווה היא המענה הנורמלי למצוקה קיומית, והגאווה הגסה היא רק תסמין מאוחר של אותה נוסחה.
הריק יכול להתהפך לטבע שני
53:44הריק הפנימי נקרא בחסידות "כוח המתהווה", והוא ניטרלי. אם הופכים את היחס אליו, כל המערכת יכולה להתעצב אחרת, וזה ה"טבע השני".
תמלול
פתיחה: מטרת השיעורים ומבנה הספר
0:00בסדר, שבוע שעבר דיברנו, דיברנו על הפרולוג של הספר, ואמרנו, כאילו, המטרה היא קריא בשיעורים, פחות וצמיד, ככה לעבור על המהלך, ולהצמיד את זה לקצת למקורות, בעיקר לטניה, כי כמו שאמרתי בשיעור הראשון, נתפס לו פה שזה פי טניה, שזה כאילו, יום רני, אבל בשביל להצליג את היום ראה הזאת, אז בנימון שלנו, אנחנו נזל לקווח את זה בעיקר לטניה, ואלא את פרק גאות השם, שבסוף כמו שפתוקו בסוף הספר אז בסוף זה עימוד של כמו השלב פה במסגרת זה עימוד של המאמר של הרב יצא לפרמת השם חיים חיים אז
0:37אז אני רוצה להסביר את זה בעיקר ראשה אז הקטע הראשון פה פה יהיו כל מיני אישורים שאני למד אתם רק פרק או שלומדנו עכשיו כי אם אתה פרולוג זה היה יותר מדוי אבל החלק הראשון הספר מכולת להכנת צריך הרקים יש מין מרזיק בספר כל יורוד יש בו 11 חלקים ובכל חלק יש בו איזה 3-4 פרקונים קטנים כלומר נושא קצרי אז כאילו בעצם החלקים הם הפרקים הפרקונים זה משהו כזה מוחק קטן אז יש בו 11 חלקים 11 פרקים יקרו עם חלקים מכך זה נקרא בספר כשכל אחד יש כותרת וגם עשינו פה איזה גינג יפה
1:19שזה לא כל כך קשור ללימוד שלנו זה סתם שיווקי הפרעה הזאת שאחורי כל קטע איש כאילו בגלל שהפרות הקבל שלו אי אפשר מובן לזה קשור לסלבל אז הוספנו פה מאחורי כל כל גודרל, כל חלק איזה משקט גנרי כזה, משפט סטיגמה סטיגמה כזאת בואי נע להגיד הראשון זה קודם כל תאהל את עצמך משפט כזה של סלפל כזה מקומל הפרעה היא הארכתיב של הטיפוס שאתה מגיע אנחנו כאילו רוצים להריב איתו עם הפנה אני יודע קורא חזרון שאת כל הדימיקים האלה הוספתו אחרי שהספר קורא היה כתוב זה לא מסומך למען מאה אחוז
2:07אבל אפשר לקרוא ביחיד בעצמו עכשיו מה זה באמת החלק הראשון השמש החלק הראשון זה טבע ראשון כל החלקים פה יש שקר מנקטי אז אני יודע את העדיון של איך הספר נבנה כי גם שבת זה דור שרוק לפה איך לכתוב כזה ספר ממש מתחילים אז גם פה באופן פשוט יש אני אנסה להסליק את זה היום אבל יש איזושהי חריגה מהפשטות בטניה הטניה לא פופח בפשטות בתיגור הטבע הראשון ואם מישהו ישאל אותי מה הסדר הנושאים בטניה זה פשוט הטבע הראשון זה לא בכלל הנושא הזה שהקרה הטבע הראשון
סטייה מסדר התניא: המושג "טבע ראשון"
2:50נורא במשתמע בתניהם בכלל התייחסות מפורש לדבר הזה מה בכל זאת. עד כמה מזה נוספים היום להקיף הכל מה בכל זאת הצדקה הכי חשובה נגד שפתענו את הספר הזה. נראה לי כבר נוזל שלמד בתניה האחרית הכי מפתיע. אחת אחת הכי מפתיעים בכל ספר התניה שפותחים בזה זה שעשה השאלה הראשונה בספר היא שאלה פסיכולוגית כמו מלפי שהוא מקשה קושיות למדניות שכתוב כל כך וכתוב כל כך. סבא תנבותי על גמר מורכושיות ומטרום מורכושיות מורכושיות כאלה טיפוסיות לעולם הלימוד היהודי.
הפתיחה המפתיעה של התניא: שאלה פסיכולוגית
3:29אבל הספר השאלה הראשונה שחותי הרגל ביחידים שראשון של הדון אחד הדברים האלה זה שהוא מצטט מה שכתוב בסוף. שעדן יהיה בניחה כצדיק. שמושביעו אתי צדיק על תירשה אפילו כל המיוחד אתי אתה בניחה כרשה. ועל זה הוא שואל שלכאורה זה עשוי מצב רוחות. כי זו ההתחלה של. יושב נהיה בניחה כרשה אז ירע לבובוב יעצב ולאחר עוד שמשמחה ותולרה. והפתיעה זה באמת גולש להרבה שאלה ציטוטים מפה ציטוטים משם זה סותר את זה זה סותר את מאמר חזן הזה. הרבה קושיות. אבל הקושייה הכאילו הראשונה היא.
4:10שבו לא תמיד יתפסים לזה כי היום באמת מה הספרות המודרנית זה מאוד מקובל שהספר יעסוק. לא נצב רוח שלך זה לא כל כך קלאסי כלומר. על היהדות המסורתית שנכתוב ספר על המצב רוח שלה. אז מה זה שאלה. כדאי כבר שידע מה יעשה מצוות ויאבות השם. בוש צרף. אז תניה פותח ככה זה קצת מפתיע כי יש בזה כאילו אם נחשים בזה על ההתחלה. אז כמו שזה הסדקה הראשונה בסוח של המעלך הספר הזה הוא ודאי פונה מהזווית הזו והחלק הראשון פה בתוך חצי חלקים הוא מחולק לשלוש פרקים כמו שכל החלקים מחולקים אבל החלק בכללותו הוא בא
4:57לשקף את הטבע הראשון הטבע הראשון של האדם, הטבע הראשון זה כבר ביטוי כמו שאמרתי, לא כתוב בתענייה ביטוי טבע ראשון, זה ביטוי מעולם החסידות הלכתר לחם, שופי המאמרים וסיכות מלחסים תמלא אבל לא בתוך תענייה שזה ביטוי שבא לתכלל או לוותה את כללות הטבעים הראשונים הפוסרים, הלא מתוקנים העיר פר האדם במילא הביטוי טבע ראשון בחלסידות זה ביטוי ביקורתי זה לא ביטוי מחמיא שזה טבע האדם טבע הראשון של האדם הכוונה הגרסה הלא מעובדת של האישיות העיר פרעה אדם יולד נקרא לזה צריך להסביר, זה עמוק זה מכרון עמוק
5:44החלק הראשון פה בא לתאר איך הטבע הראשון הזה מבלי להיכנס לתיאורים למדניים איך אחריתו איך התוצר החווייתי הסובייקטיבי, הפסיכולוגי של הטבע הראשון מוליד אצל הבן אדם את כל את כל כל כל הבעיות כל התמודדות כל הלא טוב של החיים איך זה תוצר מובנה בזה בעצם. כאילו הסכל הקונס הרעיון שרוצה לבוא לידי ביטוי. באיך זה כתוב כאן זה נרחיש איך שיש קשר מובנה בערך של מקויילת. הספונטני, הטבעי, כבר איך שאפי אדם באופן טבעי נוטה לחיות אז מקוייל לתוך זה מוכרח לצמוח מזה מספר קשלים בכללות
שלושת התסמינים: גאווה, עצבות ופחד
6:34אני מקדים עוד פעם סקירה על כל החלק הראשון בכללות זה יכולה פה לשלוש, כלומר שהטבע אני חושב שהאדם הוא יוצר עבורו נגיע זה בשוטיות יותר מודרניות, הוא יוצר עבורו גאה כל הכל נצטרך להסביר כל המילים האלה קטורות זה לא כתוב באותיות של חסידות זה יוצר גאווה ועצבות ובחן אלה הביטויים מחסידות אם אני עכשיו צריך לקבל את כל הקשיים של באנם בחיים ואנם מגיע לפסיכולוג אז הוא מתלונן על אחד משלוש דברים משהו מתלונן על גאווה האמת היא שאם נעשה יותר מדויק ואנם מגיע לפסיכולוג ומתלונן על אחד משתי דברים
7:16כי אף אחד אף פעם לא מתלונן כאף אחד לא מגיע, הפסיכולוגים אומר שיש לי פעיה שיש לי גאווה, אף פעם לא מגיע, אז תמיד לי ואלה אז הוא אומר אחד משלוש דברים, האנדם מתמרין או על פטיג, עייפות שזה בעצם ניסוח סובייקטיבי של גאווה, נסביר את זה אולי קצת, אפשר שזה לא כתוב, כאן אני אתייחס לזה באנדם יכנס לפסיכולוגים, זה שהוא אומר כשאני עייף כלומר אני שחוק אני עובד מאוד קשה חולה, חולה, לא מאחים אותי או שהוא עצוב מתוכנח, שודאום או שיש לו אנגזיילי או שיש לו פטי או דפרשן או אנגזיילי, זה בגדול
7:56אנגזיילי, חרדות זה נקרא איוב על חרדות אבל אנגזיילי זה מנהב מתחי, חרדות לחץ, פחד מאוד מאוד בגדול עכשיו זה יש אינסוף פרטים פה וזה לא אי אפשר בשלוש מילים מסכם את כל ההתמודדות הלפשויה שעברה אבל לתוך נסגרת האפשרי בספר עכשיו התיאור כמו שהוא כתוב כאן הוא בעיקר רוצה להראות איך שלושת התופעות המאוד מאוד ארקטיפיות המאוד כלליות תחת כל קטגוריה כזאת יש אין ספור דוגמאות אבל איך השלוש קטגוריות המותליות אלה הם מובנות הם שזורות לתוך.
8:33התקיילות של המערכת משה אם אני תופס את האישיות את החיים כמו שאני נוטה לתפוס אותה אז באופן מובנה חייב להיות כמו זה לא בג זה פיצ'ר. כמו שאומרים אז משהו שהוא מקוין לתוך מרקד שלו זה לא תקלה זה ככה זה נראה כשנעלים את האישיות כמו שאנחנו נוטים לנהל אותה אז באופן מובנה. אבלי השחיקה התוצר של העינלות שלנו היא שאנחנו הולכים בוודאות להתעכל. עייפות או תסכול גאווה. דכדוך דאונים. הכל על הספקטרום כמובן. זה יכול להיות סתם מצב רוח לא טוב. יכול להיות דיכאון קלידי. יש בזה ווליום מאוד גדול.
9:15אבל הולכים להיות בחיים עייפות שחיקה הולכת להיות דאונים. מצבי רוח נמוכים, מוכים להיות וחרדות הולכים להצטבר כלומר זה שלוש דברים שהם הפלט של המערכת כפי שהיא מקועלת היום ואתה הוא בו זה שלוש דברים בתהליך שקורה אז אפשר גם על זה נתנה לי עוד רגע אבל כאילו זה על כל פעמים לאורך זמן זה שלוש טופעות שמובנות תוך המערכת ומוכחות בפופורציה כזאת או אחרת והתיאור פה בא להמחיש איך
9:47איך גם להמחיש גם להעמיד את זה על איזה שהוא ציר כבר אם אני צריך להגיד מה הבעייתי הוא זה פשוט לגמרי מה הבעייתי הוא דרך כלל של הספר הזה. כל ספר קצר ונגיש זה שהוא מאוד מאוד דוגמטי ובסוף אומרים דברים מאוד כלליים וכי לוקחים כל בן אדם בעולם שם אותו בדווקא שבלון מאוד מאוד מסוימת. זה הולך לצאת מלא הכללות אין דרך להקוף את זה אתה כותב ספר זה נהיה מאוד קטן אז תמיד הוא קביע פה הרבה מאוד הכללות כמו שאת מראה זה גם בהקדמה של אתניה זה בעצם ההתנצפות הכי הכי גדולה שלו
הכללה בספר קצר, ומדד השמחה
10:23כותב ספר לאנשים זה תמיד מאוד מחליל ומאוד יוצר הכללות אז ודאי גם פה אז לבוא להגיד שכל כל הדכתוכים כל החרדות כל חוויה שאדם חווה היא תוצאה של המנגנון פרשוקתור פושט זה באמת הטענה של הספר מה לא מסתייג מהטענה הזאת אבל זה ברור שאתה כשאתה תואן טענה כזאת אז אתה אומר אותה בפרופורציה מאוד מאוד מאוד רחבה כבר זה לא. לא יכנס לתוך התרחישים היומיומיים של כל בן אדם אל תת איזשהו תחושה של. אנגוריתמים היסודיים שעובדים ברקע שבסוף.
11:03שזורים מאחורי כל החוויות המון מוגוונות וייחודיות שכל הבנה חווה אותם אבל אנחנו רוצים לטפל כאילו בפיינד טיונינג של מערכת עצמה בדוס. באחורה של המערכת אז ככה זה גם התואר כאן עכשיו אמרנו שאני רוצה לחבר האם אני צריך לחבר את זה בכל זאת בטניה כמו שפה חד נשמעית כי הבחירה לפתוח ככה את הספר זה לא כתבתי ככה כי ככה זה בטניה זה פשוט חוץ מהשאלה הזאת שמצא באירוע וכחוץ מלהעמיד במרכז הדיון מה עובר עליך, את החוויה שלך את השמחה שלך, הכיף לך, לא כיף לך להגיד שזה מרכז הדיון שזה שאלה
11:46באמת זה שאלה על טניה למה אדמור זה כן מחליט שזה מרכז הדיון, זה השאלה פה תחת של הספר אם יעבוד את השם בסמכה או לא אבל מי יחליט שזה השאלה הכי חשובה לעבודת השם אז אפשר לומר את זה את התשובה לא יודע מה יותר נעימה שאדמור זה כן החפשתו להרשים אפשר גם, אפשר לדעת איזה תשובות למדניות, כלומר אם אתה לומד את הספר בעיון אז אתה רואה למה בסוף באמת הדוגמאות האלה או השאלות האלה בחיים שלו הם באמת הפקטור המדד הכי אמין לעבודת השם
12:24פריה אמיתית נכונה אפילו לקרא לזה כאילו שמי שחי נכון לביטו רק תורזו הכי טובה במקום עוד כלומר שאם זה במקום השם הוא עבור את הידוע שאתה היפה הגיע ולא יראה לו כי או שאם אתה מוצא את הזכה בחיים היפה יגיע אז זה לא יראה לו כמו שזה משהו שהוא ממש המדד הכי אמין והכי מכוון לכמה בן אדם חי בתוך, לבית לקטושה מכיוון שום הדברים האלה כמו כל אחד יודע על עצמו שיכול לבין בזה המון המון רמרות עצמית אז אין שום ספק שהמדד הכי אמין זה אם בסוף בן אמו שמח וחיוני ופרי וכיפור בחיים במובן הכי אנושי ופשוט
13:11אז זה המדעד הכי אמין למכוונות של העבודת השם שלו האמירה הזאת שקשלה עצמה זה סט חידוש אני לא יודע אם קונחת תמיד היה מוכן לא יודע אם בכל דור היו מוכנים להגיד ככה שהמדעד הכי זה כתוב בפסוקים זה לא שאימצאתי את זה אבל לבוא ולהגיד שבגלל שכתוב שבעוז וחזר במקומו אז בכן ראייה שהשמחה והחי חיוניות ואיכות חיים שלך יהיה המדד הכי אמין אם אתה עובדת שבו שצריך או לא. יכול להיות גם בעלי סורים בו לא יש גם צדיקים שהיה להם הרבה צרות. תמיד עיקר עבור שלמה מצדיקים כי הם אין שמחים.
13:55זה תמיד הרבה שזה לא מסכים שהמצאות אבל פה זה בא להסביר את זה יותר טוב אז גם בטניה זה ככה אין תלמיד תניה לא קובל ארמור. מיוחד בפרקים הליבתיים על לב התניה שזה כמו שהיוציאה הזאת פעמים פרק אחריו את פרק למדלת. כאילו הליבה של ספר התניה אז זה לא זה הפרקים שעוסקים בפירוש בשמחה והצוות ושם הוא מומחיש איך. כל מה שהוא תהיה בבקרים הראשונים מה זה צדיק, מה זה רשם, מה זה ביני וכו' כל המדרגות האלה, איך זה בא לדי ביטוי בזה שאם אתה באמת חי נכון אז בסוף אתה שמח וטוב לך ואם לא אז לא, אז הוא ממחיש
14:33איך המצב רוח הוא מדעת אמין לעבודת השם האמיתית והפרימית הלכונה אז זה הכל פעם רד בשביל לקבש איזה עמוד שדרה איזה הצדקה, למה כל הספר גם בנוי סביב הנושא אני אומר את זה באופן ציבורי, יש סקטורים שלמים שהם ממורמרים. נכון, הנה חינם. ואתה רואה שהגאווה אצלם היא הדמיין. כל דבר שאתה מסתכל עליו בקנה מידע ציבורי, זה תמיד פחות או יותר יעק מאשר... אז אנחנו רוצים לפרק את זה לא רק למקרו, אבל גם למיקרו, ולראות אם זה ממש לרמת הפרט שביתנו יכולים לרוצה לתוך היום יום, וההישביות שלו, ולתאגב על הקו.
15:13ולאם שם חרוצים. יש תוקעות בליחות על זה. האמת היא שבהעריכה אז אחד הדברים הכי הכי מאכזבים שקרו בעריכה מהקרסאות זה שכל הציניות והקצניות הזאת ירדה. כן. איך אמרי. אחד האנשים שעבדתי איתם שכעד הספר הראשונה אמר לי שלא לגרו הבנתי אבל הבנתי כל אורך הדרך שמלבלגים עליי. זה לא הבגיע. אז הבנתי שכנראה זה לא. אין אנשים רוצים שלק את זה בשביל זה. אז הרבה מזהר עד למה שאני חשבתי שהצליחים יותר כמה שעה שעה. אבל אני אמרתי את זה פה בחד השיעורים אבל כל הספר הזה הוא בחרדו הוא נולד בשביל להבא את התנאי.
רקע: איך הספר נעשה רציני יותר
15:57זאת אומרת הרעיון שרציתי. אני לא נראה אם הצלחתי לבד אבל העיבוד מעניין מאוד שהתנאי אני חושב שיש פה. אבל זו לא היה מטרה. המטרה הייתה ככה ניסחתי לעצמי לפני איזה ארבע חמש שנים. שנוער רציתי לכתוב ספר חסידות אמיתי שהוא נוודרה. זה היה כאילו. בטח כאילו שאולי קוראות בטורי בטח שפתאום כדורי קונה ספר. זה יוודר אותו בו שזה ידע לך אגדיר זה בטח. קונים ספר בטח מוצר. צריך לתכנת ספר מבדל. אז זה היה מטרה המקורית לך יש מקום לתבונות. חורס עמוד יחוז.
16:32אז באמת בהתחלה זה היה כמעט ספר פתיחות עכשיו זה ירד. הרבה הרבה הרבה רמות. בציניות ובטונים בשביל שזה גם יהיה. ברי, קול אז הפסיק להיות בניחה זה גם הפכה לספר קצת יותר רציני אני מקווה שלא רוצה אני מדי, כל אחד יקרא ויגיד לי זה עדיין אמור להיות סלב הדר זאת אומרת, אוקיי, אז עד כאן זה הקדמות להקדמות, אז החלק הראשון הוא מתאר אמרנו את הטבע הראשון שאתה משתפר יש פה כמה דברים להזמיר אותם אנחנו נגיד היום משהו אחד שציון מאוד מרכזי, כי הוא היום מאוד מרכזי בתהליך שהכתיבה
מפת החלק הראשון: נפח, תחזוקה, סדקים ותיאולוגיה
17:06הוא גם אחד הדברים הבודדים בספר שממש עלה לה רבי צרק, כלומר שאתה אחד זרועים בודי שמש שאלתי את הרב יצרקה ובדיון הזה הביטי וזה הגיע נראה מיצרקה פה התשובה לא היית מוחרת כל כך אפשר ככה אבל זה היה מספיק בליבת הניסוח פה שנראה לי ראוי נקטיש את הזמן בשביל להגיד את זה קודם כל נעשה סקירה קצרה אני אסתם תאר את הטבע הראשון של אדלם בגדול זה מציב שלוש קשלי בובנים כאבה עצבות ופחד כאבה עצבות ופחד זה הביטויים ששגורים הלשוני, כן, אפשר לתחנות צריך להגיד יותר כן, נכון, אז זה
17:45אם קוראים את הספר, אז מיד אני מקווה שזה מובן, פרש פה אני צריך להיזכר בעצמי, לפתח את התוכן העניינים, איך קראנו לזה פה אז החלק ראשון נקרא טבע ראשון הפרק הראשון נקרא נפח, השני אז נפח, לסביר רגע, זה בא לתאר את המושג כוח המתהווה, אז אנחנו צריכים להמקפץ בטח שיעור הבא. יש מושג מאוד מאוד חשוב בחסידות, שייקה כוח המתהווה. כל הספר הזה, הוא בעצם סובב הסתכלות ששמה את זה במרכז הצעיר שמקייל את האישיות. מה מקייל את האישיות? היחס לכוח המתהווה, שזה עצם הנפש הדהמית בחסידות.
18:25כמו בלי מלא כמובן נוקטובו כאן, זה פרק ראשון שייקה נפח. אחרי זה יש תחזוקה, סתקים, ובין פסיכולוגיה לתיאולוגיה. זה שלושת הפרקים. אז זה ככה תרגמנו גאווה, עצבות, פחד זה בעצם תרגום של הבושגים האלה גאווה זו דור שלושת החלקים זה חלוקה של שלוש סימפטומים שלוש תסמינים של הטבע הראשון והמילים שהשתמשנו הראשון זה תחזוקה וגאווה באה לידי ביטוי במאמצי תחזוקה שאני יש לי תדמית כשאני מקויאל סביב התחזוקה שלה ובגלל שהדבר הזה הוא דורש המון המון מאמצים כל האישיות שיצרחה להתקייס
19:05עציג זה אז זה התופעה המופע הסובייקטיבי המוחשיב יותר שבחיים שיש לי פתיק עייפות אני כל הזמן מרגיש שאני כמו לסודל מנואלה. אז התחושה שאני כמו שאמרים סוחבים. סוחבים. פותח מנה כזאת. בגיל בולים. תמונה של החלק הראשון. בחורצ'יק. שזה גם הגרסאות הקודמות אז כל פרק תמונה. אבל עשית את הפסל קטן מידע שהספר נהיה. נהיה רציני יותר אז אז אורנת תמונות אז היה פעם היה פה איזה 20 תמונות השליש בו רק 11 תמונות אז. התמונה המשונה. שרשתי זה היה לקריחה אבל היא ראו לי שזה מדכא.
19:53כזה שם נותן הפרדה ככה אז אז מה זה של בן אדם סוחב תמונה ממוסגרת של עצמו מתופחת מוסגרת עם קטריקה זה משהו של. זה כי הוא באים בתות שאני סוחר זה ביטוי סוחבים. אז את זה תסמין של שם גבי אז קראנו לזה פה תחזוקה. וסדקים. אז אני רוצה להסביר את זה בזגה. זה כלומר. איפה שהתחזוקה לא מסליחה. ואז יש בי תסכול. דחדוך. כל אדם מפורח. זה סדקים באותו קורן. באותו תלמיד שישוחר. ותחזק. וחר אדם. חדים. זה בעצם סוג של תפיסת עולם. תיאונוגיה שמתפתחת מתוך. רצף החיים. עכשיו. מה רציתי היום להתעכב. מתחיל בנפח.
השאלה המרכזית: האם האדם גאה או עצוב?
20:49עוד לפני שרוזוי קרקע שם זה נפח. זה היה פרק של חלק שלכתוב כבר חיר בקרסאות. מתחילים את הספר ועד היום אני אמת אני לא יודע אם זה. כל חלק של כל הגילי אני יודע אם זה מובן לגמרי. למה למה רציתי ככה לכתוב את זה כלומר היה שאלה האם נכון לנסח שהאדם הוא. גאה, בגלל שהוא גאה אז יש לו גאווה, לכן הוא כל הזמן מתוסכל ומוחזר מהמציאות ומעצמו, ולאור זמן זה יוצר לו חעודות או להגיד שאדם הוא עצוב כלומר, מה עצם האדם? מה נשים במרכז? האם האדם בפנימיות הוא גאה או עצוב? זה שאלה קיומית אפשר לנסח
21:44אפשר לנסח את האדם ככה אפשר לנסח את האדם ככה עכשיו פה אנחנו כתבנו את זה שהאדם הוא עצוב אבל אני אסביר שיהיה אחרי שנייה אם אתה עכשיו שואל שאלה חבדניק מה העיקר היצעה של האדם גאווה או תאווה זה ברור שגאווה זה עיקר אבל זה לבוא להסתכל על המערכת רצה עכשיו כשאני בא לנסח לך למה אתה רץ ככה? למה המערכת רצה ככה? כי איך הכנסת את עצמך כמו פיקו שדיברנו שוב עכשיו, כמו הכלב זה שהוא עכשיו רץ רצת עמוק לתוך שערה, זה נתון קיים ודאי, אבל למה הוא עושה את זה? אז האם הוא עושה את זה בגלל שהוא כאילו
22:34זה משהו גאיר עוד איזשהו עצוב, זה מצמשל, אז היום אצלנו, אני אספר להסביר את זה, היה לי, כמו שבאתי, אז זה היה ויכוח, היה ויכוח ממש בלומס, האם זה נכון לנסח כך או לא נכון לנסח ככה, עכשיו אני מודה ומתוודא, שחלק מהסיבה שלציתי לנסח ככה, זה כי הרגשתי שזה יותר קל לעיכול, כלומר שזה פחות כתב אישון על הבן אדם, אני גם חושב שזה אמיתי, נגיד איך זה כתוב כאן, ואז נסביר את שתי האפשרדמיות איך להסתכל על זה, אז פה כתוב שאדם יש לו. איזשהו מקום בנפש קיומית. זה היה חלק של הכתוב. שכל אחד מאיתנו.
ה"נטו" של האדם: דוגמת המעלית
23:17כמו שמרתי הרבה פעמים בשיעורים שאם אני עכשיו יש שלי עצמי. בחדר דבנת בחושך ואין לי שום דבר מתעסק איתו וחברים. כאילו אם אני מתנקז כמו הדוגמה שאנחנו יכולים להגיד שאתה עכשיו לא יודע איתך אתה מעלית ויש עוסקת חשמל ואין לך סוללה בפלאפון ויש חושך בין אנשים ואתה פתאום מתכנס תוך הנטו של עצמך שזה דבר שהוא לא קורא הרבה בגלל שהחוויה הזאת מאוד תאומה כמובן שאנם מסתכל פנימה לתוך עצמו עמוק אז מה שהוא חווה זה ריקנות זה לא ריקנות של ריקנות טכנית אלא אני פשוט מוצא ריק אני מוצא בתוך עצמי
23:55הנטו של האדם הוא מאוד צנוע נקרא לזה ריקנות זה מילה חווייתית אני לא מוצא משהו לא בסדר בתוך עצמי אני פשוט לא מוצא יותר מדי אם אני עכשיו נמצא בתוך עצמי אז כן, לא מוצא שם יותר מדי זה לא כל כך, אין שם מורפא ומכיוון שהשירות לשירות בתוך הנטו הזה של האישיות זה טעון עבור בנונומלית אז באמת הדינמיקה של החיים שכולנו היא שאנחנו לא שויים שם אז כולנו צורכים בבידור וסכדת והתעסקות ונהנים להיות עם חברים ואנחנו לחתונות ולייצר כי כבר הנטו שלי ביני לבין עצמי הוא מאוד מאוד צנוע
24:46נקרא לזה יותר חסר ויותר עצוב אוקיי, בכל זאת אפשר להגיד איזה הרבה דברים, הרבה דעת, הרבה חוב, אבל אני בכבנה רוצה לצייר את זה כמשהו מאוד מאוד פשוט. שאני לא, אם אני מסתכל פנימה, ואני, אני, אין לי עכשיו הרבה דברים שימלאו אותי, אז אני לא אמצא שם יותר מדי, וקודם כל, עצם ניסוח הזה, הוא לא ניסוח מוכר. כלומר, כשאני אמרתי, אני עכשיו אומר את המשפטים בהייבא, אז אף אחד לא יושב וחושב, כן, נורא מוכר לי, למה? כי אנחנו לא עושים את זה אנחנו בגלל שזה מקום טעון ולא נעים
25:26אז אף אחד לא עושה את זה, אף אחד לא צורך את הנטו שלו לפוך, כולנו מקדישים הרבה מאמץ בחיים שלנו, נורא ברמת הבראת גם ברמת הכלל, כל תרמויות האנושיות לאורך כל ההיסטוריה השגיעו המון המון מאמץ בלייצר עניין וסכדת והתעסקות, זה ברמה הכללית השטחית, ובמובן כמובן זה מה שהספר רוצה זה קצת החלק, המהלך הלוגי הראשוני שאני מקווה שהוא מובן, שבמובן יותר עמוק, חוץ מהדינמיקה הציבורית של יצירת בידור וזה חדד, במובן היותר עמוק של האדם, זה מה שבעצם דוחף אותי לייצר לעצמי, מה המצוקה הזאת,
26:11המצוקה סביב חוויית הנטו המאוד רזה שלי, היא זאת שזה באמת מוצדק. זאת אומרת זה באמת מקום טעון. זה מה שדוחף אותי. לייחס לעצמי או לאמץ איזושהי תדמית. בעלת ערך ונפח מוגדרים. מה שאני יכול להגיד שאני לא יודע. אני רב חשוב שמעביר שיעורים וכותב ספרים. כל הצורך הזה. לזדהות אחר תדמית. לא צריך לקחת דוגמאות. של אנשים נרקסיסטים פסיכוטית. זה נורמלי לגמרי. אני בא לשאול אותך מי אתה. אז כל בן אדם יש לו תשובה לשאלה. זאת אומרת, במהלן נורמלי מה שנקרא היום,
26:48כשאתה שואל אותו מיהו, יש לו אינטואיטיבית מן המוכן, יש לו סך תשובות, יש לו איזה מסגרת, איזה קורות חיים, איזה תיאור, שנותן מענה לשאלה הזאת. והתשובה של כולנו לשאלה מי אתה, היא לא הריקנות הזאת, כי אף אחד לא מזדהה אחר הנטו המאוד עונה עם זה, כי זה לא שפוי לחירת ככה. ולכן כולנו בחיים מתקיילים סביב איזשהו דמות איזושהי תדמית של מי זה אנחנו והדבר הזה הוא במידה רבה משמש לנו הוא מאפשר לנו לא לשחוט בתוך הנטו ולכן התדמית הזאת הופכת למשהו מאוד יקר
27:30התשובה הזאת לשאלה מי אתה היא משהו מאוד מאוד משמעותי לבובי בחיים לסחר את הפרחתו ולחזק אותו זה המקרן הזה, הקטליסט, הזרז, כי הוא רגע נקודת המפנה העמוקה בנפש שמניעה את כל הגלגל שבתואר בטבע הראשון כאן. יש לי איזה מקום קיומי שאני לא חושב עליו יותר מדי שלא נוח לי סביב הנטו של עצמי זה לא מוטל לגמרי והדבר הזה מניע אצלי מניע אותי להתייחס ולזדהות אחר תדמית יותר עם ערך ונפח מוגדרים ויציבים יותר שיותר נוח לי לזדהות איתם מאשר להישחות בתוך הנטו שלי זה נקרא גאווה זה נקרא גאווה
28:20מטבע הזה שאנחנו נבראים אז אנחנו תמיד ברעיסה אז עוד הרבה דברים שלא נכנסו כבר כמובן אתה תפתח ספר חסידות אז שם יהיה כתוב באופן פשוט, מכני אפילו שבגלל שהטעם בכל פרי הכולה נבראת יש מעין, אני לא ברט את עצמי אז לכן מבית חומר הגלם כמו לברוא יש מעין הכוונה לקחת משהו שהוא אינו ולעשות ממנו ישנו אז החומר גלם של הקיון שלי הוא עין ואיום אני אחשוב על עצמי חסק אז ככה אני ארגיש אבל בסדר מה שלנו חשוב כרגע כמו הרבה דברים בספר הזה זה פחות הטענה או האידאיון התיאולוגי בבסיס אלא פשוט עצם החוויה
הרקע התיאורטי: יש מאין, כוח המתהווה ויסוד העפר
29:03תסביר לזה איך שאתה רוצה בסוף כשאתה לבד במעלית ככה אתה מרגיש כשאתה נחשף לנטו שלך כשאתה עם עצמך בנטו אתה מוצא שם מעט מאוד זה בגלל שנברת היש מעין? לא יודע, כרגע זה לא דיון נכון, זה ההסבר הפשוט החומר הגלב של הקיום של האדם הוא עין וזה מה שהוא נחשף אליו כשהוא מתביית על הנטו של הקיום שלו אבל לנו מה שנוגע בשביל להסביר את התופעות הפסיכולוגיות זה בעיקר החוויה של זה והחוויה של זה שזה מקום מאוד טעון מאוד לא קל לשחוט בו ולכן זה כאילו, למה אני אוהב את הניסוח הזה? כי הוא הופך את הנטייה
29:42כי אם אני בא ואומר את הגאווה זה כי הוא זה כמו כתב אישון כזה שאתה גאוותן זה נשמע משהו כזה מאוד גס אבל כשאתה מטהר את זה ככה זה הרבה קודם כל זה הרבה יותר מסתבר למה אני ככה אז באמת יש פה איזה מקום בנפש שאני באמת לא יודע מה לעשות איתו גם אחרי שהסברת לי נגיד בספר כמה שזה מניע את זה הרבה בעיות אוקיי אני עדיין לא יודע מה הפתרון היותר טוב תלמיד אתה שאני אעשה אישה לתוך הכאילו זה לא כל כך אופציה לכל הלישות בתוך הנטו הזה ולכן זה מאוד מתבקש למובן ומסתבר וסביר שהבן אדם יש לו דחף לחפש ערך,
30:21לייחס לעצמו ערך שהוא לא הנטו הזה. נכון, אם ניתן איזה מילה, אז הנטייה הזאת היא נקראת כאבה, זה המשמעות של כאבה. אבל כשאומרים כאבה זה ישמעו משהו היום ונורא עם קרמיים וקרישון, זה לא ישמעו משהו נורא נורמטיפי ומצוי וגם מסתבר וגיוני. אז לכן רציתי לנסח את זה בפרופורציות מאוד דקות להבין כשחזרנו בעלון מה שאדם הוא גאה לא מתכוונים לאיזה משהו פסיכוטי של אנשים שצריכים כדורים זה גם צריך לרשום את זה בתור עם התגרשה עם מרקד אז הפרק פה נקרא נפח זה השם של הפרק כל המאבקים של כל אחד
31:01הוא ניסה לייחס לעצמו ערך על המציאות שלו הדבר הזה הוא מגלגל בסוף זה נהיה גס כי הוא נזמין אותי, בסוף הדבר הזה בקייל מערכת שהיא באמת מגיעה למקומות גסים בסוף, אבל אם אתה לוקח את זה ממש כמו כל וקטור כמו כל כיוון, אם אתה לוקח את הסדיה הראשונה אז זה איזה שיבוש הכי קטן לא שאתה התכוונת ללכת להיות נרקסיסט, אתה לא תכננת ללכת להרוס את הסוכת המשפחה אף אחד לא תכנן דבר כזה רק מה, היה איזה תקובה, משהו בנפש עמוק עמוק עמוק קטן, שאין צריך זה יצא סדיעה של שני מילימטר עכשיו הגעת לתחיל
31:36אם יש ציבור אומר אני מאחס איך לתורה אז אני מאחס את הסמייך ואני בדרך הזאת זה הכי נכון אני בשליחות כל החיים זה מסירות נפש זה לא משנה איזה ציבור זה תגיד ברור שחבר הזה זה אלגוריתם יסוד זה לא משנה אם הערך שלך זה להיות תמיד חוכם או להיות כוכב קולנוע בסוף מה שמקיים אותך בטבע הראשון. לא, אבל לא תמיד חוכם שאתה שקר את עצמך. גם לי, אני תמיד חוכם שאני צריך לשקר את עצמך. אוקיי. כל תרבות וכל רקע, כאומן שאנחנו בתור חסיד נבוא להגיד שזה לא באמת נקרא תמיד חוכם.
32:17אוקיי, אבל כשתום אדם, כי הוא בסוף מה המנוע הפנימי של בן אדם? בכל תרבות זה בכל מקום, לצורך העניין אנחנו רואים פה משהו אוניברסלי. אז הטבע הראשון נוטה להיות מעונה ממקום כזה. וגם את זה גופה, כי המכירה לפתוח את הספר בשירת הנפח, היא בשביל לתאר את התופעה כמתחילה ממצוקה, לא מתחילה מכתב אישום, כאילו שאתה מחפש גאווה, פור יש לך בעיה, יש לך בעיה בתמימות, שלא נוח לי סביב הנטו שלי. אם נוחות הזאת זה משהו מאוד סביר זה מאוד תקין אתה לא בסדר בזה זאת אומרת יש לי עצבות עצבות הזאת
33:02זה לא בדיוק מה שאנחנו קוראים עצבות ביום יום, נסביר את זה עוד רקע זה מין חוסר, זה לא עצבות זה משהו קיומי יש בני נקודה קיומית שאני לא נוח לי לשות בה ו וזה מניע אני מחפש אלטרנטיבה כל איזשהו מענה לדבר הזה והמענה הגנרי היסודי הראשוני שכל מונותים אחריו זה פשוט להזדהות עם ערך נוסף אז הצבוד זה אפס וגם בצד אחד אחד או שתיים או שלוש ושאז מטרי להיות כן בשביל לא להיות אז יכול להיות שאתה מידע אז אף אדם שפוי בעולם לא חושב אינסטינקטיבית אה אני אין ואיפה זה לא חושב ככה
33:49אף אחד לא שוהה במקום הזה זה לא בחזית התודעה שלו הפוך, בשביל שזה לא יהיה שם אז כולנו סוחבים איזשהו מענה שאנחנו הכנו מראש לאורך שנים סביר נורמלי, אנשים נורמליים לא איזה משהו, לא שאני חושב שאני ג'יינגס קאן מלך העולם שבראה את כולם לא, אבל אני אני איקס וואי זן, אני דוקטור לזה אני לא יודע מה אני לא צריך דוקטור, אני סתם יש לי תואר ראשון, שני, שלישי ורביעי כאלה שמסגרים אני חרדי, אני לא יודע, כל המילים האלה שהם הם מתגרגלות אינטואיטיבית ואני שואל בעם מי אתה אינטואיטיבית
34:30אחד הדוגמאות שאני כותב פה זה שבאמת ילד מאוד מאוד קטן שהוא פשוט בשלבים ראשונים של החיים אז באמת שאתה שואל אותו מי הוא זה שאלה שהוא לא לגמרי יודע לא נותגע בשרוף כי אין לו עדיין אינטואיטיבית אין לו עדיין תשובה לשאלה מי אתה אתה שאהב אותו מי אתה הוא יסתכל עלך כאילו הוא יכן עלינו את זה, הוא צריך לחשוב על זה זה לא מלמוכן כי זה עוד לא העסיק אותו כן, כאילו עוד לא גיבש את זה, כמה מצוקה עוד לא חריפה ובמילא עוד לא גיבש איזה איזו זירות מאוד מאוד מוגדרת אתה שואל אם אדם נורמלי, בבוגר ברחוב
35:05מי אתה, הוא מיד עונה לך כלומר, תא אם הוא לא יענה בבא בנפש, יש לו תשובה כלומר, הנפש כבר מקויה לצבי ואיזושהי תדמיין ילד קטן הוא מת לוקח זה דבר שהוא לוקח זמן עד שהוא נהיה דומיננטי ומשמעותי בחיים עכשיו האינטואיציה הזאת זה ניתן פה כמה אותיות של חסידות פשוט אני רוצה לתווך את זה קודם כל הריק עצמו זה נקרא כוח המתווה בחסידות זה ביטוי חשוב עצם הנפש הפלימית עצם חוויית הקיום סוד ההפך כמו המסה כמו שאמרתי קודם חומר הגלם של הקיום שזה העין שנייה יש מה שהשם עושה עושה מעין יש
35:52זה חומר הגלם של הקיום יש מעין אז אנחנו נעשות מעין יש ולכן עצם חומר הגלם עצם המסה זה עין והדבר הזה אם אני אומר אותו באותיות פסיכולוגיות זה כמובן כוח מתווה זה כמו וקו זה מה שיוצר אצל האדם דרייב שיש אדם שמו העניין האלכי יש האמיתי יש הנברא יש המון המון בחסידות זה משהו מאוד מאוד יסובי אנחנו בעיקר רוצים לתווך אותו עכשיו בשביל להסביר למה הוא חשוב הוא מרכזי או הסוגיה התיאולוגית הזאת יעשו השאלה בהשכלה האלוקית היא חשובה להבנת המבנה הפסיכולוגי היומיום יש לה בלנה אם אני רוצה להסביר
36:41בסוף תופעות מאוד יומיומיות כמו למה אתה מצטדק ולמה אתה מתגאה אז אני צריך קצת להסביר את המכניקה שעומדת בבסיס שזה בספר הזה לא דן בדיוק הפוך מספר חסידות רגיל חסידות רגיל אז יוקדש הרבה מאוד זמן להבנה של הרקע העמידה וההשכלה ואז המשכנות הן קצרות אנחנו קדם לספר הפוך שאנחנו עוסקים הרבה במשכנות ורק טיפ טיפ טיפה רומזים לזה שיש לזה איזשהו היגיון כי קשה להסביר את את התופעות בלי הרציונל קצת מאחורי התופעות אז העין בבסיס הקיום נקרא לזה חוויית העין הזאת היא הנטו זה נקרא כוח המתאבק
37:25כשאני אומר את זה בנפש זה כמו החומר הגניב של הקיום סוד האפרון, הנטו של האדם יש מאמר של אדור הזקן בליקותי תורה שעל פרה אדומה יש קיום כשאתה שורף את האמר כל הנפח, הציור של כל דבר, אז אתה מגיע רק למה זה האפר, האפר זה כמו הנטו, כמו המסה מה בעצם, מה הנטו של הדבר, והנטו זה באמת אפר, אחרי מבט בטניה הוא כותב שאפר, יסוד האפר זה עצבות, מה זה עצבות עצבות זה באמת חוויית הנטו הזאת, כשאני כלום אם אני אחווה את הנטו שלי אני אחזור לאפר, מאפר בתא, לאפר תשוק כמו הנטו של הבן אדם מה זה כל הפרה
38:09זה מה שנקרא היום להסתר ברוח כי אתה עושה בזה כאילו איתי כמו בפיזיקה עמולה כל מסתובבות הרבה לעשות הרבה ציור וצבע ומור וכל מיני כאלה אבל בסוף אם אתה שורף את זה מוריד את זה לנטו נשאר כאילו כלום פיזית נשאר קצת משהו אבל באמת משהו הזה הוא עין ובחוויה הנפשית להתכנס לערך הנטו שלי זה הכי קרוב למה שנקרא עצבות עכשיו כשאומרים עצבות במובן הלא טוב תזכורו לעצבות, דכתוך, לא טוב דיכאון זה כבר תופעה מורכבת כלומר זה השלוש פרקים הראשונים פה זה משהו יותר כיומי זה לא עצבות פונקצינית כמו שאתם מכירים
38:57זה פשוט משהו כיומי, כל כך כיומי כל כך התאסיבי, הריק הזה שבאמת לא שייך לחשוב שאני לא שאני לא יברח ממנו לא אין לשליח לשאול שם ולכן. ברגע שיש מודעות חת אצדת ראי שעל המודע לעצמו שזה בעצם מה שקורה לילד כמו שאתה ערנו עכשיו שילד מת הוא לא ככה מודע לה. לריק הזה של הקיום כמו שמדע מודע לעצמו יותר אז באמת הנטו הזה לא נוח והוא מתחיל מיד מתחיל לחפש איזה שהיא תדמית להזדהות אחריה ולא לשאול. ונכוח בתוך הנטרו הזה וזה מקייל את כל המערכת שלו אז התיאור גן הוא בא לשים את את החוויה הקיומית
39:38הזאת במרכז האלגוריתם שמקייל את המערכת עכשיו כמה זה מרכזי לספר מעט מאוד לכן זה היה מאוד קשה לכתוב את ההתחלה כמו שאמרתי גן אני תמא וסקרן כמה מישהו קורא את הספר כבר זה הכל כתוב בעמוד אחד, ממש אם הוא איזה כאפיום לא כתוב כל כך היה לי חשוב לנסח את זה ככה אמרתי משתי סיבות היה זה ויכוח היה אפשר להגיד שהאדם הבעיה שלו שהוא גאוותן וכמו שאנחנו לראה בהמשך באמת היא נכינה מי הוא גאוותן והקהבה הזאת היא אוסרת את שלושת התספינים שאמרנו שהוא צריך תחזוקה סדקים ותיאולוגיות
תשובת הרב יצחק גינזבורג, ולמה הניסוח הזה עדיף
40:20אבל היה לי חשוב להקדים בערך להסביר מה זה הוא גאוותן הוא לא גאוותן כי הוא מוכפש להיות גאוותן האדם הוא מצוקה יש בו מצוקה קיומית מאוד שברת המחדל שלה מניעה אותו להתגרות זה המענה הנפשי הכי מתבקש והכי נורמלי למצוקה הזאת הנטו של הקיום שלי הוא לא מקום סביר לשהות פה אז זהו שהוא מייצר לעצמו גאווה? כן, מה זה גאווה? במובן הכי בסיסי, גאווה זה לייחס לעצמי יותר ערך מהנטו שלי עכשיו מכיוון שהנטו שלי הוא ה-I ו-F זה המוחלט אז כל ערך שאני מאחס לעצמי הוא יותר מהנטו שלי עכשיו נכון כמובן שהדבר הזה
41:05גם יכול מאוד בקלות כמו שאנחנו נראה להגיע לפרופורציות הרבה יותר כסות מזה יש מסוף אני הרי אנחנו כולם גם גאוותנים הכי פשוט לא צריך ללכת אל הנורים המועד עמוקים האלה נסתם חושב שאני יודע הכל הכי חכם הכי יפה הכי מוכשר זה כבר תופעה מתקדמת כמו מחלה כי זה כבר תסמינים מאוחרים של המחלה אנחנו רוצים בשביל לבנות התייחסות יסודית לאב טיפוס של הדבר הזה אז אנחנו רוצים דווקא לעשות כל כל נסח אותו בשלבים הכי גולמים הכי ראשוניים שלו ואז לראות איך שגם המופעים היותר מצויים ופרודיים ונעימים
41:48של העמידות האלה שכולנו גם עם זה חיים הם בעצם רק התהדרות של אותו אולגוריתם זה לא אולגוריתם אחר, זאת נוסחה בפרופורציות הרבה יותר חריפות אז הרווח מבחינתי, קודם כל זה נכון ככה זה, ככה זה כתוב בחסינס, האם ככה נכון להגיד את האדם, זאת אחת השאלות היחידות שאלו לרב יצחק אני לא יודע, כמה דברים, כל מה שכתוב פה זה מערב, נו חשנים היו כמה דברים שממש בפירוש שאלנו את הרב האם נכון להגיד שאדם הוא קודם כל כמו שאני אמר אותי ולכן הוא מתקעה וטאטאטאטא או שאדם גאה פתען ולכן טאטאטאטא
42:30הוא אומר שאפשר להגיד ככה אפשר להגיד ככה אני לא זוכר את כל המסורך אני רואה אישה נמצא את זה אני מפגש מאיטייה שיציף את זה עוד פעם איפה שהוא זה היה בהפעה אבל איטייה כתב לי את התשובה של הרב שאפשר להגיד ככה אפשר להגיד ככה לא זוכר אם הוא העמיד את זה בשתי עולמות אני לא זוכר בדיוק איך הוא ניסח את התשובה אני חושב שאני נתן מספיק גוש פנקה שגם כך אפשר להגיד למה הזכרתי את התשובה שלך כי זה משהו שהוא אמיתי הוא נכון נכסית. חוץ מזה, אני אישית חושב שזה נכון להגיד ככה, לא רק מצד האמת, אלא גם מצד
43:21כאילו, כן האימות עם האמת כי נכון להתאמת ככה עם האמת כי לא רק שזה צודק, אלא שזה בנפש, זה מסביר לבענם הרבה יותר טוב כי אם אתה תסביר, תחשוף לבענם קשל מאוד עמוק מסוף אתה תתאר ציור איך שאתה דופק את הראש בקיר, אז פשוט באדם מאוד קשה לו להאמין, למה שאני תחוק את הכתבו שלי בקיר למה שאני, אתה מתאר שלא כיף לי, למה שאני אעשה את זה לסביב, וכשאתה מסביר את זה שבעומק שיש פה איזו בצוקה אמיתית, שאני מנסה לך זה פשוט נהיה יותר מסתבר למה שאני אעשה לסביב את הדבר הזה כבר זה, אוקיי, הבנתי
43:59ועד הרבה יותר מזה בסוף זה גם יוצר ציפייה מהספר ומהאמת מהתורה אחרי שתסביר לי את כל הבעיות, אוקיי, אז מה אתה מציע לעשות עם הנטו הזה והסברת לי שהפתרון שאני נתיתי אליו לא היה מוצרח כדאי אז מה אתה מציע לעשות? אם חינם, הם חייבים להציע בסוף איזשהו אימני אחר נראה לא אוכל ספר הרבה עשו קשור לקוח המתאבש העבור זה מה שנקרא בחזיר קוח מתאבש בעצם מה הכוונה קוח מתאבש? זה כמו וקום, ריק משמש כמו וקום, הוא שואב ובגלל שהחוויה הקיומית ביותר של נפש היא ריק אז היא יוצרת סחף, השאלה באמת
44:43לכן הכוח המתהווה וחסידות זה כמו בדרך כלל בחסידות הכוח המתהווה זה החלק בנפש הבאמית שהוא ניטרלי כלומר שהוא לא רע יש עוד מעמרים שממש מחלקים שעצם הנפש הבאמית ליצע רע היצע רע זה הלבושים הצועים זה הביטוי, כלומר שזה כבר ציור שלא יצוי על שריק הזה ישאב לעבר מה אני עושה? לאן נרוטב? לאן נרוטב את הוואקום? ברת המחדל, כמו שתהיה נרושל, זה באמת שהוואקום הזה אוטומטית כמעט נרתם להישאב כאילו לייצר נפח לרומה וזה נקרא לבושים צועים זה משהו באמת מאוד עמוק כל כך עמוק שזה כמעט עצם הנפש של האדם
45:31אבל זה לא עצם הנפש של האדם זה לא באמת מוכרח זה ברת המחדל, כל כך יסודית שכשאני קשה בניתוח של החיים עצמן, ממש קשה בראש להפריד לפעמים בין עצם הריקנות לבין הערך הנוסח הגאווה שאני מייחס לעצמי כי זה מאוד עדי, במיוחד בשלבים הראשונים אפשר במילאות לבוא להשיג בקצב של בוכו בתוכנה שהוא עשה נורא לילד בני אדם נורא לילד בני אדם זה יותר מזה, נורא ילד מידם זה לא רק על כוח המתאבה זה גם על כוח המתאבה שמזרק לתוך מסיבות שכמעט אוטומטית איזו טעות שכמעט אוטומטית
שאלה מהקהל: האם זה מובנה בנו? עץ הדעת
46:11בדיוק כמו עץ הדת, הנה עכשיו כאן עושה לו בראשי הנה הכינה מכל ילד שקורא ספר בראשי הוא מרגיש שזה משחק מכור לוקחים אותו באדם, נסיים אותו בגן עדן, אין לו דעת ואומרים לו תעשה מה שאתה רוצה, רק אל תאכל מהעץ הזה כל המשחק הוא מכור אמרנו לזה אופי זה בטח מסור אז במשך הלימוד שלנו שבאמת השלב הראשון וספר בראשית עכשיו להשגחה פה בטח קראנו את זה בצדת שנה אז באמת השלב הראשון מסיפור שמעשה בראשית שבאנם הקורא מזדהה עם הצד של הקב". כשאתה באמת מרגיש שאנם הראשון לא בסדר, כאילו כאילו כשאוכל
46:46מעץ הדעת, הקורא הממוצע לא מרגיש כאילו, מה אתה רוצה זה הכל עלילה, כל הסיכום הזה כאילו זה לא גם האישה הגיחה לו כן, אבל זה הכל כאילו, גם התורה מספרת את זה ככה. כאילו ככה היה, היו שמיים, היה כוכבים, והיה איזה צור שחל מצד עד. זה כמעט ביולוגי, זה לא... קשה מאוד להרגיש איזו תחושה של אה, לא בסדר. איפה אתה אבל פעם ראשונה מרגיש באמת ש... כל אחד, כל קורא נורמלי. אז כשהקבל שוברו חומר לאדם הראשון, המין העצה שאמרתי לך שלא תוכל עםינו. האישה. אז האדם הראשון אומר לו, אז האישה שעודת להם ידיעה
47:25אז גם בתור קורא אתה אומר מסריח, כאילו לא רשי מיד כותב על מקום שכאן כפה בטובה פה כבר יצאת נחי דפי, זה מה שאני רוצה להסביר כאן שהעבודה של אדם היא באמת לקחת את הבראת מחדל הכמעט מולדת הזאת ולהגיב אליה יותר נכון לא אפשר לתקן אותה ומחזר נאמרי שכבוד השמור כאילו פנה לאדם ראשון מה איתו בדברים בשביל שיחזור בתשובה ואז כאילו כמו שמקבל הקבל שהוא יד היה מגיע משיח ואיפה שנגזר מיטה 6-30 שנה הגירוש מגנט כל האב טיפוס הזה של ההתדרדרות הוא בתגובה המודעת הגסה של האישה שנתת היוודי
48:07אבל באמת מה שהוביל לשם זה כמעט אוטומטי זה כמעט קשה לראות באיזה משהו שהוא ואני לא רוצה להגיד את זה מובנה שזה לא בכירי זה בכירי במובן הכי גולמי שקשה מאוד קורה לא מזדהים הרב, איפה הנקודה שהאדם הראשון איבד את התמימות לגמרי, כאילו, זרוק את הרעד, אישה, אישה, זה התחושה של הבן אדם, בשביל השלב הזה, שכשהוא מאשים את האישה. אף אחד עליר שם. היא כל הזדה הייתה מציירת התמימות. ילד קטן, גורד הסיפור, לא מרגיש שכשהוא הוכן מעץ הדת, הוא עשה משהו. לא, זה בסדר, אבל הנקודה של התמימות,
48:39שהוא כאילו, הוא חושש שאני לאשים. זה כבר עניין מושחת. שם זה פעולה יהיה מושחת אם נכינה זה שלב יחסית מאוחר אז אתה שואל לה האם גם הגאווה שלנו היא ככה במובן מסוים כן זה מה שאת תוכל לספר זה בעצם הסיפור של מה שבראשי אני לא בא להגיד את זה שזה בסדר לא בסדר אבל יש משהו שהוא כמעט מובנה בנו בסדר אבל יש משהו מאוד קרוב לשם שהוא ממש לא מובנה בנו ואם נתקן שם אפשר לתקן גם את ההתקיינות הכי ראשונה אז זה מה שספר בה נסביר מישהו שומע את הקריאתות אז הספר הרבה יותר פשוט כמו שדיברנו אף מידה לא כתובה
49:13כי לא צריך לדאוג רק להסביר את ההיגיון שעומד מהחומי התהרית למה הספר פותח בפרק שנקרא נפח או לפני התסמינים בשמי להסביר את מהמושג שנקרא בכל זמן כוח מתווה איפה הדברים הימצאים בטניה זה כבר באמת הקורבנטיקה להגיד שזה כתוב בטן החלק הזה בוא נגיד את החלק הפשוט שכתוב בטניה בלי, הרי יכול להגיד שכבר בפרק א' הוא כותב שעצבות ועצלות בעוד מי עשו את ההפרה זה לא באמת הכוונה החלק היסודי בהיגיון שכתוב בטניה שגם הדמור הזה כן מעמיד את כל הציר של התשובה לשאלה של עצבות, למה אתה תהיה שמח או עצוב,
הקשר לתניא: "מי אני?" והבינוני
50:07מעמיד את זה על הדימוי העצבי של האדם. האם אני צדיק, האם אני רשע? איך אני תופסת, איך אני מצייר לעצמי את עצמי? זה הציר המרכזי. כן, השאלה הזאת. מי אני? השאלת מי אני עכשיו, זה כמובן ניסוח הרבה יותר נורמלי ממה שאמרתי עכשיו. אבל גם בטניה בסוף, המענה לשאלה, של אם יחשוב ככה יהיה עצוב, אם יחשוב ככה יהיה שמח, מעמיד באמצע וכל הספר, את שואל לאדם מהרחוב מה הספר אתה נעוסק אני חושב שרוב האנשים מגיד לך שהוא עוסק האם האדם הוא צדיק או חשב כאילו זה ליבת הספר ואם אני תורכב לזה קצת מה שאמרנו
50:41זה בעצם במילים קצת יותר פשוטות מה שגם מקויה לכאן שהשאלה הזאת המאוד עמוקה שאנחנו ניסח אותה בצורות מאוד עדינות היא בעצם שאלת האדם מי אני אני שווה אני צדיק אני רשע כמו שמנסה להסביר בסוף שהבינוני זה מענה אפשרי וכדאי לשאלה הפנימית הזאת שלא יכניס אותי לסחור המטורף של קרקע תיאר אם לא להיכנס לסחור הזה התשובה נכונה מוראיות בינוני טוב, זה לא נסביר אבל כל זה רק אפשר להסביר בכל טבעת מורסקין גם קצת בין לדעת מקלסך בצורה כזאת אני מודה שהחלק הזה הוא לא כל כך לא כל דבר מסכים
סיכום: טבע ראשון וטבע שני
51:26זה לא סיכום שאתה נעמוד זה קלישון הקליחה זה מתוך היסודות של ספר כתוב אז זה לא ממש אחד אחד סדר הפרקים זה זה זה אצלנו זה הפרק הראשון הפרק הראשון היא כאן נפח הוא זכר מנה כן נפח שהוא בא להסביר או להעמיד שהכל התיאור המאוד חווייתי שנדעה בהמשך הוא מונה הקטליסט הזרז שמניע את הכל זה הצורך לאמץ נפח, על מנת להשיח דעת, או לא לשחוט בתוך הנטו, הקיומי. אז הנטייה של האדם, היא לחפש נפח, עצמי, ישות, כאבה, ואנחנו כמובן נציע, לחפש את זה בקומת אחרת, אבל הנטייה, ברית המחדל של כולנו,
52:19שהיא זו שמניעה את הסחרור, של כל הטבע הראשון, פה שאנחנו נראה במפגשים הבאים, אז נראה שברקע שזה, זה המטיע של האדם אז מובנה אם אתה הולך לתת מענה לריקנות הזאת לריק מחיפוש אחר ערך עצמי מנופח אז אתה הולך לסבול באופן מובנה מוכרח לפחות קצת מאייפות עצבות ופחד חרדות, כלומר זה שלוש תסמינים מוכרחים של קיול המערכת בצורה כזאת זה מה שהחלק הלוי שם ביתר והדינמיקה הזאת היא בכללותה, היא נקראת טבע ראשון בחסידות, זה הביטוי כמו שאמרתי, אני רק לפני שסיים, נגיד את זה בשתי מילים אני אומר, זה בעיקר
53:08בשביל לא לקבל בראש אחרי זה מחברים שבטעות מאזינים לשיעורי, שנכון, אפשר להסביר את זה מהרבה זוויות, כל די לא אפשר להסביר את זה זה הזווית שהספר לוקד, זה ספר כתב וקצב וצריך לבחור זווית אחת, זה הזווית שהוא לוקד והוא נכון, זווית נכונה אפשר להגיד זה אחרת האם זה לכל מקום בחסידות שכתוב טבע ראשון זה בדיוק הכוונה של המחבר לא יודע, זה לא מה שאתכמנתי זה לא היה מעני לשאלות בחסידות זה היה להסביר איך שכתבנו את זה לתוך הספר הזה ואני גם אישית חושב שזה באמת הסבר מאוד בסיסי
53:39כללי שמסביר מה הכוונה הטבע הראשון בחסידות זה גם קצת מבחין להסביר מה שאנחנו רוצים בסוף הספר מה זה טבע שני אני רוצה להראות איך שאם אני את הנקוטה הפנימית של הכוח המתווה מהפך אותה, אז זה מקייר את כל המערכת הפוך, והציור הזה הוא גם איזשהו טבע שאפשר לקרות לתוכו, וזה הטבע השני עצם יש ליקר ראשון ושני, זה כבר מראה שבאמת בראת המחדל של האדם הראשונה, הטבע הראשון זה באמת לעשות כמו שלרמה, להגיב ככה ולכן כולנו נמצאים בתוך הסיכוב הזה אבל אם עובדים איתו נכון, אפשר להפך את כל
54:13הקיול של המערכת ולחולל טבע הפוך זה בעצם השאיפה, לאט לאט לעשות את הבת אז אני מקווה שזה מוראה מכל הסלט הזה זה העמוד הראשון לספר, או לראשון, אחרי הפרונוג אז היום לומדנו קצת את הפרק נפח שהוא הפרק הראשון של החלק הראשון שנקרא טבע ראשון עכשיו, אם נעמוד בקצב הזה אז כל שבוע נעמוד פרק וזה עוד אשר, בדתי נציע לפעמים יותר לפעמים פחות
לחשוב
אין כאן תשובות נכונות. כתבו לעצמכם, במילים שלכם.
ההתקדמות וההערות שלך נשמרות רק בדפדפן הזה, במכשיר הזה. הן לא נשלחות לשום מקום, ואף אחד אחר לא רואה אותן. ניקוי נתוני הדפדפן ימחק אותן, ולכן כדאי להוריד עותק מדי פעם.
לכל ההערות במחברת